"אני שוטר", אומר בפסקנות מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי. "נרצחו לי שני שוטרים על הר הבית — המקום שחשבנו שהמחבלים לא יגיעו אליו. אבל אחרי הרצח תפיסת הביטחון השתנתה, וכך גם ההקלות שהיו למתפללים בדרכם להר. אני מחויב לשמור על חיי הקהל הרב שמגיע לעיר העתיקה, ערבים ויהודים כאחד".
הלוי לא מתעסק בהשלכות המדיניות של הצבת המגנומטרים בכניסות להר הבית. "זה התפקיד של המדינאים", הוא אומר, "התפקיד שלי הוא לספק ביטחון, ולשם כך אשתמש בכל אמצעי טכנולוגי שקיים. בתהליך הפקת הלקחים אחרי הרצח ראינו שהמחבלים ניצלו לרעה את ההקלות בעלייה להר הבית והכניסו לשם תיק עם כלי נשק באין מפריע. המגנומטר אמור לספק מענה לסיכול הברחת כלי נשק".
ניצב הלוי יצא מישיבת הקבינט הביטחוני ביום שישי לפנות בוקר, אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו הסמיך אותו ואת המפכ"ל רוני אלשיך לקבל כל החלטה נדרשת במסגרת ההיערכות המבצעית לקראת תפילת יום השישי. את שעות הבוקר המוקדמות ניצל הלוי כדי לעבור בין נקודות ההיערכות — מהשערים בחומות דרך הסמטאות הצרות ועד הכניסות להר הבית — דיבר עם השוטרים, נתן מילות עידוד, לחץ את ידיהם. המתח בהחלט ניכר באוויר. כולם יודעים שתוך שניות השקט עלול להסתיים ברגע ולהידרדר להתנגשות אלימה.
11:30 לפני הצהריים. כוח פריצה מיוחד, ובו יותר מ־100 לוחמים, מתכנס בנקודת המשטרה שמעל הכותל. מפקד הכוח, סנ"צ גיל בן צור, נותן תדריך אחרון ללוחמים הדרוכים. "בהר כרגע שקט. אנחנו מעכשיו נכנסים לכוננות שיא, יש הרבה כוחות בכל המעגלים. במידה שיהיו הפרות סדר נתחלק לקבוצות קטנות יותר וניתן מענה נקודתי. יש להגיב בירי רק במצב של סכנת חיים וגם אז בשיקול דעת. כל הזמן מאבטחים אחד את השני". בסיום התדריך, כשהדי קריאות "אללה אכבר" מתחלים להגיע, הלוי והמפכ"ל אלשיך יוצאים בפנים חתומות לשטח.
למטה רחבת הכותל התרוקנה. כמה מתפללים בודדים עומדים מול קיר האבנים. "בגלל כל הבלגן אנשים פוחדים והכותל ריק. עצוב", מספר אחד העובדים במתחם. אני מנסה לצאת לעיר העתיקה. "אין יציאה לעיר העתיקה", מזהיר מאבטח חמוש. בגלל החשש מפני התפרצות אלימה נסגרו רוב העסקים, ורחובות השוק שוממים.
12:30 בצהריים. המפכ"ל אלשיך מגיע למרכז השליטה שמעל הכותל. הערכת מצב אחרונה לפני שעת האמת, תחילת התפילה. גם אלוף פיקוד המרכז רוני נומה ובכירי השב"כ נמצאים כאן. עשרות מסכי הטלוויזיה מראים בזמן אמת שנקודות המגנומטרים נותרו מיותמות. המתפללים המוסלמים נענו לקריאות מנהיגי הדת והתאספו ליד השערים לעיר העתיקה — שער שכם, שער האריות, שער האשפות — פרסו את השטיחים על הארץ והתכוננו לתפילה. אחד מהם, מרוואן בידון, אומר: "כל הבלגן הזה בגלל היהודים. זה המסגד שלנו. מה פתאום אתם היהודים תבואו ותבקשו לבדוק אותי ותגידו לי מתי נכנסים ומתי לא. בכותל שלכם תעשו מה שאתם רוצים".
ההתנגשויות האלימות פרצו עם סיום התפילה. הדי הפיצוצים של רימוני הגז והענן המיתמר מעידים על העימותים האלימים שפרצו בכמה מוקדים — בצלאח א־דין, בראס אל־עמוד, באבו טור, בוואדי ג'וז, והמתפללים בשער האשפות, רובם גברים מבוגרים, מבינים שמשהו קורה לא הרחק מהם. בהמשך מתברר ששלושה פלסטינים נהרגו בעימותים אלה: מוחמד שרף, בן 17, בראס אל־עמוד; מוחמד אבו ראנם, בשנות ה־20 לחייו, באבו טור; ומוחמד לאפי, בן 18, באבו דיס. "בתחקיר הראשוני בשטח עולה שהשוטרים חשו בסכנת חיים בשני המקרים, בראס אל־עמוד ובאבו טור, והגיבו", אומר ניצב הלוי. נסיבות מותו של ההרוג השלישי עדיין נחקרות.
15:00 אחרי הצהריים. התגודדויות המוסלמים פוזרו, מתפללים יהודים, וגם תיירים, חזרו לכותל. לוחם יס"מ שעמד עם חבריו בכניסה למתחם צועק: "יאללה חברים, נגמר. חוזרים הביתה". התחושה בקרב מפקדי הכוחות היא שהיום עבר בשקט יחסי. "ממשיכים לשמור על כוננות מלאה", אומר ניצב הלוי. הוא צועד לעבר רחבת הכותל הנערכת לקראת תפילות השבת, לוחץ ידיים ללוחמים ואז נכנס לרכב ונוהג הביתה, לתפוס כמה שעות שינה.
בהכנת הכתבה השתתף אליאור לוי
