ביום הולדתו ה־55, שחל השבוע, איש העסקים ומ"מ יו"ר התאחדות הכדורגל, עו"ד תמיר גילת, ישב שבעה על אשתו עו"ד קרן נהרי ז"ל שהלכה לעולמה בשבוע שעבר בגיל 46 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אותה מחלה שתקפה את שניהם.
"ניסינו כל תרופה וכל טיפול אפשרי. חוץ מאת הירח והכוכבים קרן קיבלה הכל. אבל הסרטן שלה היה כל כך אלים, שלא היה אפשר להמשיך לחיות איתו", מספר גילת בראיון מרגש למוסף "7 ימים" שיתפרסם ביום שישי הקרוב. "כשחליתי בפעם הראשונה והרופאים אמרו שנותרו לי רק כמה חודשים, הנחמה היחידה הייתה שאני מעביר את השרביט לקרן, והיא תגדל את הבנות. ופתאום הסרטן של קרן חזר, ומהשנייה הזו הבנו שההסתברות ששנינו נעצום את עינינו לפני שהבנות יהיו בגירות היא גבוהה. אז הכנו את כל מה שצריך כדי שהן יוכלו להמשיך לגדול שמחות ומאושרות. נילי, אמא של קרן, חיה איתנו בבית. היא מגדלת אותן והפכה לדמות משמעותית מהמשפחה".
קרן ותמיר הכירו ב־2004. חודשים ספורים לאחר היכרותם חלתה קרן בסרטן השד. היא הייתה אז בת 32. יש להם יחד שתי בנות, גבריאל בת התשע ומיה, אוטוטו בת שמונה. בסוף 2010 התפרצה המחלה של תמיר לראשונה. בד בבד שב הסרטן ותקף את קרן, ובגופה התגלו גרורות רבות. "ואני ידעתי שהגענו למצב של כרטיס לכיוון אחד", אומר תמיר.
לא פשוט לנהל את החיים המשפחתיים כששניכם מתמודדים עם מחלה.
"היו לנו המון תמיכה ועזרה, אבל גם הרבה מאוד קושי. היינו שני אנשים בשיא הקריירה, בשיא העשייה, שפתאום לא יכולים לעבוד, שמוצאים את עצמם סובלים וכואבים. היו מקרים ששנינו אושפזנו או שאני קיבלתי טיפול בחדר אחד וקרן עברה טיפול במחלקה אחרת. ויחד עם זאת, היינו שם אחד בשביל השני. היינו במערכה כפולה, ערבים זה לזה. ברגעים הכי קשים היינו אומרים בצחוק 'למה מגיע לנו כל הטוב הזה'.
"קרן משכה את הזמן", מספר תמיר, "אבל כשהגיע הרגע, שיחררה. בשיחות האחרונות שלנו היא אמרה לי: אני לא מפחדת למות, אני מפחדת רק מה יהיה עם הבנות".
ביום פטירתה אסף תמיר את הבנות מבית־הספר וסיפר להן שאמא כבר לא סובלת. "הצעתי שניסע לבית־העלמין ונבחר לאמא חלקת קבר. ביקשתי מהן לקשט את הארון. שלחנו אותה לדרכה עטופה ואהובה".
המוות שלה לא מעצים את הפחד שלך?
"לא. גם אם אמות היום, קיבלתי בונוס של שש שנים. אילו הייתי הולך לעולמי לפי תחזיות הרופאים, הבת הקטנה שלי בכלל לא הייתה זוכרת את אבא שלה. בשש שנות המחלה צברנו כל כך הרבה חוויות משפחתיות משותפות ואני אסיר תודה עליהן. אין בי גרם של גרידיות. אני מתמקד כרגע בלגדל את הבנות ולקדם את התמיכה בחוקרי הסרטן במסגרת תפקידי כיו"ר הקרן לחקר הסרטן בישראל ICRF. הייעוד שלי בחיים הוא להעלות את המודעות לחשיבות המחקר בעיקר בשביל הדורות הבאים, כדי לרפא את הסרטן או לפחות להפוך אותו למחלה כרונית שאפשר לחיות איתה".
את הראיון תוכלו לקרוא ביום שישי במוסף "7ימים" ובאפליקצית "ידיעות אחרונות"
