בעונה המפתיעה של הפועל חיפה, מובילת הליגה, יש כמה שחקנים שזוכים לכותרות קבועות.
חנן ממן נותן מספרים מרשימים. התחייה של אלון תורג'מן ועדן בן־בסט היא סיפור פיקנטי. מקסים פלקושצ'נקו מסומן כיהלום שעובר ליטוש. הם נמצאים במרכז הבמה, אבל אוהדי הפועל חיפה מתמוגגים יותר מכל משחקן אחר, פחות מוכר. רוסלן ברסקי הוא פריצת העונה.
אם לא עקבתם בשנים האחרונות אחרי משחקי קבוצת הנוער של מכבי ת"א או הליגה הלאומית, כנראה רק לאחרונה נתקלתם בשם הזה. יש אנשים, גם בגלל השם והמראה של ברסקי, שבפתיחת העונה בכלל חשבו שמדובר בזר. ככה זה כשפורצים לתודעה בגיל מאוחר, יחסית לכדורגלן, וזה הסיפור של הקשר בן ה־25. אחרי שסבל משברים בשתי הרגליים, עבר ניתוחים וטרגדיה אישית קשה, ירד עד לליגה א' כדי לשחק כדורגל ושמע מהחברים שכדאי לחפש מקצוע חלופי – ברסקי הפך כמעט ברגע לשחקן שכל אוהד כדורגל ישראלי צריך להכיר.
ברסקי והוריו עלו מאוקראינה כשהיה בן שש. המשפחה התמקמה בחולון, ומכבי ת"א קלטה אותו. בקבוצת הנוער, שגם זכתה בדאבל, היו לא מעט שמות מוכרים כמו דור מיכה, מואנס דאבור ורועי קהת, שהפכו לשחקנים בולטים. לברסקי לקח הרבה יותר זמן. "זו הייתה קבוצה התקפית וברסקי היה זה שמחבר בין כולם", מספר ניר לוין, שהיה אחראי על המחלקות הצעירות במכבי ההיא. "הוא מנהיג שקט, מאוד אחראי. היה נראה שהקריירה שלו בירידה, אבל עכשיו רואים את הבנת המשחק שלו. צריך לתת לניר קלינגר נקודות זכות כי הוא עצמו היה קשר אחורי שעבד קשה וגם ידע להצטרף לרחבה ולהבקיע".
כמעט כל מי שמדבר עם קלינגר על ברסקי עושה הקבלה דומה – השחקן מבצע יותר ויותר דברים שדומים למאמן שלו. בתיכון ברסקי היה במקום הראשון בארץ בקבוצת הגיל שלו לריצות 1,500, 3,000 ו־5,000 מטרים. והנה, גם היום בכדורגל, הוא רץ למרחקים ארוכים. הוא השחקן שגמע את המרחק הגדול ביותר עד כה בליגה, יותר מ־95 ק"מ בתשעה משחקים ובהפרש של יותר מחמישה ק"מ(!) מתום מונד האשדודי.
הוא רץ ללא הפסקה. חזק פיזית, מתקל מצוין וקשה לעבור אותו (שביעי בליגה בתיקולים מוצלחים). ברסקי גם ממעט לטעות במסירה והוסיף, בינתיים, שני שערי ליגה. בכלל, נדמה שההצטרפות שלו ממרכז הקישור לרחבה יוצרת המון מצבים מסוכנים. פה, בשני שערי הנגיחה שהבקיע והמצבים הנוספים, ברסקי מזכיר את קלינגר יותר מכל.
השחקן עצמו מספר איך המאמן נתן לו USB עליו רצף שערים של קלינגר השחקן, כולם באותו סגנון. "עד אז לא ראיתי אותו משחק", אומר ברסקי. "הוא נתן לי את הווידיאו כדי ללמוד ואני מנסה ליישם. ללמוד איך להצטרף מהקו השני של ההתקפה".
אז ברסקי לומד להיות קצת "קלינגרי", והמאמן עצמו מסכים עם כך: "מדובר בשינוי קצב וחשיבה, לדעת שבכל הגבהה צריך להיכנס גם לרחבה", הוא מסביר. "בהרבה מקרים אני רואה אצל רוסלן תכונות שהיו לי, ולכן אני מאוד אוהב אותו ומחזיק ממנו. הקשיים שעבר חישלו אותו".
ואכן, ברסקי עבר לא מעט קשיים, המשמעותי בהם כשהיה בן 18, אז אביו, אולג, נפטר ממחלה קשה. "קיבלתי מכה מאוד חזקה", מספר ברסקי. "לאבד הורה ועוד בגיל כל כך קריטי זה בום רציני. הוא היה מעורב בכל דבר בחיים שלי, בקריירה שלי. אני חושב עליו כל משחק, מדמיין איך היה מרגיש אם היה רואה אותי". מי שצפה בברסקי מבקיע בשבת מול רעננה אולי שם לב לנשיקה שהדביק לפרק כף ידו בחגיגות השער. הוא קיעקע שם את המשפט "תישאר איתי לנצח".
בסביבות אותו הגיל בו איבד את אביו הגיעה גם הפציעה הקשה הראשונה. זה קרה דווקא בטירונות, שם החליק בריצה על משטח בוצי וכף הרגל נתקעה בבור. היא נשברה. מאוחר יותר חווה עוד שבר באותה רגל, ימין, והפעם גם עבר ניתוח. אז, גם כתהליך החלמה, החלו ההשאלות ממכבי ת"א. בבני־יהודה הוא כמעט לא שיחק. בפגרה ערך אימון אישי ושבר את כף הרגל, לראשונה ברגל שמאל, שבר שלישי בסך הכל. שוב ניתוח, והקריירה נראתה גמורה. החברים יעצו לו ללכת ללמוד, אבל ברסקי רצה לשחק. כדי לעשות זאת ירד עד לליגה א', לקביליו יפו, משם טיפס ללאומית, להפועל ירושלים ולבית"ר ת"א/רמלה.
הוא היה הקשר הטוב ביותר בליגה השנייה בעונה שעברה. באמצע העונה עבר מדרגה קדימה על המגרש, מעמדה של הקשר האחורי ביותר לקשר מרכזי. לקלינגר היה חסר שחקן בסגנון, וברסקי היה ההחתמה הראשונה שלו. מחנה האימונים לא היה פשוט, המון איבודי כדור, אבל גרף השיפור עלה כל הזמן.
עכשיו יואב כץ לא מפסיק לדבר על ברסקי, הקהל משוגע עליו, וחנן ממן הוא אולי המרוויח הגדול. שני הקשרים משחקים אחד ליד השני, והעבודה הבלתי פוסקת של ברסקי מאפשרת גם לממן לככב.
הפועל חיפה עצמה פורחת. "טוב לי פה, ואני רוצה להישאר", הוסיף אתמול ברסקי. "הפציעות והמקרה עם אבא עיכבו אותי, אבל הנה, הגעתי. עכשיו אני רוצה לסיים עונה שלא ישכחו בהפועל חיפה".
