אהוד בנאי ביסס את מעמדו הייחודי בזכות היותו קול מקורי ומובחן, אולם נדמה שהוא משקיע לא מעט אנרגיה כדי להימנע מהשמעתו. שש שנים חלפו מאז אלבום האולפן האחרון שלו, שיצא כשבע שנים אחרי זה שקדם לו. את החלל מילאו אלבום פיוטים, אלבומי הופעה, אוסף בי־סיידים, פרויקט הלדינו (הנפלא) עם ברי סחרוף וכעת אלבום משותף עם יוצר הפולק מייקל צ'פמן. אמנם, הדינמיקה האותנטית בין השניים מולידה כמה רגעי חסד, למשל Plain Old Bob ו־Ehud, שנשמעים כמו שתי גיטרות ותיקות שגילו שהן בעצם דוברות את אותה השפה. אבל בסטנדרטים של בנאי זאת עוד אפיזודה במקום הדבר האמיתי. בוא הביתה, איש ציפור.
The War on Drugs // A Deeper Understanding
אדם גרנדוצ'ייל, המוח מאחורי The War On Drugs, הולך ומתקרב להבטחת מקומו בפנתיאון של האינדי. ארכיטקטורת הגיטרות שלו כבר נוגעת בעומקים של פינק פלויד ורוברט פריפ והפרפקציוניזם שלו מתחיל להזכיר את בריאן ווילסון וברוס ספרינגסטין. הערצתו לפן מאוד מסוים ברוקנרול של האייטיז - ד"ש לדון הנלי מהאיגלז - מיתרגמת באלבום הנוכחי לאפוס מורכב ולרוב מאוד מתגמל.
A Deeper Understanding אמנם חסר את ההמנוניות של האלבום הקודם, אבל מפצה על כך בשילוב של עושר מוזיקלי וחיוניות, שמקורה ביללה הדילנית של גרנדוצ'ייל. זוהי יצירה מהסוג ששווה בשבילה למצוא סיבה להיכנס לאוטו ולנסוע. אחרי שעה ושש דקות פשוט תרגישו טוב יותר.
עינב שיף
רמי פורטיס // מדור פיות
בתחילה מתבקש לומר: פורטיס משוגע. בעקבות הטלטלות האישיות הוא עובר שינוי רדיקלי באלבומו ה־11. פופ ניו ווייב אלקטרוני, מלאכי ונאיבי, עם הרכב חדש לגמרי: עומר ג'ו נווה וצמד נשי, דני עבר-הדני ונעה איילי בתפקיד הפיות המזמרות. נושאי שיחה: אלת החוכמה סופיה, ארץ ארקא מהקבלה, ים מכושף וגופי סנפיר מוכסף, החירות בכנפיים, החוכמה בנוצות. בהאזנות נוספות, זה בדיוק אותו פורטיס, זיקוק המלודיות המוכרות, ילדותיות תיאטרלית, חלליות רודפות וג'יבריש להמונים. התוצאה לפרקים חוזרת על עצמה, ומאוד קאצ'ית: מ'בעולם כולו' הפותח, שזורק אחורה ל'סיפורים מהקופסא', ועד 'הישות' הסקסי שעושה געגוע לפינגווין, ניחוח שבטי ב'אלומות', המנוני 'עד כאן' ו'מכונת הזמן', ותועפות שמחת חיים; 40 שנה אחרי, הפלונטר נפתר.
יהודה נוריאל
Grizzly Bear // Painted Ruins
בעולמנו הדפוק, הביקורת העיקרית המוטחת באלבום הזה אומרת: מרהיב מדי, חכם מדי, ולא מאוד חדש. אל תאמינו לנודניקים. פשוט תתענגו על 48 דקות של יופי ועושר אינסופי. הרביעייה מברוקלין מייצרת מראשיתה מצוינות־לשמה, מין נערי כנסייה חדשים - ובהתאם, שני הקולות המרכזיים הם הומו ויהודי. באלבום החמישי הם בשיאם, כזה שמכוון אל המקורות: בריאן ווילסון והחזון של 'סמייל'. גן עדן סימפוני, שכבות מוקפדות של כלים, הרמוניות רכות מעל שינויים של טמפו וסיפור. Mourning Sound הכי להיט, וממנו אל Glass Hillside , ה"עקום", Three Rings הגרינוודי - בעצם הכל. ואם הנשמה קצת נחבאת מתחת, זו רק סיבה להאזנות רבות נוספות.
יהודה נוריאל
