בסיסט זה לא סולן

נו, ברור שהוא חייב לעבור לפריז. בגיל 25 הבחור מסאו פאולו כבר הגיע לתקרת הזכוכית שלו בברצלונה, וכבר קצת נמאס לו להביט בפרצוף של מסי מצידה השני של השמשה. ובואו לא נטעה, הבנאדם צודק. הרי יש לו את כל המרכיבים של מספר 1.

בתור התחלה, הוא ממש טוב בסיפור הזה של הכדורגל, אבל זה רק קצה הקרחון. בהמשך הקרחון יש פרצוף יפה שיושב על גוף אתלטי, שאפילו קעקועי צוואר סטייל אסירי עולם לא הצליחו לקלקל מדי. בניגוד לארגנטינאי ההוא שמכדרר לידו בברצלונה, ניימאר נראה טבעי לגמרי כשהוא מפרסם מותגי ספורט, מכוניות, משקאות או חטיפים מלוחים.

תנועת הריחוף הקלילה הזאת, שבעזרתה הוא חולף על פני מגינים במגרש, מיתרגמת אצלו מול המצלמה לקוליות טבעית ולא מתאמצת. לעזאזל, אפילו העובדה שיש לו רק שם אחד היא טריידמארק ידוע של כוכבי ענק. "ניימאר". זה אשכרה נשמע כמו שם של איזה טיגריס מפחיד מספר הג'ונגל.

אבל זהו, שבברצלונה ניימאר אף פעם לא יהיה המלך של הג'ונגל. יש לו את כל מה שצריך בשביל להיות כוכב רוק, אבל בברצלונה הוא בחיים לא יהיה הסולן. מקסימום הבסיסט. ובסיסט זה אחלה, חשוב שיהיה בסיסט, והגרופיות צורחות גם לכיוונו, אבל בסיסט זה לא סולן.

בימים האחרונים שמעתי כמה השוואות בין ניימאר למספרי 2 מיתולוגיים אחרים. אתם יודעים, שחקנים כמו סקוטי פיפן בעידן מייקל ג'ורדן. רק שאותם חבר'ה שמילאו בהכנעה את תפקיד ה"סייד־קיק" לא באמת קורצו מהחומר של הכוכבים הגדולים, וניימאר כן. למעשה, כנראה מעולם לא היה מספר 2 כל כך מוכשר בפני עצמו.

האם הוא יוכל למלא בהצלחה את התפקיד של מספר 1 בקבוצה אחרת? עד שהגיעה ההצעה הצנועה מפ.ס.ז' חשבנו שלעולם לא נדע. אבל אם גם אותו עצמו השאלה הזאת מטרידה, אולי ממש בקרוב ילדי ישראל ישקלו לחגוג הגעה למצוות בפארק דה פראנס, ולאו דווקא בקאמפ נואו.