מי הגה, ברא והרכיב את האדם? מי המציא את התוכנה האנושית וארז אותה בחומרה הזו? תוכנה של מיליוני מנגנונים זעירים המניבים תוצאה מופלאה ומציבים "חומת אש" בלתי ניתנת לפתרון וחצייה על ידי בני אנוש. למרות מיקומה של חומת האש, או בזכות מיקומה, התאפשר לבני האדם להעמיק חקור, לפתח שפה, ליצור מילים ולעשות בהן שימוש. בתחכומו המופלא והעדיף לאין שיעור, מפתח חומת האש - בוראה - ידע כנראה שנתיב המילים יכול לייצר לחומה הסחת הגנה מפני החקרנים והסקרנים בין בני האדם.
כך, הגאונים והבולטים ביניהם, מצאו מילים כדי לסדר לעצמם כתובת, נקודה במרחב שעליה הם מסוגלים להצביע. לכתובת הזו הם קראו אלוהים. גם איתור הכתובת היה תהליך אבולוציוני אנושי שבקצהו אלוהים אחד - בורא עליון. מסביב לכתובת הזו החלו להתאסף בני אדם מובילים כדי לנסח את היכולת האנושית להתמודד עם קיומו של כוח עליון. למנגנוני הנפש החלו להמציא מילים מחולקות למשפחות. במקביל, החלו לנסח חוקים, כללים ותקנות שהעמיקו את עוצמת הקביעה, "מותר האדם". את הכללים והתקנות עטפו בסיפורי התרחשויות מתוך הבנה שחוקים בלי "סיפור", תפוצתם מוגבלת.
באחת ממשפחות ההגדרות של הנפש האנושית יש מילים כמו "מוסר" ו"מצפון". הגדרות שתוכנן הקשה, המסובך והמורכב הצריך מציאת פתרון שימתן את עוצמתן, תוקפן ובעיקר איומן על הפעולה השגרתית של המכונה הזו, בן אדם. ההזדקקות למנגנוני המוסר והמצפון מלווה מאז ומעולם באינספור מחשבות, הגיגים, תפיסות, דיונים וויכוחים. בני האדם הצליחו לייצר קווים אדומים וגבולות כשמדובר בהזדקקויות דרמטיות, כמו, רצח, אונס, שוד ועוד. נקודת חוסר האונים נמצאת במקום שבו מתנגשות מערכות מושגים מהסוג הפחות מקובל כדרמטי. מי שאמור לחוות את נקודות ההתנגשות הללו ביומיום המקצועי שלהם, הם מי שאחראים על התיווך בין האזרח לשופטיו. השופטים שניתנה להם הסמכות לחרוץ גורלות מול עורכי הדין שמייצגים ומשמשים לאזרח פה.
גם לעורכי הדין דרגות של מקצוענות ואיכות. יש מבריקים יותר ומבריקים פחות. יש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. אצל אלה ואצל אלה מעטים מוכנים "לארוז" את מוסריותם ומצפונם כדי להוכיח הישגים מקצועיים. מעטים שמבחינתם לימוד סנגוריה פירושו "ייקוב הדין את ההר" לשיטתם, ויעלה כמה שיעלה. ואם לומר זאת במילים גסות יותר: "ייקוב הדין את ההר" לשיטתם, וזה יעלה הרבה, הרבה מאוד.
עורך דין מבריק, ידוע בגאוניותו, סקרנות שלא יודעת שובע ואינטלקט ללא גבול. דוקטור בתוארו - משפטן פלוס־פלוס, מחליק ממכוניתו השחורה המהודרת, ש"צועקת" אני שווה הרבה כסף, ומתייצב בפני הציבור. בדרך הוא עובר דרך אלוהיו, מתוודה, מבקש סליחה ומתפלל. בדרך הוא מבטיח לעצמו (במערכת המושגים שלו) תהליך של היטהרות.
מול הציבור הוא משנה את נוסח דיבורו, משתדל להיות הכי ממוצע שהוא מסוגל. בגאווה, עם ריח חמצמץ של התנשאות ואדנות, הוא מסביר למאזיניו מאזור חוסר הצניעות את יכולותיו המדהימות בחקר האמת. "למרות שרשמית אין לי את ארגז הכלים, היכולת והחיים עשו אותי פסיכואנליטיקן", הוא אומר. עורך הדין הזה היה ל"כומר הווידוי" ללקוחותיו, ולדבריו, הגילויים שנחשפים בפניו מביאים אותו ללילות של נדודי שינה. בזכות יכולותיו המיוחדות הוא יכול לכתוב רשימה ארוכה של אזרחים שהיו לקוחותיו והוא הצליח לגייס את כל המניפולציות המקצועיות כדי להגן עליהם. רשימה של חוטאים שפגעו באחרים ולא נענשו מעולם על חטאיהם, ובמקביל לה רשימה של בני אדם נעולים מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם.
הסתכלתי בעיניו ובתווי פניו של יעקב וינרוט בתוכנית "עובדה" ואיבדתי את סלחנותי אליו, למרות מחלתו. שמעתי את דיבורו הסדור על גבול הלחישה ולא יכולתי להשתחרר מההגדרה: תועבת הסנגור. √
