מי אני: "שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, לפי הסדר הזה. מופיע ב'ריסטארט' בערוץ 10, דוקו טלוויזיוני שגרם לי להשיל ממשקלי. משחק בקאמרי ('קרום' של חנוך לוין, 'הזאבים'), משחק בסדרות טלוויזיוניות ונמצא בחזרות ל'איסמעיליה'. הייתי מועמד לשחקן השנה עם תפקיד הקולנוע ב'אבינו'. גר ברמת־גן, נשוי, אב לבן אוטיסט (7 וחצי) ולתאומות (שנתיים וחצי). בן 45, גובה 1.78 מ', שוקל 98 ק"ג".
יום העבודה שלי: "רוב הזמן יש לי הצגות מחוץ לעיר ואני לא נרדם לפני שתיים בלילה, אבל מתעורר בין שש לשבע בבוקר. לפעמים מצליח לישון קצת בצהריים, אבל בתקופה הנוכחית יש עומס גדול. אני ואשתי עושים בינינו חלוקת בוקר, מי מסיע לאן, כי היא עובדת ב'טבע' וגם לה יש שעות מטורפות. בשמונה ורבע מתחיל לדאוג לעצמי, למעט ימי שני שבהם אני נמצא עם הבן בטיפול משולב של ריפוי בעיסוק בבית הספר.
"כל החודש אני בחזרות מהבוקר עד שש בערב, ואז יש לי הצגות בדרך כלל. בסופי שבוע אני יכול להיות פנוי מחמישי בלילה עד שבת אחר הצהריים, או שפתאום יש ארבע הצגות בסוף שבוע אחד. זה תחום מאוד דינמי, כמעט בלתי אפשרי לתאם טיולים או חופשות, המקסימום שאני יכול לתכנן זה חודשיים מראש, לא יותר מזה. אני אוהב את זה, חוסר השגרה זאת השגרה שלי".
התזונה שלי: "מגיל 15 שקלתי מעל 100 ק"ג. בשנה האחרונה ירדתי מ־132 ק"ג ל־98 ק"ג, והחלום שלי בכלל היה להגיע ל־99 ק"ג. הזנחתי את הבריאות שלי, התחלתי להרגיש לא טוב וחליתי בסוכרת.
"לפני כמה שנים עשיתי דיאטה והתמדתי יפה, אלא שאז גילו לבן שלי אוטיזם ועליתי הכל בחזרה. בדיעבד אני מבין שזה סוג של פיצוי. בדיוק כשאמרתי שאני חייב לקחת את עצמי ברגליים הגיע הטלפון מ'ריסטארט'. חשוב לי להגיד שאני שלם עם הגוף שלי, המטרה שלי היא לא להיות רזה אלא להיות בריא. רזה זה בריא ואני רוצה להיות בריא. נתנו לי מכשיר שבודק במשך שבועיים את רמת הסוכר ולמדתי המון דברים, פתאום הבנתי מה ההבדל בין סטייק ענק לבורקס קטן. היום כשמתחשק לי לאכול לאפה אני מרשה לעצמי פעם בחודשיים, ומחלק אותה לשניים: אני אוכל רק חצי ואחרי כמה שעות את החצי השני. מתענג על כל ביס, חושב עליו. ארוחות קטנות מתאימות לי, זה שומר עליי מאוזן.
"התפריט שלי הוא כזה: בבוקר משתדל לאכול ביצה, טונה, קוטג', ולא נוגע בלחם, לפעמים פרוסת לחם קל אם אני מרגיש שאני צריך את זה. לקראת הצהריים איזה פרי, בצהריים מנת דג עם סלט וטחינה, ואם אני רעב עוד מנה של דג. כל ערב בשמונה וחצי אני אוכל על הבמה, בזמן ההצגה, ואני מאלה שאוכלים באמת. אני מכין תבשיל של ירקות כמו פלפל, פטריות, גזר, בצל, ומוסיף לזה קצת כבד, פרגית. לפעמים אני רעב בחמש, אז אני לוקח קצת מהתבשיל שהכנתי לערב, מנשנש תמר, קצת אגוזים. כשאני חוזר מהצגה אני משתדל לא לאכול או לוקח שתי חתיכות פסטרמה דל קלוריות, עם טיפה חומוס ומלפפון. אולי ביצה קשה, לא גם וגם. לפעמים אני גונב שתי קוביות שוקולד של הילדים, פריכית עם גבינה. אני לא אוכל הרבה.
"לפני חודש היה לי קרייב אחרי הצגה לסמבוסק. נסעתי עד ליפו, אמרתי למוכר 'שים לי ביצה קשה וטונה', ישבתי על המדרכה וכמעט פרצתי בבכי מרוב אושר. לפני התהליך הייתי עובר דרך המאפייה, חוטף שניים. הייתי מקנא באלה שאוכלים חומוס בלי פיתה, והיום אני כזה. זה מבחינתי הניצחון הגדול. אבל שלא יהיו טעויות, אני לא סגפן. אני כל הזמן רעב, כל הזמן בא לי לאכול".
כושר: "לפני 'ריסטארט' לא עשיתי כושר. היום כשאני אוכל הרבה אני הולך ברגל מרמת־גן לקאמרי בתל־אביב, 8 ק"מ. עליתי חצי ק"ג בימים האחרונים, אז חזרתי מבית הספר של הילד ברגל, 4 ק"מ. קיבלתי מהתוכנית שעון שבודק כמה אני הולך וכמה אני ישן. אני רואה את השינויים, מרגיש יותר קליל. בשנה האחרונה מצאתי את עצמי הולך לאקווה ג'ים עם כל הזקנות, אני כמו הנכד שלהן, זה נורא קשה. היום אין לי מינוי לחדר כושר, אז אני עושה הליכות. אני נזהר, כי יש לי שבר בטבור ואני אמור לעבור ניתוח בקרוב".
טיפוח: "כל פעם שואלים אותי איך העור שלי כזה רך ונעים, אבל אני לא מורח קרמים. אני משתדל לא להיות בשמש, ואם כן - אני מורח משהו כדי לא להישרף. ברגליים פעם בכמה זמן פדיקור, כדי שהציפורניים יהיו יפות והרגל תהיה חלקה, והבנתי שזה מומלץ כשיש סוכרת".
לנפש: "היו לי הרבה שנים של אכילה רגשית ולא הייתי מודע לזה. כשלא זכיתי במועמדות השנה פתאום עלה לי ריח של לאפה עם בשר ואני יושב בטקס עם אשתי ולא מאמין שזה מה שעובר לי בראש. פתאום הבנתי איך הכל בראש שלנו.
"החיים שלי קיבלו תפנית כשהבן שלי אובחן עם אוטיזם. ההתמודדות עם הקושי שלו גורמת לכאב לב שלא עוזב אותי, ואני מתמודד גם עם חלום האבהות שנגוז לי. חלמתי שיהיה לי בן ואקח אותו להצגות ולכדורגל – אבל אני לא יכול. אני מנסה כל פעם ומתאכזב מחדש, כועס על עצמי שהכנסתי אותו למקום שקשה לו. יחסית להתמודדות עם הבן, גידול תאומות כבר לא נראה מסובך. למרות הכל, האבהות עושה אותי מאושר והופכת אותי לאדם טוב יותר. הייתי בן אדם בלתי נסבל, כשגמרתי בית ספר למשחק חשבתי שהשמש זורחת לי. היום אני לא רואה את זה ככה, אני סבלני מאוד, יכול להכיל.
"הבן הוא תיקון ליחסיי עם אבא שלי ז"ל. תמיד הרגשתי שאני מגשים את החלום של אבא ושהוא מקנא בי. בגיל 25 ניסיתי להבין למה אני עצוב ולמה אני שחקן, אז הלכתי לטיפול. מהר מאוד הגענו לתשובות והפסקנו. התשובות היו שהייתי מכור לתשומת לב מגיל 3 ולכן בחרתי במקצוע הזה. אני מכור, אם במשך שבועיים אין לי הצגה מתחילות לי רעידות בגוף. נשבר לי הלב כשאני רואה תפקיד שלדעתי היה צריך להיות שלי, אבל לשמחתי אני מגלם תפקידים מדהימים שעושים לי מסאז' ללב ומספקים אותי, מאכילים את מפלצת הכישרון שרוצה לצאת. גם הרעב וגם ההנאה לא ירדו עם השנים".
שורה תחתונה: "90 אחוז מהחיים שלי מאושרים, בעשרה הנוספים יש על מה לחלום".
מה אומרים המומחים?
רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט במרכז לרפואת ספורט שערי צדק:
"אלון רכש כלים להתמודדות עם אכילה רגשית והחליף את התזונה הלא מאוזנת, שכללה הרבה מאפים ומזונות עתירי קלוריות, סוכר ושומן, בתזונה בריאה המבוססת על מזונות ביתיים וטריים, ירקות ופירות, חלבונים איכותיים ממקור של בשר, דגים, מוצרי חלב וביצים, ושומנים בריאים ממקור צמחי, כגון טחינה ואגוזים.
"כחולה סוכרת, יש חשיבות רבה לכך שאלון למד מהם המאכלים שגורמים לרמות סוכר גבוהות בדמו ובהתאם יודע לבחור את מזונותיו ולשמור על עצמו מאוזן. הוא צודק בכך שאין צורך להיות רזה, יש צורך להיות בריא ויציב במשקל. אחוז שומן תקין לגבר בגילו הוא 22%, כך שהוא כבר די קרוב ליעד הבריא.
"הוא נוהג נכון בכך שבסוף היום הוא צורך מעט אנרגיה. עם זאת, רוב היום הוא חש רעב. הוא ממעט בצריכת פחמימות בארוחות הגדולות, ייתכן שהרגל זה גורם לו לתחושת רעב תמידית. מוטב להגדיל את הארוחות ולשלב פחמימות מזינות. בנוסף, עליו להקפיד לשתות הרבה מים ולהגביר צריכת ירקות".
צחי נחום, מנהל מקצועי בקבוצת הולמס פלייס:
"הליכה ברגל זו פעילות אירובית שעושה שימוש בשומנים כספק האנרגיה ומכאן היתרונות הרבים שלה, מלבד שיפור סיבולת לב־ריאה. הליכה ופעילות חיזוק שרירים במים זה שילוב טוב. העבודה במים כנגד התנגדות מפעילה עומס על השרירים ועל המפרקים וזו בהחלט פעילות מצוינת. אלון לא חייב חדר כושר, אם כי זה רצוי, כדי לשלב מגוון פעילויות ומכשירים. ניתן בהחלט לבצע אימון אאוטדור ולשלב בין הליכה למכשירים הקיימים בפארקים. בשלב מסוים תידרש עליית עומס התנגדותי, ולכן אלון צריך למצוא לעצמו מסלול נכון. הוא חייב להמשיך להיות פעיל ולהתאמן שלוש־ארבע פעמים בשבוע".
ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור:
"אלון סובל מסוכרת ולכן טוב מאוד שהוא שומר על בריאות עור הרגליים. חשוב מאוד טיפול קבוע בכף הרגל לשמירה על העור וגם למניעת סדקים וחתכים, שיכולים להוות פתח חדירה למזהמים שונים, מה שעלול להיות בעייתי בעיקר לסוכרתיים. אני ממליצה לאלון למרוח גם קרם לחות קבוע לעור הגוף. הוא משתדל לא להיות בשמש, אבל במדינה כשלנו אנו חשופים לנזקי השמש גם בפעילות יומיומית רגילה, ולכן אני ממליצה למרוח קרם הגנה בכל בוקר לפני היציאה לפעילות".
צביה חי אל, מנחה, מאמנת ומנהלת מרכז מעגלים:
"אלון הוא אדם מיוחד ומעניין. יש בו משהו אותנטי, מה שרואים זה מה שיש. אין בו מסכות, הוא לא מתחבא ממי שהוא, גם אם הוא לא הכי אוהב את מה שיש בו. יש לו חוסר ביטחון שהוא מדבר עליו בכנות והוא אדם רגיש באופן יוצא דופן. הרגישות הזו עוזרת לו לשחק באופן כל כך נפלא, אך אני בטוחה שהיא לא דבר פשוט להתמודד איתו בחיים. הרגישות הזו גורמת לו להיות אדם מודע לעצמו הרבה יותר מאחרים, אך היא גם זו שגורמת לדכדוך, לאכילה רגשית ולכאב.
"אלון מתמודד עם סיפור חייו בצורה מרשימה. הוא לקח את מה שיכול היה להיות חיסרון גדול והפך אותו ליתרון. הוא הפך חולשה לעוצמה אישית גדולה מאוד ולמקצוע לחיים. נראה לי שהמשחק הוא ממש כלי תרפויטי עבורו, שם הוא מרשה לעצמו להגיע לקצוות, להתפרק, להרגיש.
"הדרך שלו להתמודד עם האוטיזם של בנו מרגשת. הוא לא מתבייש, להפך, הוא לוקח יוזמה ואחריות ומדבר על כך. הוא אב מסור ואיש משפחה למופת, רואים שהמשפחה שלו היא כוח גדול עבורו. הוא אדם אמיץ, שמצד אחד לא מפחד להגיד קשה לי, כואב לי, ולפעמים גם להתפרק בבכי. מצד שני, הוא לא נשאר קורבן של הסיטואציה, אלא להפך, הוא קם ועושה מעשה. יש המון דברים ללמוד ממנו ועל דרכי ההתמודדות שהוא בוחר בהן בכל בוקר מחדש בחזיתות חייו, ועל כך הערכה רבה.
"הייתי מזמינה אותו להמשיך באיזשהו סוג של טיפול אישי ותמיכה למצבים שאיתם הוא צריך להתמודד. ללא ספק תמיכה שכזו יכולה להקל ולתת מגוון של כלים פרקטיים לחיים". •
