האישור שנתן הסנאט לתוכנית קיצוץ המיסים של טראמפ היה עבורו כמו משאבה רבת עוצמה לבלון נטול אוויר. אלא שלא רחוק משם יושב מייקל פלין ובידו סיכה חדה שמאיימת לפוצץ מחדש את הבלון.
לא ידוע מה בדיוק ההסכם שחתם פלין עם התובע מולר, אבל ברור שאין ארוחות חינם: פלין לא היה מוכן לזמר, וחוקריו לא היו מוכנים להתחשב בו, אילו לא היה באמתחתו דג שמן להעביר להם. על פי התקשורת האמריקאית, הדג השמן הזה הוא הנשיא טראמפ בכבודו ובעצמו, ופלין היה מוכן לומר תחת שבועה שהוא מי ששלח אותו לרוסים, באמצעות יד ימינו ג'ארד קושנר.
טראמפ הבטיח לחסידיו שינתץ את מורשת אובמה ויעשה טוב פי כמה ממנו. רק שזה לא הלך לו. עד כה הוא קירטע מתבוסה למפלה. הוא צנח בסקרים והגיע לשפל שאליו לא הגיע אף נשיא מכהן בשנתו הראשונה לנשיאות. בעת האחרונה הוא נראה קודר, מעורער ונוטה להתפרצויות יותר מתמיד. הוא גם חזר לומר שאובמה לא נולד באמריקה.
ועכשיו בא הניצחון הזה, אישור תוכנית הקיצוץ במיסים, שהייתה ספינת הדגל של הימין הרפובליקני שבחר בו (תוכנית שעל הדרך גם תהפוך את טראמפ ומשפחתו למעושרים עוד יותר). טראמפ קיווה שבשבוע הזה הוא יזכה גם לקבל רוב לרפורמת המיסים וגם יצליח להעביר את השגרירות לירושלים, כפי שהבטיח לאוונגליסטים ולימין, ששם מצוי בסיס התמיכה הגדול שלו. אבל בינתיים נושא השגרירות תקוע: טראמפ יכיר בירושלים כבירת ישראל — אבל השגרירות תישאר בתל־אביב, מה שעלול גם ככה להדליק את המזרח התיכון ולהביא לגניזת תוכנית השלום שלו, עוד לפני שיצאה לאור.
ועכשיו לחוקר המיוחד יש סוג של שיתוף פעולה עם האיש שיכול להפיל את הנשיא: הגנרל האהוב של טראמפ לשעבר, מייקל פלין, שעסוק בלחלץ את עצמו ואחריו המבול. בבית הלבן מזיעים היום יותר מתמיד. מה שהשתלט על השיח זו השאלה אם טראמפ עשה קנוניה עם הרוסים ומה ממדיה.
בתהפוכות סוף השבוע הזה העונג של טראמפ נמהל בזעם נורא: את פלין הוא כבר זרק לכלבים, אבל הבא בתור הוא חתנו, ג'ארד קושנר, שאותו הוא לא יכול לפטר. בצעד שהוא תערובת של ייאוש ויהירות הוא עדיין יכול לשגר את מולר הביתה, זה בסמכותו. ומזה בדיוק חוששים בממסד הרפובליקני יותר מכל: שכדי לשמר את כוחו ולהציל את משפחתו יבעט טראמפ בלב ליבו של ההליך הדמוקרטי ויראה למולר את הדלת החוצה.
