קארדי־בי היא כוכבת הפופ הגדולה של הרגע. הלהיט שלה, Bodak Yellow, כבש בשבועות האחרונים את המקום הראשון במצעד של בילבורד. הראפרית השנייה בלבד לרשום את ההישג, אחרי לורין היל ו'דו וופ', מהאלף הקודם. היל הספיקה מאז לדבר עם מלאכים, לבטל הופעה בארץ, ובגדול לרדת מהפסים. קארדי־בי רק מתחילה להמריא. הסיפור שלה הוא כל מה שאמריקה - ובעקבותיה העולם - אוהבת במיוחד. בת מהגרים, אמא מטרינידד, אבא דומיניקני - הגרסה הקריביאנית־מטונפת לריהאנה. מי שבאה הכי מלמטה, זחלה מהביוב, עבדה בסופר, עברה לחשפנות, הייתי צעירה ונזקקתי לכסף, הפיצה את המוזיקה שלה בעצמה דרך הרשת, הפכה ל"אושיית אינסטגרם", השתתפה בריאליטי, ומינפה את עצמה דרך עמק הסיליקון, גרסת הרחוב: שתלים בחזה והגדלת הישבן.
בהיפ־הופ יש משמעות גדולה למושג "for real", על־אמת. קארדי היא הריל־דיל. מעין מקבילה נשית לסוחרי הקראק מהסמטאות שהפכו למולטי־מיליונרים. מציגה בבוטות את הקומודיטיז שלה, כישרון וגוף, מין פורן־קרדשיאן שיודעת גם לשיר. עושה ריקליימינג (מושג ש"השיח" אוהב) לביטויי ההיפ־הופ המיזוגניים "hoe", "ביצ'" או "פוסי", מתהפכת על העולם הגברי שהסליל אותה למועדוני החשפנות.
מוזיקלית מדובר בהיפ־פופ זוועתי למדי, השילוב האימתני בין ה־EDM לתרבות הבלינג, פרץ הדוניזם טהור בעולם וירטואלי. ערכי היסוד בז'אנר הם הנאות חומריות: מין, סמים, אלימות, אופנה, כסף. בהתאם, ללהיטים של קארדיבי יש איכויות בשרניות, פיזיות ממש, להמם את כל החושים. עקרונית, היא הופכת את הקייס הפמיניסטי של מדונה - אישה חזקה שעושה שימוש במיניות שלה - לבדיחה רעה. "הפוסי שלי הוא כמו אגם. האיש רוצה לשחות בו עם הפרצוף? בסדר, שיקבל מה שהוא רוצה: הוא קונה לי איב סן לורן", היא אומרת. דווקא בשבועות שבהן הוליווד סוערת, ושיח ה־PC הולך על קליפות ביצים - קארדי־בי פשוט מועכת אותם.
