"כי להקת כוורת הופיעה כל ערב?"
התשובה: "לא הייתי מספיק טוב ככדורסלן".
"מה אתה אומר? זה מה שאמרתי? כבר בנוער של הפועל תל־אביב הייתי מהגבוהים, 1.91 מטר בערך, אז קראו לזה וישר, אחד שרץ מתחת לסלים ליד הסנטר.
"אני לא חושב שהייתי מוצא את עצמי בנבחרת ישראל אבל הייתי לא רע ומאוד נהניתי. אחרי כוורת חזרתי לשחק עם חברים ואז נרשמתי להפועל גבעתיים מליגה ג', שם סיימתי את הקריירה ועברתי לשחייה". (0)
"חופש. היינו תשעה חודשים בין תוכניות".
התשובה: פורקה בשל חוסר תקציב, הוצאה לחופש והורכבה מחדש.
"היינו 17 איש בלהקה הראשונה, שהייתה מאוד מושקעת כי זה היה חשוב מאוד לאלופים ולמפקדי החילות. אחר כך הפכו אותנו לצוות הוויי ועכשיו אפשר לגלות שביליתי תשעה חודשים בבית וניצלתי את הזמן ללימודים באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל־אביב. אחר כך חוברנו מחדש. השיר הכי מוכר שלנו היה 'פרחים בקנה', ואני בתפקיד האורגניסט. בלהקה היו גם יובל דור, קיקי רוטשטיין ועמי מנדלמן, שהיו 'אף אוזן גרון' ולימים 'הכל עובר חביבי'". (1)
"היו כמה שמות שהועלו ללהקה, למשל צבי פרופורציה. אולי הוצגתי כמוזיקאי קלאסי?"
התשובה: יוני רכטר, פסנתר חשמלי, להקת 'הכוורת'.
"ההופעות הראשונות היו באוגוסט 1973 ובאפריל היינו בחזרות וניגנתי על פסנתר חשמלי פנדר, השני בארץ אחרי זה של אלונה טוראל. זה כלי שהיה מאוד ייחודי אז, סאונד של 'קילינג מי סופטלי' כזה. דני סנדרסון צילצל אז לחנות בניו־יורק והזמין את הפסנתר. אני עמדתי לידו והייתי המום שבכלל אפשר לצלצל לניו־יורק. הפסנתר הגיע לנמל חיפה, דני ואני נסענו לסחוב את זה לאוטו והבאנו אותו לאולפני טריטון ברחוב אידלסון בתל־אביב. ההקלטה הראשונה של הפנדר החדש הייתה ב'ילד מזדקן'. כנראה שהיינו כל כך גאים בזה עד שהגדירו אותי כ'פסנתר חשמלי'. אחר כך הוספנו קלידים מתוחכמים יותר". (0)
"אפרים שמיר".
תשובה: אכן, אפרים שמיר.
"הוא הכיר את יובל דור, שהיה איתי, כאמור, בלהקת התותחנים, שניהם מחולון. הייתי אז בן 20. אפרים הזמיו אותי לפגישה בבית של דני, הם נתנו לי קלטת עם אופרת הרוק של 'פוגי' ונפלתי מכמה שזה היה יפה. למדתי שלושה שירים מתוך הקלטת, חזרתי לדני ועשו לי אודישן בבית שלו, גידי, אפרים והוא. ניגנו יחד ומההתחלה הרגשנו שזה עובד". (1)
"שלישיית אף אוזן גרון".
תשובה נכונה.
"זה שיר שהלחנתי בתיכון בגיל 15 למילים של חבר שלי, דני מינסטר. הוא הוקלט בבית המורה בתל־אביב בשנת 1971, כשהיינו בצבא. היה שם אולפן הקלטות שממנו שודרו כל תוכניות קול ישראל. קיבלנו זמן אולפן, לקחו את שלישיית אף אוזן גרון עם יוסי פיאמנטה ונכנסנו להקליט עם הנגנים של הלהקה. הביצוע הזה שודר רק בתוכניות רדיו ומעולם לא נכנס לאלבום, עד להרכב 'ארבע־עשרה אוקטבות'". (1)
"אבנר קנר ואני שיחקנו כדורסל יחד בהפועל תל־אביב. נפגשנו שוב באקדמיה ב־1973 והתחלנו באיזה יום לכתוב על הפסנתר".
תשובה נכונה.
"גייסנו את זוהר לוי, המתופף של 'אחרית הימים' ובהתחלה כתבנו הרבה ואילתרנו. קראו לזה אז רוק פרוגרסיבי בהשפעת ג'אז. אשר ביטנסקי האמרגן אמר 'נעשה לכם תקליט'. הבעיה הייתה שבכוורת היה לנו חוק: לא עושים שום דבר מחוץ ללהקה. הגעתי לפגישת להקה וביקשתי רשות לעבוד עם 'ארבע־עשרה אוקטבות'. היה דיון והצבעה, כולם היו בעד ונתנו לי אישור. היו לנו 20 הופעות בשנה־שנתיים, זה היה משהו מאוד לא מסחרי והיינו מאוד ביישנים. הכל היה בוסרי ויחד עם זה מלא יופי". (1)
"'האהבה פנים רבות לה', ו'Love Me Tender' של אלביס".
תשובה נכונה.
"יום אחד בשנת 1975 אני מקבל טלפון משמוליק בורנשטיין, שהיה אז מעין מנהל של אריק, והוא אומר שאריק, שהערכתי אותו מאוד, רוצה לפגש אותי. בפגישה הוא אמר, 'אני רוצה שתעבד לי שירים'. לא הבנתי על סמך מה הוא פונה אליי כי הוא לא הכיר אותי מעבר לזה שקפץ פעם לחזרה של כוורת. התחלנו לעבוד וכשקצת השתחררתי אמרתי לו, 'שמע, אני גם כותב לחנים'. השמעתי לו את 'שיר אהבה סטנדרטי' ואת 'זו אותה האהבה', הוא לקח את המנגינות וכתב לזה מילים די מהר. משם אריק התחיל לתת בי אמון כמלחין. לגבי אלביס, אריק נורא אהב אותו ורצה לעשות לו מחווה אז הוא התחיל את השיר באנגלית ועבר לעברית". (1)
"הופעות של הכבש השישה־עשר? לא? אפשר רמז?"
התשובה: הופיע בפסטיבל הרוק בנואיבה.
"אני זוכר שהיה שם קסום, שתי במות גדולות, המון צעירים, שעשו הרבה סמים ואהבה חופשית וים, סיני. שלום חנוך היה אז הכוכב הגדול והופיע אחרון". (0)
"אולי סרט קולנוע?"
תשובה נכונה.
"דן בירון, שהיה מפיק בכיר ברשות השידור של תוכניות מוזיקה, היה בעניין. אבל זה לא קרה בסוף. התקליט עצמו התחיל אחרי שדודו אלהרר קיבל מיהונתן גפן את הספר של 'הכבש השישה־עשר', הביא לי אותו ויזם מפגש. אני מגיע אליו לבית ברמת־גן ורואה את אביב ושירה משחקים על הרצפה. התחלנו לעבוד אצלו קבוע על הפסנתר והלחנתי שם הרבה מהשירים. התחברתי לטקסטים בצורה אינטואיטיבית וראיתי שיש כמה שירים שאני רוצה שאחרים ילחינו, כמו שפי ישי, דיוויד ברוזה וצ'רצ'יל. אחר כך דודו הביא את יהודית וגידי, יהונתן את ברוזה והתחלנו חזרות של חודש אצלי בבית. כל יום הם היו באים אליי מתשע בבוקר עד שתיים בצהריים. הקלטנו את האלבום נורא מהר, תוך שבוע. לקחנו את הנגנים הכי טובים אז, שם טוב לוי, שלמה יידוב, אלון הלל. זה תפס את כולנו ברגע מאוד מיוחד ויפה, בין השמשות, על סף הפריצה בקריירות הסולו של כל אחד". (1)
"'עטור מצחך'?"
תשובה נכונה.
"אצל אמא שלי יש עוד את הפסלים האלה. אריק סיפר שאברהם חלפי, שהכרתי אותו כשחקן הקאמרי, הוא משורר והביא את הטקסט. ישבנו על השיר ואחרי שהוא נכתב הבאנו את יהודית רביץ וקורין אלאל, וארבעתנו שרנו. אני זוכר אותי נוסע באוטו, השיר עולה ברדיו ואחר כך השדרן שם אותו שוב מיד. באופן מפתיע מאוד, השיר המורכב עם כל ההסתעפויות נכנס ללב של המאזינים. זה מעין תמרור בקריירה שלי, כי כל פעם מחדש אנשים מתחברים לשיר". (1)
"היינו עושים חידונים יחד. זה קשור לזה? לא יודע".
התשובה הנכונה: פרס נבחרי השנה של גלי צה"ל בבידור הקל על המופע עם יהודית רביץ מול המופע של להקת גזוז.
"כוורת התפרקה כדי שכל אחד ילך לעשות את המוזיקה שלו. דני הקים את גזוז והזמין אותי להשמיע דברים ולהתייעץ עוד לפני שהשירים יצאו. חשבתי שזה טוב, שזה אחרת מכוורת. הוא לקח כלי נשיפה וזה היה די מהפכני אז". (0)
"כי לפי החוק של התחרות מותר רק לשישה לעלות על הבמה".
תשובה נכונה.
"הוחלט שאהיה המנצח וזה היה רעיון טוב כי אני יותר מכיר את ענייני התווים. הלכתי לנועם שריף לשיעורי ניצוח כי לא היה לי שום ניסיון בזה. האירוויזיון היה בברייטון ואני פתאום רואה את התזמורת יושבת אחרת ממה שנועם שריף לימד אותי וזה הלחיץ אותי, אבל התגברתי. אני זוכר שם את אנייטה ופרידה היפהפיות מאבבא, אז להקה אלמונית, יושבות שם בחדר ההמתנה. חשבתי אז ש'ווטרלו' זה שיר נהדר. אבבא עשו מוזיקה כיפית, אסתטית, היה לי כבוד אליהם". (1)
"שנות ה־80?"
התשובה: "הלחין את השיר 'מי יהיה במקומי' באלבום של בנאי ב־1979".
"נכון, עשיתי שם גם עיבודים לשירים אחרים. יוסי הביא לי את הטקסט דרך דודו אלהרר ורצה יותר מלחינים צעירים. לאחר מכן הקשר התהדק וכתבתי עבורו תוכנית בידור שלמה ואת האלבום ב־1987 עם 'ערב עירוני'. למדתי ממנו המון. יצא שפעם היינו במלון נוראי בניו־יורק ונפגשנו בארוחת בוקר. שם פתאום נפתחנו. עד אז הוא היה עבורי יוסי בנאי האמן. אחר כך נסענו יחד פעמיים לחו"ל". (0)
"'יש אי שם'".
תשובה נכונה.
"כתבתי את הבית הראשון. לפעמים יוצאות לי מילים יחד עם המנגינה. זה קרה לי למשל ב'שיר נבואה קוסמי עליז'. ב'יש אי שם' ישבתי עם גידי ועשינו חזרות במרתף של יפה ירקוני, שהיה נוח. פתאום יצאה לי השורה הראשונה. גידי היה נרגש וגם אני, כי הרגשנו שזה שיר יפה - אבל נתקעתי שם. ואז גידי אמר, 'אקח את זה לענת והיא תסיים את השיר'. וזה מה שקרה". (1)
"'רחוב סומסום'".
תשובה נכונה.
"פנו אליי מהטלוויזיה הלימודית. הייתה לי את המנגינה, נתתי לעלי מוהר והוא כתב את המילים. שרנו גידי, דפנה ארמוני, מזי כהן ואני. היום אני עובד עם אנשים שהיו אז ילדים ולמדתי שהם גדלו על השיר. מדי פעם אנחנו עושים אותו בהופעות". (1)
"זה שם שאריק הביא, לא בטוח שאני יודע למה".
התשובה הנכונה: אריק כתב את השיר לאלבום עוד ב־1972 ונזכר בו לקראת האלבום החדש שיצא ב־1989.
"לא ידעתי את זה. התפוצצנו באלבום הזה. 'אדון שוקו', 'גברת עם סלים', 'שבת בבוקר'. עברו הרבה שנים מאז האלבום הראשון שלנו והתקרבנו, מוזיקלית ואישית. יום אחד אריק אמר שהוא החליט לעשות אלבום שירי ילדים, הביא המון ספרי ילדים והתחלנו לעבור ספר־ספר עד שהתגבש גוף של שירים. אריק היה בא בבוקר, מדברים, שותים המון קפה עד הצהריים, כמו בשיר, ואני עבדתי על הדברים לאחר מכן. אחרי 11 שירים, היה חסר לנו שיר, רצינו 12. פתאום אני לוקח קסטה ישנה שמונחת על הפסנתר, אני מכניס ושומעים אותי אומר: 'שירנו הבא, גברת עם סלים'. הקלטתי את זה חצי שנה לפני ושכחתי לגמרי, כמובן ששנינו הבנו שזה השיר ה־12. מוטי קירשנבאום ז"ל שימש לי השראה באינטונציה של ההקראה". (0)
10 מתוך 16
יוני רכטר הוציא באחרונה את אלבומו החדש 'סביבנו'. ב־21 בדצמבר הוא יופיע בזאפה כרם ברקן וב־23 בחודש באלמא זכרון־יעקב.
