מי אנחנו באמת?

אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו מושג אמיתי מי אנחנו: לפחות מאין באנו, ואם אפשר גם לאן אנו הולכים. יש בינינו כאלה שההיסטוריה המשפחתית שלהם מפורטת, ואחרים מכירים רק את המעגל המשפחתי המצומצם. בישראל של שנת 2017, אחרי כור ההיתוך, וההיפרדות המחודשת לקבוצות שונות, עדיין יש משמעות מסוימת למוצא: זה משפיע על נקודת הפתיחה, על האפשרויות בשוק העבודה, ובעיקר משמש כפולקלור.

(צילום: אלי דסה | עריכה: יותם קצור)

אבל מתברר שאם אנחנו בודקים לעומק, רובנו לא קרובים אפילו לדעת מאיפה השורשים שלנו. כלומר, אנחנו יודעים בכלליות. אבל סביר להניח שכל אדם, לו יבדוק בקפדנות, יופתע לגלות בעצמו צדדים מארצות רחוקות. כדי להמחיש עד כמה אין לנו מושג, בחרנו ארבע דמויות מוכרות: מאור זגורי, גורי אלפי, מירי בוהדנה ואורלי זילברשץ. כל אחד מהם הכיר פחות או יותר את ההיסטוריה הקרובה. באמצעות MyHeritage, ערכנו להם בדיקה גינאולוגית מקיפה. לקחנו מהם דגימת רוק, והחברה ניתחה אותה לעומק, וגם בנתה להם אילן יוחסין. כולם בלי יוצא מן הכלל הופתעו לגלות בעצמם צדדים גנטיים אחרים לגמרי, ואפילו קרובי משפחה קרובים יותר או פחות, שמעולם לא ידעו על קיומם.

מאור זגורי או: | מאוריציו זגוריציו

רגע לפני שמאור זגורי וחן אמסלם נשבעו לאהוב עד קץ הדורות, הגענו לדירתם התל־אביבית, המעוטרת בשלט "זגורי אימפריה". איך לא. את הדלת פתחה אישה בלונדינית עם עיניים ירוקות.

מאור זגורי

סליחה, טעינו בכתובת? "אני יפה", היא הזדהתה, "אמא של מאור". ממצא מעורר חשד ראשון. "מאז שנולדתי אני מרגיש שיש בי משהו אשכנזי", הפתיע הבמאי־מחזאי־תסריטאי, שחקן, מורה ובעל טור ב"ידיעות אחרונות". "קרובת משפחה שלי הלכה פעם לבית התפוצות וגילתה שיש לנו משפחה ברומניה", מעדכנת יפה זגורי, לבית תורג'מן. "מי יודע? אולי יתברר שאנחנו אשכנזים? נראה לי שאני מתרגשת אפילו יותר ממאור. הוא הבכור שלי. אחריו נולדו לי שלוש בנות. רק בהיריון איתו ידעתי שיש לי בן, לפי הבטן. לא התרחבתי במותניים, רק קדימה. הבטן בלטה. וגם הייתי יפה בהיריון שלו. אומרים שבנות גונבות את היופי של אמן. כשהוא היה אצלי ברחם הסתכלתי כל יום במראה וביקשתי שהוא ייוולד עם עיניים ירוקות כמו שלי".

התאכזבת?

"ממש לא. הוא המלך".

"אמא, תני לי לנהל את הראיון", מבקש המלך, והיא רק לוחשת: "חן מקסימה ומהממת, אבל גם אם מאור היה מביא לי אשכנזייה זה היה בסדר. בעלי ואני נולדנו בארץ וגידלנו את הילדים שלנו בלי שום אפליות".

זגורי והמקורות: מדליק נרות חנוכה

"אבל להיות מרוקאי זה משהו מיוחד", מעיר מאור. "אצל המזרחים, אתה חלק ממשפחה וחלק מקהילה לפני שאתה אינדיווידואל. זה שונה מאוד מהמקום שיש לפרט בהרבה מדינות בעולם, שבהן אתה קודם כל אינדיווידואל ורק לאחר מכן חלק ממשהו. התופעה הזו קיימת במיוחד בקרב עדות מקופחות. ככל שאתה מעמיק ומתקרב לתחתית ככה מתחזק הבונדינג שלך, הזיקה והחיבור שלך לקבוצה הקרובה אליך. כבר ארבע שנים אני הולך לפסיכולוג בגלל שאני רוצה לדעת מי אני עד הסוף".

למה זה כל כך חשוב לך?

"הרבה מהיצירה שלי מושפעת מהתהיות הגנטיות השורשיות. לפעמים אני מרגיש שהיצירה מהווה עבורי סוג של תיקון לדברים שהסבתות והסבים שלי לא יכלו לעשות או לא הספיקו לחוות. אגב, הפסיכולוג שלי טוען שאם כל השנים רציתי להיות אשכנזי, אז בשנים האחרונות אני רוצה להיות יותר מזרחי".

בגיל 13, בעבודת שורשים, הוא לא הצליח לבנות אילן יוחסין מלא. "ניסיתי, אבל לא יכולתי ללכת יותר מדי לאחור מפני שהסבתות והסבים שלי נפטרו בגיל צעיר, יחסית". עכשיו, בגיל 36, הוא מסר את בדיקת הרוק ועוד פרטים. "סבתא וסבא שלי מצד אמא באו מההרים, מאזור ברברי, מהעיר מידלט, ואילו הוריו של אבי היו עירוניים, מקזבלנקה ומרבאט. מרוקו היא ארץ ענקית. זה כמו שבארצות־הברית יש הבדל בין מי שבא מטקסס לבין מי שגדל במינסוטה".

רועי מנדל, התחקירן הראשי של MyHeritage מסביר לזגורי שניתוח מוצאו האתני מבוסס על מודל סטטיסטי שפיתחה החברה, במסגרת פרויקט שנקרא "אוכלוסיית המייסדים". MyHeritage בדקה כ-5000 איש ברחבי העולם, שמה שמייחד אותם הוא שאבותיהם, במשך דורות רבים, מגיעים כולם מאותו אזור גאוגרפי ועל כן ה-DNA שלהם מאפיין את האזור. כך בנו מודל ובו 40 מוצאים אתניים שונים מכל רחבי העולם. לשמע קולות התיפוף שבוקעים מהמחשב זגורי מתלונן שחם לו, שהוא מזיע והולך להחליף חולצה. התוצאות עולות למסך. "74% יהודי ספרדי – צפון אפריקאי" מכריז מנדל. "טוב, זה לא חדש בשבילי", צוחק זגורי. "הייתי מופתע מאוד אילו גילו שאני ניו־זילנדי או מונגולי. רגע, 16% איטלקי. מה, אתה רציני?"

"כן", משיב מנדל, "אבל אני חייב להסביר – המטען הגנטי של האיטלקים הכי דומה לזה של היהודים".

"ברור", מהנהן זגורי. "יש לנו טמפרמנט זהה".

השורה השלישית מבשרת לו שהוא 5.2% צפון אפריקאי. "מה זה אומר? זה לא מה שכתוב בשורה הראשונה?" "לא", משיב מנדל, "יכול להיות שאחד מאבות אבותיך הקדמונים היה צפון אפריקאי, כלומר לא יהודי".

השורה הבאה מגלה שהוא 3.8% מערב אסייתי, מעיראק או איראן. "אמא, את יודעת על זה משהו?" שואל זגורי. "זה נשמע לי סביר. מערכת היחסים בין האוכלוסייה המוסלמית והיהודית הייתה טובה מאז ומתמיד. ראיתי את זה גם בטיול השורשים שעשינו שם. הכותרת של הטור הראשון שפירסמתי הייתה 'יהודי ערבי אנוכי' ואני גאה בזה".

השורה החמישית, האחרונה, גורמת לו לפרוץ בצחוק מטורף: 1% אנגלי. "אני אנגלי? אני סר?" הוא שואל במבטא בריטי מודגש. "אולי זה האחוז שאחראי לצד השייקספירי שלי? למרוקו היו קשרי מסחר עם אנגליה, נכון? אז יש מצב שמישהי בעבר הרחוק שלי השתרללה עם אנגלי? אני מקווה שהיא עשתה את זה מרצון".

"תמיד טענתי שיש לך יופי איטלקי", מעירה אמו.

"אני איטלקי!" הוא מפזז בסלון דירתו. "האיטלקים הם העם המושלם. הם הטמיעו בתוכם גם את האפריקאיות וגם את האירופאיות, האוכל שלהם הוא הכי טעים בעולם, יש להם את ליאונרדו דה־וינצ'י ויאללה, כשחן תחזור מהמקווה אני אקרא לה 'לָה בֵּלָה'. זהו, מחר אני מתחיל ללמוד איטלקית! וואו, נזכרתי. כשהצעתי לחן נישואים זה היה לצלילי שיר איטלקי של דין מרטין, אבל באנגלית".

המערכת מוצאת בינתיים כמה התאמות לקרובי משפחה. "לא בעוצמות גודלות", מצנן מנדל את התלהבותו, "כמשתמש, אתה יכול ליצור איתם קשר. בארצות־הברית מצאנו בן דוד מדרגה שנייה עד רביעית".

"אמא!" זגורי זורח, "סוף־סוף יהיה לי איפה לישון בניו־יורק!"

אתה מרגיש שנולדת מחדש?

"לא נגזים, אבל כן, אני מופתע. מצד אחד אנחנו נאחזים בשורשים שלנו כדי לדעת מי אנחנו, ומצד שני אנחנו רוצים להיות מופתעים. אני מניח שהייתי מתאכזב אם לא הייתי אם לא הייתי מופתע. עד היום הייתי מאור זגורי ומעכשיו אני מאוריציו זגוריציו, גדול!"

מירי בוהדנה | "תוכל לשבט אותי?"

MyHeritage היא חברת טכנולוגיה שהוקמה ב־2003 על ידי המנכ"ל והמייסד גלעד יפת. היא מעסיקה 400 עובדים ברחבי העולם, משרדים ראשיים באור יהודה, תל אביב, קליפורניה, יוטה, טורונטו וקייב. הטכנולוגיה של החברה מצליבה פרופילים של אנשים ב־42 שפות, ומוצאת התאמות של פרופילים בין אילנות יוחסין ובין רשומות היסטוריות.

בחברה רשומים מעל 90 מיליון משתמשים מרחבי העולם, שבנו כ־35 מיליון אילנות יוחסין, שמכילים מעל 2.5 מיליארד פרופילים של אנשים. במובן הזה, מדובר בכמות אנשים גדולה מפייסבוק, משום שהיא כוללת כמה דורות אחורה וגם שאינם עוד בין החיים. "בנוסף", אומר מנדל, "יש לנו מעל 8 מיליארד רשומות היסטוריות הכוללות תעודות לידה, פטירה, נישואין, גירושין, מרשמי אוכלוסין, תעודות הגירה, ארכיון עיתונות ועוד".

לפני כשנה נכנסה החברה לתחום הדי־אן־איי והחלה למכור ערכות פרטיות ברחבי העולם (פיזית, עדיין לא בישראל). הטכנולוגיה של MyHeritage מצליבה בין בדיקות די־אן־איי ומאתרת קשרי משפחה. כך היא מצליחה לאחד משפחות בכל רחבי העולם, לאתר את ההורים הביולוגיים של ילדים שנמסרו לאימוץ ומתחקה גם אחר הילדים למשפחות תימניות שנעלמו.

מירי בוהדנה כילדה

מירי בוהדנה – שחוגגת השבוע יום הולדת 40 – כבר התרגלה לעובדה שמנסים להצמיד לה קרובי משפחה. "תומר בוהדנה (הפצוע המפורסם ממלחמת לבנון השניה – ס"ש) הוא אחלה", היא מסמנת וי באצבעותיה, "אבל אנחנו לא קשורים. מצד שני, כל המרוקאים אחים, לא? לפני שנים הכרתי בוהדנה אחד, שטען שבבית התפוצות הוא גילה שמקור השם בכלל בהולנד. לך תדע".

היא יודעת שהסבתות והסבים שלה יוצאי מרוקו. מצד סילביה, אמה – ממרקש ומצד סמי, האבא – מקזבלנקה. את סבה וסבתה מצד אמה, אסתר ושלמה אזרן, הכירה היטב מפני שגרו בשדרות, נוף ילדותה. "לבתי קוראים אסתר גם על שם סבתי וגם על שם אמו של בבו", היא מגלה. "בואו נתחיל, אני מתה לדעת מה השורשים שלי".

"יהדות מרקש מוגדרת כבעייתית", מתנסח בזהירות מנדל. "אין גישה לארכיונים, קשה להשיג רשומות". הממצא העיקרי: 83.4% יהודיה ספרדית צפון אפריקאית. צפוי. "למה זה לא מפליא אותי?" היא מחייכת בנועם. "זה מוכיח שהמחשב שלך לא טועה. הקריזה של המרוקאים היא לא משהו שאפשר לחקות או לפספס. זה פשוט זה. אצלנו כולם נראים, מדברים, שומעים ומתנהגים כמו מרוקאים פר אקסלנס".

אבל רגע, מתברר שיש לבוהדנה גם צד אירופי. 12.3%. "באמת?" היא מופתעת, "זה אחוז משמעותי, נכון?"

מנדל מציג בפניה את ההתפלגות. דרום אירופה (איבריה ואיטליה) 7.6%. יהדות אשכנז – 3.4%. מזרח אירופה – 1.3%. "לא!" היא קוראת, וקשה לזהות אם היא צוחקת או בוכה. "תמיד חשבתי שיש בי משהו איטלקי, אני מתה על מוזיקה איטלקית ועל השפה, אבל מי חשב שאני אשכנזייה? זה הזוי. מה, יכול להיות שמישהו מאבות אבותי נדד לאוקראינה? ומה זה אומר? שאני צריכה להתאמן בהכנת חמין?"

לרגע היא בעד. "דווקא הגיוני שיש בי משהו איטלקי, זה מה שמסביר את החיבה שלי לפיצות". בהרהור שני היא מוסיפה: "האיטלקים באמת דומים למרוקאים. הם קצת חסרי סבלנות כמונו, קצת לא מנומסים, הם לא מתנהגים כמו אירופאיים מושלמים". אבל מיד היא נמלכת בדעתה ומניעה את רעמת תלתליה לשלילה. "בבו הוא ס"ט טהור. איך אני אחזור הביתה ואגלה לו שאני לא מרוקאית טהורה?"

בהמשך מציג בפניה מנדל בחורה אמריקנית שעשויה להיות בת הדודה שלה. אילנות היוחסין של שתיהן דומים. "איפה בארצות הברית?" היא שואלת. "כדאי לנו לסבלט איתה?"

המטען הגנטי של כל בני האנוש זהה ב־99%, מסביר לה מנדל. ושהסודות הייחודיים לאדם מסוים טמונים באחוז הבודד. "אז עכשיו, כשפיצחת את סוד האחוז הפרטי שלי, אתה יכול לשבט אותי?" היא מתריסה.

"לא", הוא עונה, "ליתר דיוק, עוד לא, אבל אני חייב להודות שזו אופציה בכלל לא רעה".

גורי אלפי | הכיבוש הבריטי נעלם

"תכננתי לעשות את הבדיקה הרבה לפני שפניתם אליי", מודיע גורי אלפי (41). "חשבתי שזו תהיה מתנה נהדרת ליום ההולדת של אבא שלי, נדמה לי שבפעם האחרונה הוא היה בן 72. אבל נזכרתי קצת לפני הדקה התשעים, הזמן דחק, הבנתי שלוקח זמן עד שמקבלים את התשובות".

צולם במלון "פוליהאוס"

מה חשבת שאביך, יוסי אלפי, עשוי לגלות?

"לא יותר ממה שידוע לנו: שאנחנו שיעים ופרוסים. לדעתי זה השילוב האידיאלי. אפשר לסדר לי אותו?"

אמו, סו פלאט (ששורשיה במשפחת ברקוביץ הרומנית), הגיעה לישראל מבריטניה כשהיתה בת 20, כדי להתנדב בקיבוץ שמיר. "את אבא שלי היא לא הכירה בקיבוץ, אלא במסיבה בתל אביב. אבא שלי נראה כמו קיבוצניק?" הוא מגחך. "הוא נולד בבצרה, בעיראק, ועלה ארצה בגיל 4 יחד עם סבתא רימה. רק אחרי שנתיים הוריו הצטרפו אליהם למעברה בפתח תקווה".

גורי. שמח גם בילדותו

וכילד שגדל בשיכון הצנחנים ברמת גן הרגשת יותר בריטי או יותר עיראקי?

"ברור שיותר עיראקי", הוא לא מהסס. "הורים של אמא, איילין ומונטי, הם הכי בריטים. הם התגרשו כשהייתי צעיר, סבתא נשארה במנצ'סטר, סבא עבר ללונדון, ומבחינתי זה היה יתרון. היו לי שני בתים באנגליה. קיבלתי את כל הכיף שמקבל ילד להורים גרושים, מינוס הטראומות. סבא התחתן עוד פעמיים, ירד מנכסיו, אבל תמיד שמר על אורח חיים דקדנטי. נסע במכוניות פאר ועישן סיגרים עד שנפטר מסרטן. הוא היה איש דעתן, לא פראייר ותמיד אמר את מה שהוא חשב. עד היום אני מוצא את עצמי אומר 'מעניין מה סבא היה חושב על זה'. מצד שני הוא פינק את הנכדים, לקח אותנו לסרטים וחשף אותנו לתרבות. אני חייב לו על זה. סבתא, לעומתו, היתה אשת עסקים ממולחת וציונית גדולה, תמיד ראיתי אותה עם ספר ביד אחת וסיגריה ביד השנייה, וכמו סבא גם היא נפטרה מסרטן".

אז למה אתה טוען שהצד העיראקי היה יותר חזק?

"מפני שהבריטים שלי, שבזכותם יש לי דרכון אנגלי, היו רחוקים. לא ראיתי אותם על בסיס יומיומי. גדלתי בשבט העירקאי עם האוכל העיראקי – טביט, בבזיאן, קובות, סלונה. ויש גם את עניין התרבות והמורשת. אם מסתכלים אחורה, רוב התרבות היהודית הערבית הגיעה מבבל. ואני גאה בזה. גם הילה, אשתי, עירקאית אז כולנו באותה הסירה".

הוא עצמו לא הכין עבודת שורשים, אבל בתו הבכורה (14) עשתה. "אני זוכר איזה עץ שהסתובב בבית, עם כל מיני שמות מוזרים. הבריטים שלטו בעיראק, ולכן לכל אדם שני היה שם בריטי. ג'ורג', ויקטוריה, לכלב בגדדי קראו בובי. תגיד", הוא שואל את מנדל, "חיפשת את השורשים שלי בניו זילנד? באנטרטיקה? בארץ האש?"

הנתון הראשון שעולה למסך גורם לאלפי לפעור את הפה. 44.4% יהודי אשכנזי. "אפשר לראות שבהשוואה לעיראקים אני קצת בהיר, אבל מה, אני יותר אשכנזי מעירקאי?" כן. רק 38% יהודי מזרחי איראני/עיראקי. "טוב, זה קרוב", הוא מנסה להתעודד. "לצד האשכנזי שלי אין רוב מוחץ".

וכשהוא מגלה שגם הוא – כמו חלק ניכר מהישראלים – 16.5% איטלקי, אלפי בעננים. "זה מרתק! תמיד ידעתי שיש לי סטייל, עכשיו אני גם מבין מאיפה זה בא. זה לא סתם שיש לי ג'ל בבלורית. אני שייך לאימפריה הרומית. בכל פעם שאני מורח ג'ל השורש האיטלקי שלי יוצא!"

רגע, למה נפלו פניך?

"אני חושב על כל הבחורות שפספסתי. מי יודע מה היה קורה אילו גיליתי להן שאני איטלקי. יכולתי להרוויח המון מין".

מנדל מריץ את התוכנה בחיפוש אחר קרובי משפחה ואלפי מתרעם. "מה, יש לי תאום רשע בעולם, או שאני התאום הרשע?" כשהחוקר מצביע על בת דודה בפוטנציה, אלפי כמעט קורס. "עזוב", הוא מתחנן, "אל תחפש לי בני דודים מדרגה רביעית. למה אני צריך עוד אנשים במשפחה? תאמין לי, אנחנו מלא. בצד של אבא זה עשרה ילדים. כשבן גוריון שלח לו מענק של מאה לירות, שבאותם ימים נתנו למשפחות ברוכות ילדים, סבא שלי החזיר את השטר בטענה שהוא לא עושה ילדים בשביל כסף. הוא היה איש קשוח, עם כבוד וגאווה. חבל שלא זכיתי להכיר אותו".

אתה יודע להכין פסטה?

"אני רק יודע לזרוק את הספגטי על הקיר ולבדוק אם הוא מוכן".

תתחיל לחפש את בני הדודים האיטלקיים?

"למה שהם לא יחפשו אותי? אני בטוח שהם ימצאו אותי כשאחד מהם יצטרך כליה. פתאום אשמע דפיקה בדלת, אפתח ומישהו יגיד לי 'היי, אני בן דוד אבוד שלך'. יהיה נחמד".

אורלי זילברשץ | מתאים לך, קזחית

אורלי זילברשץ מעולם לא חקרה את ההיסטוריה המשפחתית שלה. "סליחה", היא מתנצלת, "אבל מעולם לא עניין אותי לדעת מאיפה באתי. אני לא בנאדם שחובב עבר, הוא לא עושה לי את זה, ואני גם לא אדם נוסטלגי. אני בנאדם של עכשיו ואינשללה, מה שיהיה – יהיה".

מנדל לא מתרגש מהאדישות שלה. הוא כבר יודע שהשפן שישלוף מהכובע – דהיינו, מהתוכנה – יפיל אותה לרצפה.

"למה הקימו חברה כזאת?" היא שואלת, ומנדל משיב שמעל 90 מיליון משתמשים ברחבי העולם כבר בנו כ־35 מיליון אילנות יוחסין שמכילים מעל 2.5 מיליארד פרופילים של אנשים שרוצים להתחקות אחר שורשיהם ולחפש קרובי משפחה.

סבא רבא של אורלי זילברשץ

"יש מצב שאני מאומצת", היא מפטירה בנונשלנטיות, "וגם זה לא משנה לי. אני יודעת שאמא שלי, דבורה רוס, היא ניצולת שואה מלודג'. הוריה נספו במלחמת העולם השנייה והיא הגיעה הגיעה ארצה בנערותה. גם אבי, דוד, יליד פולין, אבל הוא בא לארץ לפני המלחמה. אמא, שהיתה אישה שקטה ומאופקת, חלתה בסרטן בגיל 40 ונפטרה בגיל 51. אבא היה איש יותר שמח, תמיד היו סביבו חברים. בגיל 70, כשקיבל כרטיס חינם לאוטובוס, הוא נסע כל היום, כמעט ללא הפסקה. עד היום, כשאני עולה לאוטובוס, הנהג שואל אותי מה שלום אבא ועצוב לשמוע שהוא נפטר. זה קרה כשהוא היה בן 94. בערוב ימיו אבא התעוור, הוא אמר לי 'אני לא עצוב, כבר ראיתי מספיק'. לדעתי הוא היה קומיקאי מפוספס".

בגינאולוגיה, חקר אילן היוחסין, רואים בשואה חור שחור, וזילברשץ מהנהנת. לדבריה, "ניצולי שואה הם אנשים שאיבדו את שורשיהם ורבים מהם, כמו אמא שלי, בוחרים בשתיקה כדי להתגבר על הטראומה. הרי זה מסובך לחיות ללא עבר. בבית הוריי אף פעם לא דובר על מה היה ומי היה, אני מניחה שהם עשו זאת כדי לא להעיק ולא לחשוף את הילדים לשיט, אבל השתיקה מייצרת ילדים קצת תלושים. היא גרמה לי להיות מי שאני. הכי מפחיד אותי לגלות שאני מאה אחוז אשכנזייה".

מנדל מכחכח בגרונו. "באילן היוחסין שלך מופיעים 56 אנשים, ואני שמח לבשר לך שהמערכת מצאה 566 אנשים שעשויים להיות קרובי משפחה שלך".

זילברשץ משתנקת. "חמש מאות אנשים? יש ביניהם מישהו מעניין? סלבריטי? דוקטור? פרופסור? שלפחות ייצא לי משהו מזה". אחרי שנייה היא מתחרטת. "מה אעשה עם כל כך הרבה קרובי משפחה? איפה אושיב אותם? מתי יהיה לי זמן לכולם?"

כשהמערכת חושפת לעיניה שהיא 95% יהודייה אשכנזייה, היא לא מנידה עפעף. "נו, באמת", היא טוענת, "זה מאכזב". אבל מפלס השמחה שלה גואה לתקרה למראה הנתון הבא – 2.1% יהודייה ספרדית – צפון אפריקאית. "וואלה!" היא שואגת. "רספקט! אני מרימה טלפון לסוכנת שלי שתסגור לי מלא תפקידים. זגורי, חכה, הצפון אפריקאית בדרך אליך".

"יש אצלך כל מיני ספיחים של אבות קדמונים שהגיעו ממקומות הגיוניים", ממשיך מנדל. "1.1% ממרכז אסיה, קזחסטן או אוזבקיסטן". "ק-זח-סטן?" היא צועקת. "זה ענק! באמת היה מישהו מלוכסן במשפחה שלי. והבת האמצעית שלי, עמליה, טיפה יותר שחומה ממני. וואלה, אמא שלי היתה פולנייה, אבל היא לא היתה לבנה. היה לה שיער שחור. אחותי בלונדינית, אבל גם אני נולדתי עם שיער שחור. קזחסטנית! זה אומר שננוצ'קה בת דודה שלי?"

הממצאים הבאים – 0.9% אנגלייה ו-0.9% מזרח תיכונית – כבר לא מזיזים לה. "אני קזחסטנית! ממחר אתחיל לאכול חצ'פורי! זה טעים? יש לי קרובי משפחה בקזחסטן?" כשמנדל מצביע על קרובי משפחה אפשריים בארצות הברית היא הופכת למעשית: "זה מקנה לי גרין קארד? אולי תמצא לי מישהו באלסקה?"

אחר כך היא מרצינה. "נולדתי בחנוכה לכן הורי קראו לי אורלי. רוב הבנות במשפחה נקראות אווה או איב על שם אמא של אמא שלי שנספתה בשואה. אף פעם לא ראיתי תמונה שלה. אתה יכול למצוא לי?"

מנדל מגולל את אילן היוחסין שלך לאחור – ונדהם. "האילן שלך מגיע שישה־שבעה דורות לאחור. עד למאה ה־18". הוא מצביע על אישה בעלת חזות דתית. "בטח שאני מכירה אותה!" זילברשץ מתלוצצת. "פעם, כשגרתי בשיינקין, אני חושבת שראיתי אותה בשכונה!"

על המסך עולה תמונה של רב ידוע, עם ערך בוויקיפדיה –י חזקל לנדא. "כן, נדמה לי שפעם שמעתי משהו על מישהו שהיה רב של קהילה. דווקא מוצא חן בעיניי שאני בת לשושלת של רבנים", היא מודה, ומספרת על דוד שתלה את עצמו בעקבות אהבה נכזבת. "זה מה שאמרו לי, אבל אני מניחה שזה מפני שהוא היה בדיכאון מהגטו. לא היה שם ממש סבבה. סיפרו לי שהוא התאבד בבית חרושת למצות. פעם שאלתי את אבא שלי אם זה נכון והוא אמר 'לא בית חרושת למצות, בית חרושת למציות מלוחות'. וואו, אני אוהבת את הארומה של קזחסטן. זה קטע".

כשמנדל מציע לה להמשיך את החיפושים בכוחות עצמה היא רוטנת "אני טכנופובית. מה, אתה שולח אותי לעבוד? רק עשה לי טובה, לא איכפת לי שתשאיר באילן שלי את הרב עם הזקן והמבט החודר, הוא נראה גוד לוקינג, אבל תמחק את הגמד. הוא יגמור לי את הקריירה".

דקה אחרי תום המפגש היא כותבת בקבוצת הווטסאפ המשותפת לה ושלושת ילדיה – אלישע (28) עמליה (23) וסופי (18) – שאמא שלהם קזחסטנית. אלישע הוא הראשון שמגיב. "מתאים לך", הוא עונה, "אני לא מתפלא".