הסטייליסט איתי בצלאלי (37) קנה את עולמו כשהלביש את המנחה קורין גדעון במגה־ריאליטי "האח הגדול". "קורין זו הפריצה הגדולה", הוא אומר בהתרגשות. "היא עצמה עיניים ונתנה לי להוביל אותה בכזו בטחה, ונתנה לי לעשות עליה טעויות. אני מודה לה על כך, היא הקפיצה לי את הקריירה".
אבל עשור לפני אותה קפיצה גדולה הוא נאלץ להתמודד עם מכשול אכזרי ונטול זוהר לחלוטין שהעמידו בפניו החיים, כששבועיים אחרי שהתקבל לעבודה בערוץ הילדים, הג'וב הרציני הראשון שלו בעצם, התגלתה בגופו מחלת הסרטן. בצלאלי היה מאושפז במחלקת ילדים בתל השומר במשך שנתיים, עד שהחלים.
"זה היה בית ספר מאוד גדול, הסרטן הזה", הוא אומר בכנות אופיינית. "זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית וקשה, אבל היא פיקסה אותי והבנתי שאני לא יכול להמשיך להיות גיי תל־אביבי שמסתובב בברים בלי חולצה ואני צריך להתעורר על החיים שלי, ולמרות כל ה'לא' שקיבלתי מבתי ספר לעיצוב אופנה, ללכת אחרי החלום שלי ולהאמין בעצמי. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה כל כך נכון – להאמין בעצמך זה הדבר הכי חשוב".
הוא גדל בבית טוב ומפנק בהוד־השרון. "תמיד הייתי מחובר לאופנה, הלבשתי את הברביות של האחיות שלי וחלמתי להיות מוכר בחנות בגדים, זה הטופ של מה שידעתי שאפשר לעשות בתחום האופנה", הוא נזכר. "רק כשהגעתי לתל־אביב הבנתי שיש מקצוע כזה, סטייליסט, ומלהיות אסיסטנט של גדי אלימלך התגלגלתי בתחום. התחלתי בלהיות מלביש ג' באיזה מחזמר נידח ולאט־לאט הבנתי שאני הכי מתחבר לתחום של ההלבשה בטלוויזיה וממש התמקצעתי בזה, במיוחד כשנהיו התוכניות הגדולות יותר בפריים טיים".
נעל הזהב
מאז בצלאלי כבר הספיק להלביש את שופטי הריאליטי המוזיקלי מוקי ואברהם טל, ואת מנחת ריאליטי הבישול מירי בוהדנה, בין השאר. "זה כאילו נשמע פחות נחשב מבחינת אופנה, כי זה פחות זוהר ופחות אופציות למשחק, אבל המוטו שלי הוא להכניס פאשן לטלוויזיה ולא ללכת רק אחרי הבייסיק והפשוט", הוא מסביר.
בין פסגות הקריירה שלו ניתן למצוא גם את המראות הזוהרים שעיצב לנציגינו באירוויזיון אימרי זיו ונדב גדג'. "יואב צפיר, הבמאי, ביקש ממני טי־שירט פשוטה לאימרי, אבל לא יכולתי לעשות סתם משהו, אז נתתי את הטוויסט של השקיפות", הוא משחזר את ההצלחה. ואי־אפשר לשכוח את הנעליים של גדג', הגולדן בוי עם הגולדן שוז. "בחיים לא הייתי משתמש בהן לשום דבר אחר, אבל פה זה התאים", הוא מודה. "אני תמיד מנסה לקחת את הסטיילינג יותר לפאשן, לייצר לוקים מעניינים ואופנתיים, שייצרו איזשהו דיבור גם אם זה בקטע רע, העיקר שתהיה תגובה".
אבל כמו אצל כל יוצר שהולך עם האמת שלו עד הסוף, גם לבצלאלי היו כישלונות. "עשיתי לקורין את הלוק הכי מחריד – של הדבורה מאיה", הוא נזכר בחלחלה. "היינו בחדר ההלבשה, בכינו מהתרגשות כמה זה מהמם, ואז נפתח המסך ומדובר בשידור חי ופתאום אני קולט את הטעות שעשיתי, כמה זה מצטלם נורא. ואז גמרו אותי ברשתות החברתיות. לאט־לאט אתה מבין שזה מזיז לאנשים, לטוב ולרע. למדתי לאהוב את זה. אבל הלוק הזה עשה לי בית ספר, אין מה לעשות, אתה לא יכול לא לטעות כשאתה עושה כל כך הרבה לוקים בפריים טיים, אתה חייב לעשות פאדיחות".
קורין לא רצתה לבכות? או לפטר אותך?
"לא, היא הבינה אותי וזרמה. למזלי, אני עובד עם אנשים שיש לי חיבור אמיתי איתם. אני לא יכול לעבוד עם מישהו שהוא לא חבר שלי, אני חייב שהם יסמכו עליי בעיניים עצומות. בסופו של דבר אתה רואה את הטאלנט במערומיו. מעבר לעירום האמיתי, זה גם העירום הנפשי, אני צריך הרי להתחבר לאופי של האדם כדי לשקף אותו בבגד, ככה שחייב להיות לנו חיבור".
לא תמיד הקסם הזה קורה. "קרה לי שהרגשתי שאין לי חיבור עם מישהי שהיא מדהימה בעיניי, אבל העדפתי לא לעשות לנו עוול ביחד כי פשוט הרגשתי שזה לא זה. אבל גם קרה הפוך, שקרן פלס, שהיא אישה מדהימה, אחרי שנה וחצי הרגישה שלא מתאים לה. אז כן, יש תחושה שמישהו זרק אותי, אבל אין מה לעשות, אתה חייב דיאלוג אמיתי ולא פאלשי, אז זה הגיוני".
איך נולדו הכפפות האיקוניות של קורין גדעון?
"יורם זק (העורך הראשי של ה'אח הגדול' – א.ו) פשוט שלח לי רפרנס של התמונה מהמנחה מלונדון, ששם קפוא, והכפפות שהיו לה תפסו לי את העין. כשמדדתי לקורין את הבגדים שאלתי אותה אם יש לה כפפות בבית ובמקרה היו לה, כי היא בדיוק חזרה מחו"ל, ואז היא מדדה ושנינו נורא התלהבנו. ידענו שהולכים לקטול אותנו, אבל אנחנו אהבנו את זה והתגובות שהיו על זה לא הותירו לי ברירה אלא לתקוע לה כפפות כל העונה. אנשים כבר חיכו כל הזמן לדעת מה קורין תלבש רק כדי להכין ממים מצחיקים. ואז כהחלטה, בעונה השנייה לא היו בכלל והלכנו על הלוק היותר קלאסי ונשי.וזה תענוג שיש בפריים טיים אישה כזו סקסית ואינטליגנטית, עם שיער שחור ומתולתל, זה מהמם בעיניי".
לכל המשפחה
לפי בצלאלי, סטיילינג לטלוויזיה הוא מומחיות בפני עצמה. "90 אחוז מהדברים שתשימי במציאות, טלוויזיה מעוותת ומגדילה", הוא מסביר. "אני יכול לבוא לסטים עם 40 אופציות ומתוכן נצליח לשים רק שלוש. וכמובן יש הבדלים אם זו קורין, שעומדת ומצולמת בגוף מלא, או שופטת, שרוב הזמן יושבת מאחורי שולחן, ואז נפציץ בטופ שיהיה מרשים, אבל החלק התחתון פחות קריטי. בטלוויזיה צריך להתחשב בכל כך הרבה פרמטרים, כי אתה מלביש לכל המשפחה. אז גם אם המנחה רוצה ללבוש חצאית מיני, אני צריך לחשוב על זה שאח שלי בבית רואה את זה וצריך להרגיש בנוח לשבת עם הילדים שלו לראות אותה. אתה מתחשב בכל כך הרבה גורמים מסביב – העורך, הגוף המשדר, הטאלנט עצמו, הצופה בבית – וצריך שכולם יהיו מרוצים, ותוך כדי כמובן לשמור על הסטייל".
איך עושים את זה?
"אני עושה את זה מהלב, וברור שיש אנשים, גם מהתעשייה, שאומרים שזה גרוע ולא אוהבים את הסגנון שלי. אבל עצם זה שהצלחנו לנער, זה מה שמדליק אותי".
עכשיו בצלאלי מוכן כבר לשלב הבא בקריירה, עיצוב אופנת רחוב להמונים. השלב הראשון הוא קולקציית קפסולה לחברת רנואר, המיועדת "לנער המגניב בשכבה", לפי המשווקים. "אני לא מעצב אופנה, אני משחק בזה", הוא מצטנע. "המעצבת הראשית של רנואר פנתה אליי וזה מאוד החמיא לי. בהתחלה אמרתי, 'מי אני שאעצב? אפילו לא התקבלתי לבית ספר לאופנה'. אבל התעשתתי על עצמי די מהר ולקחתי את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים. הגעתי עם לוח השראה והכי זרמו איתי בעולם, וזה מרגש ופותח את התיאבון לעוד דברים". *
