רס"ן דודי זהר ז"ל התכוון ללוות את בנו תומר ביומו הראשון בכיתה א' ב־1 בספטמבר. אבל רס"ן זהר נהרג בתאונת מסוק האפאצ'י ביום שני בלילה, ומה שהיה אמור להיות אירוע משמח לכל המשפחה יהיה צבוע בחותם האסון.
תומר הוא הצעיר מבין ארבעת הילדים שרס"ן זהר השאיר אחריו. הוא נקרא על שמו של חברו הטוב, רס"ן תומר גוטרמן ז"ל, ששירת איתו באותה טייסת ונספה בהתרסקות מסוק בדרום הארץ ב־2003. וכאילו כדי להדגיש את כוחו המתעתע של הגורל, רס"ן גוטרמן הוא דודו של סגן א', שהיה עם רס"ן זהר במסוק האפאצ'י ביום שני ונפצע קשה בהתרסקות. הוא מאושפז בבית־חולים סורוקה וביומיים האחרונים חל שיפור במצבו.
אחותו הגדולה של דודי זהר, עדי, ואחיו הצעיר שאול מספרים שבין שתי המשפחות היה קשר קרוב. "בכל שנה התקיים טורניר כדורגל לזכרו של תומר ודודי תמיד היה שם. דודי הקפיד לשמור על קשר עם בני המשפחה של תומר, והם הוזמנו ובאו להרבה אירועים של המשפחה שלנו, כולל, כמובן, לברית של תומר".
"דודי לא סיפר לנו שהוא עומד לטוס עם א', האחיין של תומר, החבר הטוב שלו", מספרים שאול ועדי. "שמענו על כך רק לאחר התאונה. החברים בחיל האוויר סיפרו שא' ידע שהוא הולך לטוס עם דודי ומאוד התרגש. כאב לנו לשמוע על פציעתו, אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה".
מאות מנחמים זרמו בימים האחרונים לביתו של רס"ן זהר בשכונת רמת בגין בחיפה, מנסים לשווא למצוא מילות נחמה מול האובדן הנורא לבני המשפחה שהשאיר: הרעיה גלית, ארבעת הילדים בגילאי שש עד 14, ההורים עליזה וג'קי, האח והאחות.
באופן טבעי, מספר שאול, המשפחה מתמודדת עכשיו עם סבך של רגשות: אבל, הלם, געגוע — וגם כעס. "אנחנו מכירים את האנשים בחיל האוויר", הוא אומר. "אין לנו ספק שהם יעשו את העבודה הטובה ביותר בכל מה שקשור לבירור נסיבות התאונה. אנחנו מצפים שהתחקיר יהיה כמה שיותר פתוח, לא תחקיר פנימי סגור. אל תגידו לנו 'יהיה בסדר, תסמכו עלינו', אלא 'בואו נראה לכם שאתם יכולים לסמוך עלינו'. בהחלט קיים כעס עכשיו, כי אנחנו לא יודעים מה קרה. לאט־לאט יתבררו העובדות והכעס ימצא לו את הכיוון הנכון שאליו הוא צריך להיות מופנה".
עדי מוסיפה: "חשוב לנו שתתקיים חקירה לא רק בגלל שאנחנו רוצים לדעת מה קרה באמת; זו גם האחריות שלנו כלפי טייסים אחרים. אבא לארבעה ילדים נהרג, יש פה אמא שהולכת לגדל ארבעה ילדים קטנים לבד. אנחנו כמשפחה נתמוך ונהיה כולם ביחד, אבל לא יהיה קל לעכל את החוסר של דודי כאבא וכבעל".
"באים אלינו חבר'ה מהטייסת", אומר שאול, "טייסים בסדיר וטייסים במילואים. הם צריכים לסמוך על חיל האוויר בעיניים עצומות. הם צריכים לסמוך גם על התקשורת שתשאל שאלות. שתהיה ביקורת ופיקוח. אנחנו חלק ממשפחת חיל האוויר, חשוב לנו למנוע את התאונה הבאה".
עדי ושאול אומרים שגם להם יש ילדים בני שש, שכמו תומר מתחילים בעוד 20 יום את כיתה א'. "היה ברור לשלושתנו שאנחנו מלווים את הילדים שלנו ביומם הראשון בבית הספר", מספרת עדי, "וכעת תומר יילך לכיתה א' בלי אבא שלו". ושאול מוסיף: "רק כשהילדים יתחילו את כיתה א' ונראה שדודי לא נמצא שם איתנו — נתחיל אולי לעכל. דודי עשה הרבה דברים בחייו — עבד הרבה, טס הרבה, אבל תמיד היה מעורב בחיי המשפחה. דודי היה מאוד משמעותי בחיים של הילדים שלו".
בתשובה לשאלה האם אי־פעם הם חששו לאחיהם, אומרת עדי: "גדלנו במשפחה שהאמינה בכוח של הצבא. דודי התגייס תוך כדי השירות שלי. לא תמיד ידעתי היכן דודי היה ומה עשה. הוא גם לא סיפר. אבא שלי ביקש ממנו לפעמים שיגיד לו כשהוא טס למקום מסוכן, ודודי אמר לו: 'כל פעם שאני עולה למסוק זה מסוכן'. הוא לא רצה שהמשפחה תדאג. מבחינתנו זו הייתה זכות לשרת בצבא, ואם לשרת אז לעשות את זה הכי טוב. ודודי עשה את הכי טוב".
בנאומו בטקס חילופי מפקדי חיל האוויר אתמול (ראו ידיעה למטה) התייחס הרמטכ"ל גדי איזנקוט להתרסקות המסוק. "השבוע לצערי איבדנו את רב־סרן (מיל') דודי (דוד) זהר ז"ל בתאונה", אמר. "מפקדים נבחנים גם באירועים מהסוג הזה. אני חושב שרואים את חיל האוויר במיטבו, באופן שבו הוא יודע לחבק את המשפחה ובאופן שהוא יודע להסתכל על העובדות בצורה נכוחה ולבדוק את הדברים בצורה מקצועית".
