אלבום ההופעה החיה הכפול והחדש של פול סיימון מההייד פארק (מצורף לו גם די־וי־די או בלו־ריי לאלו שמעדיפים לצרוך את המוזיקה שלהם דרך העיניים), החזיר אותי לשתי הופעות אחרות שלו. הראשונה היא המיתולוגית שנערכה בסנטרל פארק ב־1991 לעיני מיליון איש (ועוד בחינם!), והאלבום הכפול שהנציח אותה ממשיך להתנגן אצלי בתדירות גבוהה. השנייה היא ביקורו האחרון בישראל לפני כשש שנים שהתקיים באצטדיון רמת־גן, וממנו יצאתי רק חצי מרוצה. אפשר להטיל חלק מהאשמה על האכסניה הבעייתית שבודדים יצאו ממנה בשלום, אלא שגם הסאונד איכזב באותו הערב וסט השירים הלא מהודק מספיק שהמוזיקאי המופלא מגיש בדרך כלל תרמו את חלקם.
ההופעה הזאת של סיימון מההייד פארק הוקלטה בקיץ 2012, כשנה לאחר נחיתתו ברמת־גן. למרות מרחק הזמן הקצר שחלף בין השתיים הפער בהנאה שהן מייצרות אצל המאזין גדול בהרבה. סיימון, שחגג בסיבוב ההוא 25 שנה לאלבום המופת Graceland, זה שחיבר כה יפה בין מקצבים אפריקאיים לפופ אמריקאי, נמצא כאן במיטבו. הוא פותח היטב עם "Kodachrome" הקלאסי ולא מוריד הילוך לרגע. Graceland מבוצע במלואו עם ההרכב המקורי שהיה שותף לקסם פורץ הדרך שלו וגורר תשואות מהקהל, וגם יתר להיטיו הגדולים של סיימון, ובהם "Fifty ways to leave your lover" ו־"Mother and child reunion", הפעם בדואט עם ג'ימי קליף, לא נפקדים. כצפוי, את מירב התשואות גורפים השירים שיצר במסגרת הצמד עם ארט גרפונקל.
גם אם נדמה שלעולם לא יוכרע הוויכוח בין אלו שמעדיפים לצפות בהופעות לאלו שאוהבים לצרוך את המוזיקה שלהם בפורמט אלבומי, ההופעה הנפלאה של סיימון בהייד פארק היא נתיב זהב שעשוי לגשר בין שני הצדדים. מצד אחד, אתם נהנים מהאנרגיות של הצופים ששרים כל להיט ומהעיבודים מלאי האנרגיה של הנגנים, ומצד שני, אתם לא צריכים לעמוד בפקקים ולהזיע במשך שעות. עד שסיימון ישוב לכאן (או עד שתגיעו אליו) תקבלו כאן שעתיים המכילות את כל היופי שהוא יצר לאורך כחמישים שנות קריירה.
