"לפני שלושה ימים היא אמרה לי: 'אבא, בוא רגע', והידיים שלה רעדו. 'בוא, שב לידי. אני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך'. חיבקה אותי חיבוק חזק וליטפה לי את הפנים. 'אתה האוויר שלי'. כל כך הייתי צריך את זה. היא בחרה מתי לעשות את הנשימה האחרונה שלה, ויש רק הסבר אחד. מאי באה במטרה: נתנה, סידרה, סיימה לעבוד והלכה. זאת מאי. וככה אני רוצה שכולם יזכרו אותה", כך, כשקולו נשנק מדמעות, ספד אתמול השף גולן גורפינקל לבתו מאי ז"ל, שנפטרה שלשום והיא בת 15 בלבד.
מאי ז"ל, בתם של גורפינקל — שף מסעדת דלאל המפורסמת בנווה צדק בתל־אביב — ושל גרושתו ענת עמישי, נאבקה בגבורה במחלת הסרטן ששבה ותקפה אותה שלוש פעמים, מאז הייתה בת 11 וחצי.
באפריל 2016, בראיון חשוף שהעניק אביה לכתבת תיקי גולן במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ושבו הסכימה מאי להצטלם לצידו, הוא סיפר על גילוי המחלה — אוסטאוסרקומה סרטן העצמות של ילדים, על הטיפולים, על חזרתה של מאי ללימודים ועל המחלה שתקפה שוב, הפעם בריאות. "מאי היא ילדה שצוחקת, מספרת בדיחות ועובדת עליי בטלפון — אז איך אפשר להיות עצוב עם ילדה כזאת?" שאל שם. "באופי שלי אני אופטימיסט, אבל בהקשר למחלה של מאי עם כל בשורה רמת האופטימיות הלכה ופחתה. דיברתי עם הרופא, אני יודע מה ההשלכות, אני יודע שיכול להיות בסדר, אבל אני יודע גם שיכול להיות שלא". שלשום הנבואה הקשה התממשה. בשעה שבע וחצי בערב, במחלקת הילדים של בית־החולים לילדים דנה שבאיכילוב, עצמה מאי את עיניה בפעם האחרונה.
אתמול הגיעו חבריה של מאי שזה עתה סיימו את לימודיהם בכיתה ט', בכירי השפים בישראל וכוכבי ילדים רבים ללוותה למנוחות בבית־העלמין קריית שאול בתל־אביב. זו הייתה הלוויה קורעת לב, שלא הותירה עין יבשה. "כשחזרה המחלה בפעם השלישית, באחת משיחות הנפש שניהלנו אמרת לי: 'אמא, אם אני לא אצא מזה אני רוצה להיות שמחה עד הסוף', וכך עשית", ספדה לה אמה, ענת. "כל כך אהבת לחיות, קידשת את החיים ולא ויתרת ונלחמת גם כשהעתיד נראה פחות מבטיח".
סבתה של מאי — אמה של ענת — סיפרה שמאי ביקשה שעל מצבתה ייכתב: "גיבורה, מלאך השומר על כולם מלמעלה", והבטיחה שכך אכן ייעשה.
לפני ארבעה ימים, במיטתה בבית־החולים, כשזר פרחים לראשה והיא מוקפת בלונים, ציינה מאי את יום הולדתה ה־15 והעלתה את תמונותיה לעמוד האינסטגרם שלה שאותו הקפידה לתחזק בקביעות.
"הילדה הזו הפכה את המדינה והעולם", סיפר אתמול אביה, לפני הלווייתה. "מאי עשתה מהמחלה שלה סרט. גם ברגעים הכי קשים שלה היא צילמה את עצמה מחוברת למכשירים והעלתה תמונה באינסטגרם, וכתבה: מחוברים. לפני כמעט שנה היה ערב התרמה לטובת גן לילדים חולי סרטן וביקשו שמאי תהיה הנואמת הראשית, והיא, לפני 400 איש, נתנה נאום שאנשים קמו על רגליהם, בכו והלכו לתרום. מאי הייתה האמא של המחלקה האונקולוגית לילדים בדנה. היא הייתה מטפלת בהם, מנחה את הצוות מה לעשות, שהכל יהיה פרפקט. לחדר שלה באו מכל בית־החולים, לראות מה שלומה של מאיצ'וק, האפרוח הקטן".
בהלוויה אתמול היה האב, גורפינקל, אחרון הסופדים. "אין בן אדם בעולם שחיבר אנשים כמו מאי. שאף אחד לא יידע רגעים כאלה שילדה ששוקלת 26 קילוגרם, ומחוברת לכל מכשיר אפשרי, אומרת: 'אבא, אתה נראה לי עייף, אולי תלך לנוח קצת?' לעולם לא נתרגל שמאי לא איתנו, מי יתקשר אליי עכשיו?" שאל בכאב, ושאלתו נותרה תלויה ללא מענה בחלל אולם ההספדים.
