שרת המשפטים העלתה לאחרונה הצעה לשינוי דרכי מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה באמצעות ועדת איתור. ההצעה לטעמי שקולה וסבירה, אך היא עוררה את קצפו של פרופ' ידידיה שטרן, במאמר שפורסם במדור זה אתמול, גייס לעזרתו את תומס הובס ואת תואר הלווייתן שהעניק לכוח האדיר שבידי השלטון. כוח זה, מסביר שטרן, "עצום מעין כמוהו ולכן מסוכן במיוחד", והוא כולל בין השאר אלימות ממוסדת באמצעות המשטרה למשל.
אבל מיהו בדיוק השלטון הזה? מיהו הלווייתן? ההנחה הברורה של שטרן היא ששרי הממשלה הם הלווייתן וההצעה בעניין יועצים משפטיים "משנה לרעה את מערך הכוחות בין הלווייתן לשלטון החוק", שאותו מגלמים לדעתו היועצים המשפטיים, שהם לעולם צדיקים גמורים, חסרי יצר, אגו ואינטרסים.
דומני שיש כאן טעות גמורה בכל הנוגע ליחסי הכוחות ולשאלה מי מפעיל את מנגנוני הכוח השלטוניים, ובמילים אחרות: מיהו אותו לווייתן. ובכן, במדינה דמוקרטית הכוח אינו מתרכז ביד אחת. הוא מתחלק לא רק בין הרשויות השלטוניות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) אלא גם בין הגופים הפוליטיים הנבחרים לבין המנגנונים הביורוקרטיים, ובעיקר הפקידות הבכירה שבישראל עומד בראשה היועץ המשפטי. בישראל גם התעוותו לחלוטין יחסי הכוחות בין הדרג הפוליטי (הנבחר) לדרג הפקידותי, כאשר כוחו של הדרג הפוליטי הלך ונחלש בעוד שכוחו של הדרג הפקידותי, ובעיקר היועץ המשפטי - גבר.
היועץ המשפטי, שהפך למעשה לסולטן משפטי, מתואר כ"שומר סף", כמי שאמור לרסן את השלטון וכ"שליח הציבור למימוש שלטון החוק". לא ברור לי כיצד מי שמעולם לא עמד לבחירה ומי שהציבור אינו יכול לפטרו הפך ל"שליח ציבור". היועץ המשפטי, פרקליט המדינה ועימם מנגנון הפרקליטות אינם שומרי סף אלא הם עצמם לווייתן לא קטן. הם השלטון.
שרת המשפטים (הממונה עליהם בתיאוריה) והשר לביטחון פנים (הממונה על המשטרה בתיאוריה) אינם יכולים לשלוח שוטרים לעצור אותי או את ידידיה שטרן, או להורות על עריכת חיפוש בבתי אזרחים או במערכת עיתון. מי שיכולים לעשות זאת הם היועץ המשפטי, פרקליט המדינה ובקיצור מנגנון שלם המהווה את הלווייתן המסוכן. אמנם ייתכן שיהיו זקוקים לאישור שיפוטי כזה או אחר לצורך פעולה דורסנית. אולם למרבה הצער נוכחנו לא אחת שאין קושי לקבל את האישור, שלא פעם הוא חותמת גומי בלבד. ובכל מקרה לשרי הממשלה אין מה לומר בעניין זה.
רק לאחרונה היינו עדים לפגיעה קיצונית בזכויות אדם בדמות החיפוש שנעשה במשרדי הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות". לא הייתה זו שרת המשפטים שהורתה לעשות זאת. ברור מי הלווייתן האחראי למעשה. לכן, אם יש צורך בשומרי סף, הרי אלה דרושים קודם כל כדי לשמור על היועץ המשפטי, על פרקליט המדינה ועל מוסד הפרקליטות. אמנם נעשה ניסיון להקים להם מנגנון ביקורת, אך הלווייתן הזה ניער את המנגנון, שם אותו ללעג והותיר אותו כקרפיון צנוע.
אסיים בתחזית: ראשית, איש לא ייתן את הדין על החיפוש המביש בהוצאת "ידיעות אחרונות". שנית, הפרקליטה שטענה את הטיעון המבייש והבלתי נאות נגד השחרור המוקדם של אולמרט תעלה בדרגה, ומי שיעלה אותה בדרגה לא תהיה שרת המשפטים אלא מנגנון הלווייתן הגדול. תזכורת: במשפטו של השר חיים רמון הכחישה הפרקליטות פעם אחר פעם את דבר קיומן של האזנות סתר. הפרקליטה שעשתה זאת עלתה בדרגה. √
