מירי בוהדנה: "החוויה המצחיקה שלי מהשירות הצבאי בחיל האוויר בבאר־שבע היא הפעם שבה יעקב טרנר, המפקד שלי אז, זרק לי באוויר מספר טלפון כדי שאחייג ואקשר אותו אליו, וכנראה טעיתי בספרה אחת והגעתי למכון עיסוי. לא שמתי לב והעברתי את השיחה לטרנר, ואז הוא צועק לי מהמשרד: 'בוהדנה, מה זה טרופיקנה?' זה היה קורע".
פאר טסי: "שירתתי בגדוד שמשון, מחזור נובמבר 2002, והחוויה שהכי זכורה לי מהשירות הצבאי היא היום שבו הגענו לתפוס קו בעזה. תושבי נצרים קיבלו אותנו בחיבוקים, שמחה, ריקודים והמון אוכל. הייתה שם אהבה גדולה ונהניתי מאוד לשרת במוצב הזה".
ליאור סושרד: "במסגרת שירותי כלוחם בסוללות הפטריוט של הנ"מ השתתפנו בתרגיל משותף עם האמריקאים. אנחנו ישנו באוהלים ואכלנו מנות קרב ומולנו היו האמריקאים בקרוואנים מתוקתקים, נהנים מארוחות של המבורגרים וצ'יפס. אבל הכי מצחיק זה שהם התלהבו מהאוהלים שלנו, מהמדים המרופטים שלנו ומהלוף של מנות הקרב, ואפילו ביקשו להתחלף איתנו ולישון באוהלים. אבל רק לילה אחד".
מיכל "מיקי" מוכתר: "שירתתי כמש"קית חינוך בגבעתי - בגדוד 'צבר'. בחיים לא אשכח את היום שבו עשיתי מסע כומתה עם החיילים שלי, חלקו בג'יפ של המ"פ וחלקו רגלי. זאת הייתה אחת החוויות העוצמתיות שהיו לי בשירות".
הראל מויאל: "החוויה שהכי זכורה לי מהשירות הצבאי הייתה בשנה הראשונה שלי במשמר הגבול. היינו בדרך למערת המכפלה בחברון ובגלל ירי שהיה לעברנו קפצנו מהרכב והיינו צריכים להתרחק. אני זוכר שבשנייה שיצאתי מהרכב שמעתי שריקה של כדור שעבר לי סנטימטר מהראש. בתור לוחם אתה יכול להתכונן, להתאמן עם תרחישים והכל, אבל אף אחד לא מכין אותך להלם של הפעם הראשונה שיורים עליך. בסופו של דבר הצלחנו לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר ונשאר לך רק להודות לאלוהים שקיבלת את החיים במתנה. לא הייתי מוותר על יום מהשירות הצבאי שלי, גם על האירוע הטראומטי ההוא. הצבא עיצב אותי ואת דמותי ונתן לי כלים לחיים".
ירדן הראל: "שירתתי בבסיס סגור בצפון הארץ, ביחידת מודיעין, והכרתי שם את החברות ליחידה שבדיעבד הפכו לחברות שלי לחיים. במסגרת התפקיד העברנו שעות ארוכות יחד וחווינו במשותף את רגעי המשבר, שיחות הנפש, העבודה האינטנסיבית, הבדיחות הפנימיות, וכמובן הבורקסים בשק"ם".
