כמו חמור שקופץ בראש, גם סניף ברצלונה של ה־BDS מיהר לפרסם הודעה שמאשימה את הפרת זכויות האדם של מדינות המערב בפיגוע שהתחולל שם ביום חמישי האחרון. "אנחנו מגנים את הטרור", נאמר בהודעה, ו"אנחנו גם מגנים את האחריות של ממשלות אירופיות בגין מה שהן עושות במדיניות החוץ שלהן ובשותפות שלהן לפשע הפרת זכויות אדם בכל רחבי העולם".
איך זה שלא ידענו שהטרוריסטים הללו, שרצחו 15 בני אדם בשדרת ראמבלס ההומה מתיירים, ותיכננו לפוצץ את כנסיית סגראדה פמיליה המפורסמת, בפיגוע שהיה אמור להתחרות עם הפלת מגדלי התאומים בניו־יורק, הם בסך הכל פעילי זכויות אדם. ליבם יוצא לעולם מתוקן יותר, נאור יותר. יכול להיות שהם בכלל התכוונו למחות נגד הפגיעה במעמד האישה בסעודיה, אולי נגד רצח העם בדרפור, אולי נגד הטבח בסוריה, בלוב ובתימן, ואולי נגד הטבח ללא הפסקה של בוקו חראם בניגריה. כל הפשעים האלה, כידוע, הם באשמת מדינות המערב. הם כל כך נגד פגיעה בזכויות אדם, ומן הסתם בחיי אדם, שאת המחאה שלהם הם החליטו לבצע באמצעות קטילה המונית של חיי אדם.
ואם חפצה נפשנו לחשוב שההבל הזה שייך לקבוצה שולית, קטנה, אז כדאי להתחיל בתהליך גמילה מאשליות. זאת משום שראש עיריית ברצלונה, אדה קולאו, היא תומכת נלהבת ב־BDS. רק באפריל השנה קיבלה מועצת העיר החלטת גינוי נגד ישראל, תוך כדי תמיכה בקמפיין החרם. חבר מועצה ממחלקת הנאורים והמתקדמים, ג'וזף גאראנטה, הוסיף ואמר ש"הממשלה אינה אמיצה מספיק, והיא מפוחדת מהלובי הציוני בקטלוניה". אין ספק שהיהודים הללו — סליחה, הציונים — שולטים בעולם. עכשיו גם בברצלונה. נכון שההחלטה שהתקבלה היא אנטי־ציונית. אבל לעזאזל העובדות. צריך להאשים את הציונים. מה שאמרו אנטישמים ישנים, האנטישמים החדשים אומרים הרבה יותר טוב.
קולאו עצמה היא גם חלק מהקואליציה האדומה־ירוקה — שמאל רדיקלי וג'יהאדיסטים. בספטמבר לפני שנה השתתפה ראש עיריית ברצלונה באירוע היציאה של משט הנשים לעזה. כמו תמיד, התירוץ הרשמי הוא הסרת הסגר מרצועת עזה. בפועל, מדובר גם בתמיכה בחמאס. מובילת משט הנשים הייתה כלת פרס נובל, מייריד מגוואייר, שסובלת מאובססיה קשה בכל הנוגע לישראל. הכינוי האורווליאני שלה הוא "פעילת שלום", למרות שהיא תומכת מובהקת בחמאס, שחתומה, מצד אחד, על עצומה להסרת חמאס מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, ומצד שני, חתמה על קריאה לגירוש השגריר הישראלי מאירלנד.
המעגל נסגר. האידיוטים השימושיים תומכים באחת מקבוצות הג'יהאד וחוטפים פיגוע טרור מקבוצה אחרת. זה אפילו חמור יותר. משום שאחדים מראשי חמאס, כמו חבר הפרלמנט יונס אל־אסטל, הצהירו בהטפות שלהם שהתוכנית היא לכבוש את אירופה כולה. ברצלונה בפנים. נכון שהטענה הקבועה היא שיש הבדל בין חמאס לבין דאעש, אבל צריך להקשיב לחמאס ולקריאות שלו "להרוג את כל היהודים, את כל הנוצרים, עד האחרון שבהם" כדי להבין שמדובר באשליה. ברצלונה עשתה כל מאמץ כדי להוכיח שהיא בסדר. היא נגד ישראל. היא כאילו בעד זכויות אדם. זה לא עזר. למעשה, דווקא הפייסנות של ברצלונה העניקה אור ירוק לרדיקליזציה.
מי שתומך בזכויות אדם צריך לתמוך דווקא בישראל, משום שישראל, קצת יותר מאחרים, לא מוכנה להיכנע לג'יהאד, לא מוכנה להיכנע לאחים המוסלמים, לא מוכנה לפייס את הטרור, ובמקביל, המוסלמים שחיים תחת שלטונה, הן כאזרחים בתוך ישראל גופא והן בשטחים, מצויים במצב קצת יותר טוב מהמוסלמים שמצויים תחת שלטון מוסלמי במדינות השכנות. לא שאין מה לשפר. בוודאי שיש. אבל האלטרנטיבה, תחת שלטון חמאס או תחת כל משטר מוסלמי במדינות השכנות, הרבה יותר גרועה. ביום שבו גם הנאורים של ברצלונה והעולם החופשי יתמכו בשלום ובפיוס, ולא בתומכי חמאס ובמחרחרי המדון של ה־BDS — הסיכוי להשגת הסדר ישראלי־פלסטיני רק יגדל.
