שעות ארוכות וקשות, ולעיתים גם ימים מתישים וכואבים, עוברים על מי ששוקלת לחשוף פצעים ישנים ולגולל את ההטרדה או התקיפה המינית שעברה. פעמים רבות זה קורה טרם ההחלטה "להוציא החוצה" את שאירע לה, אך במקרים רבים זה קורה גם לאחר העדות והחשיפה.
הדממה שמגיעה אחרי החשיפה היא הקשה ביותר. זו שמשאירה את המתלוננת, כפי שאנחנו מכנים אותה, לבד במערכה. היא, אמינותה, יושרתה, עברה — הכל עומד ברגע אחד למבחן. היא חשופה להאשמות הציבוריות הקבועות: מה היא עשתה שם? איך נשארה לעבוד במקום העבודה המדובר לאחר ההטרדה? למה לא סירבה? וכמובן, מדוע נזכרה רק עכשיו?
השאלות הקשות שנשאלות, לא פעם על ידי נשים ולא רק על ידי גברים, פוגעות ומכרסמות בדמותה של המתלוננת, שממילא מותקפת בשלל הכחשות נמרצות של הצד השני: מ"לא היו דברים מעולם" ועד הטענה שהיא "סוגרת חשבונות אישיים".
המתלוננת מוצאת את עצמה גם חשופה לכל, בשל הסיפור האישי הרגיש שבחרה לשתף, אבל גם מוארת באור לא מחמיא כשהיא צריכה להתמודד עם מתקפה אישית העוסקת באורחות חייה, ההיסטוריה המינית שלה וסיפורים מעברה. ואז מגיע הרגע המכריע, הרגע ששובר את המשוואה של “מילה שלה נגד מילה שלו”, הרגע שובר השוויון: זהו הרגע שבו מתחילות להצטרף עדויות תומכות.
כאשר מגיעה ולו מתלוננת נוספת אחת, היא משיבה למתלוננת הראשונה את הגינותה ויושרתה. המתלוננת השנייה לא פחות חשובה ופורצת דרך. היא זו שיודעת שהדברים נכונים ואיננה מוכנה לתת לחברתה לספוג את חיצי הביקורת לבד. וזה לא מובן מאליו, משום שהמתלוננת השנייה כבר רואה מה מחיר החשיפה וכבר מבינה עם מה תיאלץ להתמודד, ובוודאי נרתעת מלהיכנס למחול השדים. אבל היא גם יודעת שאם תשתוק היא תשתף פעולה עם הגורמים המכפישים, וגרוע מכך - עם מי שמתחמק מלשאת באחריות למעשיו.
כשנרי ליבנה שמעה את הביקורות על אושרת קוטלר, היא הזדרזה לספר את סיפורה בעניין אלכס גלעדי. כאשר גבי גזית הכחיש נמרצות את המעשים שתיארה דנה וייס, הזדרזו נשים שעבדו בעבר בכלי התקשורת לפנות לעיתונאית הדס שטייף ולספק עוד ועוד סיפורים. כך גם קרה שנים לפני כן במקרה של הנשיא לשעבר משה קצב. אודליה כרמון, שראתה את שהתחולל סביב אורלי רביבו, א' מבית הנשיא, הבינה שאם לא תספר את סיפורה־שלה, ייתכן שהתיק ייסגר, ואורלי, שבעדותה התגלו בעיות, תיצרב בזיכרון הציבורי כמי שהעלילה על נשיא המדינה עלילת שווא.
אודליה פילסה את הדרך למתלוננות נוספות שנכנסו לכתב האישום ויצקו את התיק. למתלוננות הנוספות תפקיד חשוב ביותר — הן מספקות את דפוס הפעולה, הן מחזקות את הסיפור ובונות חומת הגנה סביב מי שהעזה לספר וחוטפת את האש לבדה. √
שרון כידון היא מנחת התוכנית "אקטואליות" בערוץ רשת־13
