גם אני, למרות הדימוי והיכולות הגופניות, חוויתי שלוש פעמים בחיי ניסיונות לניצול או הטרדות בתקופה שבה עדיין ההגדרות היו אחרות ואני עוד לא הייתי "יעל ארד".
בזכות החינוך השוויוני בבית בו גדלתי והעידוד לעצמאות למדתי להציב גבולות - אם זה כנערה, אם בצבא ואם במקרים מזדמנים לא נעימים. אבל גם כשזה נגמר ללא פגיעה, וגם כשפעם אחת נתתי סטירה, זו עדיין תחושה מאוד לא נעימה.
המפתח בעיני הוא לא רק להוקיע, להתריע ולהעניש את המטרידים, אלא גם לחנך ולחזק את ילדינו בבחירות מוסריות נכונות ואת בנותינו על זכותן הבסיסית להגן על עצמן, על גופן, להתנגד בכל כוחן, להתלונן וגם לוותר על הזדמנויות חיים ככל שיהיו חשובות אם יש להן מחיר מיני. כי הצלקות לא שוות את זה.
