והפעם:
ד"ר איאן גרלניק, מנהל מכון הגסטרו, מרכז רפואי העמק
בזמן האחרון אני סובל מגזים ונפיחות. האם יש טיפול?
נפיחות וגזים עשויים להיות קשורים לסוגי מזונות שונים שאנו אוכלים, ובהם כרובית וכרוב, חומוס או פחמימות לא מורכבות. לעיתים נגרמים הנפיחות והגזים כתוצאה מהימצאות חיידק הליקובקטר בקיבה ובתריסריון. מעל גיל 50 אנחנו בדרך כלל רוצים לשלול בעיה רצינית ולכן מתבצעות בדיקות דם לשלילת אנמיה מחוסר ברזל, שעלול להיות סימן לצליאק. בדיקות נוספות שנבצע מעל גיל 50 במקרי גזים ונפיחות הן אולטרסאונד בטן לשלילת מצבי תחלואה שקשורים ללבלב או אבנים בכיס מרה וכן בדיקת גסטרוסקופיה.
ראיתי דם אדום בצואה. מה זה אומר ומה אני צריך לעשות עם זה?
דם טרי מכונה בשפה הרפואית המטוכזיה, והוא עלול להיגרם מכמה מצבים רפואיים, כשהשכיח שבהם הוא טחורים מדממים. עם זאת, דם טרי שאינו נגרם מטחורים, אצל אנשים מעל גיל 40, דורש שלילת בעיות חמורות יותר הכוללות תהליך דלקתי של המעי הגס, פולי, או במקרים נדירים גם דימום במעי הגס. בכל מקרה של דימום יש צורך לפנות לרופא המשפחה ולאחר בדיקתו, יפנה לבדיקות המתאימות ולרופא גסטרו. בדיקת קולונוסקופיה תסייע לאבחן את מקור הדימום במידה שהוא נובע מבעיה במעיים, ולהמשיך בטיפול בהתאם.
אמרו לי שיש לי הליקובקטר פילורי. עד כמה זה מסוכן?
הליקובקטר פילורי הוא חיידק שהתגלה בשנת 1982 וזיכה את מגליו בפרס נובל. הוא חי בקיבה וגורם לדלקת ברירית הקיבה ולתחושה של אי־נוחות ברום הבטן (דיספפסיה). יש אנשים שהחיידק יגרום אצלם לכיב בקיבה או בתריסריון או גם וגם. הסכנה העקרית היא דימום מהכיב, אשר עשוי להופיע כצואה שחורה או הקאה דמית. הדימום הוא מצב מסכן חיים ודורש טיפול חירום רפואי. לעיתים, בשל הצטלקות הכיב, נוצרת חסימה במעבר בין הקיבה לתריסריון, המתבטאת לרוב בהקאות. הכיב עלול גם לגרום להתנקבות של הקיבה (פרפורציה), הגורמת לכאבי בטן עזים. במקרה זה, ייראה בצילום בטן אוויר חופשי בחלל הבטן, מצב חירום רפואי הדורש אף הוא ניתוח מיידי. אף שמדובר במקרים נדירים, הימצאות החיידק עלולה להעלות את הסיכון לסרטן הקיבה. לאבחון נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי, ניתן לבצע תבחין נשיפה: החולה נושף לתוך מבחנה, האוויר הנפלט נאסף. לאחר מכן מתבקש החולה לשתות מיץ תפוזים המכיל את החומר אוריאה (שאינו מורגש בטעם המיץ). לאחר חצי שעה נוספת, מתבקש החולה שוב לנשוף לתוך מבחנה. הבדיקה מאתרת את נוכחות החיידק, באופן מדויק למדי. ניתן גם לבצע בדיקת דם (סרולוגיה), שם מאתרים נוגדנים הנוצרים בגוף כנגד החיידק או בשיטה מקובלת פחות - איתור חלבוני חיידק בדגימת צואה. ההמלצה לטיפול בחיידק ברוב המקרים היא מתן טיפול אנטיביוטי בשלוש אנטיביוטיקות למשך שבועיים לחיסול החיידק.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet
