היא שכיחה מאוד, לא נעימה אך לרוב גם לא מסוכנת, תוקפת בעיקר נשים, וכבר עשרות שנים מכנים אותה "דלקת ירח הדבש". זוהי הדלקת בדרכי השתן, שיש קשר ישיר בינה לבין סקס.
"50־80 אחוז מהנשים חוות דלקת בדרכי השתן לפחות פעם בחיים, ומעל 30 אחוז מהן חוות כזאת לפחות פעמיים בחיים", מציינת ד"ר ליאורה אברמוב, גינקולוגית ומנהלת המרפאה לטיפול מיני במרכז הרפואי תל־אביב. "הדלקת אופיינית לשתי קבוצות נשים – כאלה שיסבלו ממנה בעיקר בגיל צעיר, סביב הפעמים הראשונות של קיום יחסי מין, ונשים שיסבלו ממנה בשלב מאוחר יותר, אחרי המנופאוזה. בקרב הנשים הצעירות, יש מי שיחוו דלקת בדרכי השתן רק בפעמים הראשונות, ואחרות שהיא תתפרץ אצלן עם כל פרטנר מיני חדש. תנועות המשגל מעלות חיידקים מפי הטבעת אל השופכה, ומשם הם מגיעים לשלפוחית השתן. אצל נשים מסוימות, מסיבות שונות, זה קורה יותר".
אצל נשים בוגרות הזיהומים החוזרים קשורים מצד אחד למחלות נלוות כמו דליפת שתן, צניחה של שלפוחית השתן או חוסר ריקון שלה, ומצד שני לירידה ברמות האסטרוגן, המובילה לשינוי בחומציות הנרתיק וכתוצאה מכך להתרבות של חיידקים המובילה לזיהום. ככל דלקת, גם זו המאפיינת את דרכי השתן אינה נעימה, ובין הסימפטומים הנלווים אליה נמצאים צריבה בהשתנה, תכיפות במתן שתן ותחושת אי־התרוקנות, ולפעמים גם כאבים בבטן התחתונה. בהיעדר טיפול עלולה להתפתח מחלת חום שתגיע לכליות.
סקר שערכה חברת נילסן לאחרונה עבור חברת "ברא צמחים" העלה כי 70 אחוז מהסובלות מדלקת בדרכי השתן הן נשים בגילים 18־35, ובקרב כחמישית מהן הסיבה לכך היא אכן קיום יחסי מין. צינור השופכה הנקבי קצר בהרבה מהזכרי, מה שהופך את הסתננות החיידקים המזהמים לשלפוחית השתן לקלה ומהירה יותר. אחראית לכך גם הקרבה בין השופכה לפי הטבעת. שרון קוצר, הרבליסט קליני ומנהל מחקר ופיתוח ב'ברא צמחים', מסביר: "אנטיביוטיקה היא הטיפול הנפוץ ביותר לדלקת בדרכי השתן. אך ישנן גם דרכים טבעיות שיכולות לסייע בכל הקשור לזיהומים החוזרים ונשנים שגורמים לסבל רב. מספר לא מבוטל של מחקרים קליניים הראו, כי נטילת תמציות מרוכזות מאוד של פרי החמוציות, תורמת במקרים רבים למניעת הישנות של זיהומים עבור נשים רבות מקבוצות גיל שונות. החמוציות פועלות בשני מנגנונים: הן מכילות רכיב שמונע מהחיידק המזהם (אי קולי) להיצמד לרקמת דרכי השתן ולחדור לתאים והן גם הופכות את השתן לחומצי יותר ובכך לא מאפשרות לחיידקים לשרוד בו".
ד"ר גלעד פילמר, מומחה לגינקולוגיה ולאורו־גינקולוגיה בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה, מסביר איך מצמצמים את הסיכון לחלות. "אפשר לאמץ התנהגות אחרת סביב קיום יחסי המין", הוא אומר, "למשל, להשתין לפני קיום היחסים ומיד אחריהם, כדי לשטוף את החיידקים החוצה. במקרים מסוימים אנחנו מציעים לנשים הצעירות טיפול אנטיביוטי מונע אחרי קיום היחסים ולעיתים אפילו בקביעות. תמצית חמוציות בתוספי מזון עשויה אכן לעזור. גם תוסף די־מאנוז, סוכר שנדבק לחיידקים ומאפשר פינוי שלהם מהשלפוחית, יכול לסייע, וכמובן חשוב ליטול פרוביוטיקה כדי להחזיר לנרתיק את החיידקים הטובים שהאנטיביוטיקה מכלה כשהיא פוגעת בחיידקים מחוללי הדלקת".
ד"ר אברמוב ממליצה גם על שיפור הרגלי ההיגיינה, בין השאר ניגוב מלפנים לאחור ולא להפך לאחר ההשתנה, ועל נטילת ויטמין C, שבדומה לחמוציות מעלה את חומציות השתן וכך מונע התפתחות חיידקים. לנשים בוגרות מומלץ טיפול באסטרוגן מקומי, שהוכח כמפחית את שיעור הדלקות בדרכי השתן. זאת מאחר שהירידה ברמות ההורמון הזה, האופיינית לגיל, מחלישה את רירית השופכה ואת רירית הנרתיק וכך מעלה את הסיכון לזיהומים, והטיפול המקומי מחזק את הריריות ומצמצם את הסיכון לחלות.
במקרה של חשד לדלקת חשוב לבקש מהרופא לקחת תרבית שתן, כי הבדיקה המהירה באמצעות מקלון עשויה להראות עלייה בכדוריות הדם האדומות והלבנות שאינה מעידה בהכרח על דלקת חיידקית. ד"ר אברמוב ממליצה לרחוץ היטב את האזור לפני הבדיקה עם המקלון ולסתום את פתח הנרתיק באמצעות טמפון, כדי לנטרל מראש הימצאות חיידקים מהנרתיק בבדיקה. לעיתים החשד לדלקת שמעוררת הבדיקה הזאת אינו מבוסס, ובמצב כזה האנטיביוטיקה עלולה להיות מיותרת ולהוביל להתפתחות פטרת שבעצמה תצריך טיפול.
"כשפונים לרופאי משפחה עם הסימפטומים הראשונים, חשוב להתעקש על תרבית כדי לדעת עם מה בדיוק מתמודדים, ולעשות תרבית נוספת ארבעה־חמישה ימים אחרי הטיפול", אומרת ד"ר אברמוב. "הפענוח לוקח שלושה ימים, שבמהלכם אפשר להקל על הסימפטומים ואפילו לתת אנטיביוטיקה כללית, שאחר כך ניתן יהיה להחליף בהתאם לתוצאות. ועם זה, כמובן, חשוב לטפל גם בנוגדי פטרת, בהתאם לעוצמת ההתקפים. כשמתברר שהתרבית שלילית, חשוב להגיע לבדיקה גינקולוגית, כי אותן תופעות יכולות להיות תוצאה של יובש בנרתיק מסיבות שונות, שגורם לקרעים בעור בעת קיום יחסי מין ואחר כך לצריבה בזמן ההשתנה".
חשוב שתדעו בדיוק מול מה אתן מתמודדות. "יש מצבים שבהם נשים חושבות שמתפתחת אצלן דלקת בעקבות סקס, בשעה שבעצם יש להן גירוי בעור שבאמת שורף כשהן משתינות, אבל המקור לצריבה הוא חיצוני וכמובן לא מצריך טיפול אנטיביוטי. גם מחלות המין, שפורחות למרבה הצער בשנים האחרונות, יכולות להציג סימפטומים דומים, לכן אם התרבית יוצאת שלילית כדאי לבקש בדיקת שתן למחלות מין".
כשהסיבה לאי־נוחות היא אכן דלקת בדרכי השתן, ניתן להיעזר גם בתכשירים במרשם רופא שמחטאים את השתן והשופכה ומפחיתים את התופעות המטרידות, בהן הצריבה והתכיפות במתן שתן.
בעת הטיפול בדלקת אסור לקיים יחסי מין. בימים הראשונים זה ייראה מופרך ממילא, אבל גם כשהחשק יחזור צריך לתת לאנטיביוטיקה זמן להילחם בחיידקים. ובכל מקרה, סקס אנאלי רק אחרי סקס וגינלי, לא להפך. •
