התחקיר שפירסמנו אתמול על הנסיבות שגרמו לאסון צור מעורר סערה. בתחקיר נחשפו גילויים חדשים המעלים סימני שאלה מטרידים סביב מסקנות ועדת זורע שקבעה כי האסון שבו נהרגו 76 ישראלים נגרם כתוצאה מדליפת גז. מאז פרסום התחקיר זרמו אלינו עדויות רבות נוספות המחזקות את הסברה כי האסון הכבד אירע כתוצאה מפיגוע תופת.
בעקבות פרסום התחקיר פנו אתמול משפחות נפגעי אסון צור למשרד הביטחון בדרישה שיפתח מחדש את תיק החקירה. "כמי שהקריבו למען המדינה את הקורבן הגדול ביותר, אנו משוכנעים שהגיע הזמן לשים סוף לספוקולציות סביב נסיבות האסון", כתבו. יוזמת המכתב, אודליה אלבו־שווייצר, מוסיפה: "אמון המשפחות במערכת הביטחון ובממשל נפגע לחלוטין. הגיעה העת לפתוח את החומרים ולבחון שוב לעומק את מה שהתרחש באסון צור".
ב־11 בנובמבר 1982 התמוטט בניין הממשל הצבאי בצור, שבו שכנו מפקדות מג"ב, המשטרה הצבאית והשב"כ. 76 ישראלים נהרגו בהתמוטטות, ועימם עוד 15 עצירים לבנונים ששהו בבניין. לאחר המקרה מינה הרמטכ"ל, רפאל איתן, ועדה שתחקור את נסיבות האסון. בראש הוועדה עמד האלוף מאיר זורע.
בכתבת תחקיר נרחבת שפירסמנו אתמול, הועלו סימני שאלה סביב עבודתה של ועדת זורע, שפעלה במשך שבוע ימים בלבד. בין היתר עלה ממסמכים ועדויות של חברי הוועדה עצמם, כי החקירה התעלמה מפרטים רבים שהצביעו על כך כי הפיצוץ נבע ממכונית תופת או ממטען חבלה שהונח בתוך הבניין.
אחת העדויות המשמעותיות שהגיעה אלינו אתמול היא של השופט המחוזי בדימוס יצחק דר, שבנובמבר 1982 היה חוקר במשטרה הצבאית. דר היה חלק מצוות החקירה שהקימה מצ"ח לאחר האסון, בכדי לבדוק אם הייתה רשלנות פלילית שהובילה לפיצוץ הבניין. כפי שפירסמנו אתמול, הוועדה הזו נתקלה בעדות של שני לבנונים מקומיים שסיפרו כי ראו מכונית תופת מתנגשת בבניין הממשל ומתפוצצת שניות ספורות אחר כך. ראש צוות החקירה, סא"ל (במיל') לאון בכר, סיפר כי תיחקר את השניים והגיע למסקנה כי הם משקרים. ואולם דר, שהיה שותף לשתי החקירות של העדים הלבנוניים, טוען אחרת. "אני חי 35 שנה עם התחושה שהיה פיגוע באסון צור, מבחינתי ללא צל של ספק", הוא אומר. "אני משוכנע עד היום לחלוטין שהלבנונים אמרו אמת. הם באמת ראו מכונית 504 פז'ו נכנסת לבניין. זו הייתה ההתרשמות שלי". דברים ברוח דומה אמר דר גם לד"ר רונן ברגמן בספרו נקודת האל־חזור.
לדברי דר, בדו"ח המסכם שהגיש לממונים עליו, ציין את נושא מכונית התופת ואת התרשמותו כי שני העדים הלבנוניים דוברי אמת. "זה הורד מהדו"ח המסכם כיוון שתפיסת העולם של מפקד מצ"ח דאז, אברהם סרור, הייתה שחוקרים אינם אמורים להביא את התרשמותם האישית". הוא מוסיף עוד כי סרור היה מעורב באחת החקירות של צמד הלבנונים, והגיע למסקנה שהם משקרים. "זה היה הרושם שלו, ואין לי טענות על כך", אומר דר.
דר מוסיף עוד פרטים היכולים להעיד על קיומה של מכונית תופת: "היה חייל שעמד בחנייה של הבניין ואמר שהוא שמע מכונית נוסעת ב'רייס', רגע לפני הפיצוץ. הוא לא זכר אם היא נכנסה למתחם או לא. הצענו לו לעבור היפנוזה, הוא התייעץ עם המשפחה והגיע למסקנה שהוא לא מעוניין. לא יכולנו לאלץ אותו". פרט זה אינו מוזכר בדו"ח ועדת זורע.
דר מוסיף כי בהריסות נמצאה רגל של אדם, שככל הנראה לא הייתה שייכת למי מההרוגים באסון. "אבל כיוון שהגופות של מעוכבי שב"כ, שהיו בקומה העליונה, לא טופלו על ידי הרבנות באותה יסודיות שבה טופלו הגופות של אנשי מג"ב וצה"ל, אי־אפשר היה לדעת אם הרגל הזו שייכת למישהו ממעוכבי שב"כ או לא".
עדות נוספת היא של אדם ששימש בזמן האסון כקצין קישור של צה"ל לארגונים בינלאומיים. לדבריו מספר ימים לפני האירוע קיבל לידיו פנייה מאנשי אונר"א, שהתלוננו כי אחד מרכביהם נגנב. את הפתק עליו נכתבה התלונה הוא שומר כעדות עד היום.
לאחר האסון התייצב אותו קצין בפני ועדת זורע, שתשאלה אותו בקריה בתל־אביב. "כשסיפרתי לזורע על הרכב הגנוב, נזרקתי מהמשרד שלו בבושת פנים. הוא אמר לי, 'אני יודע שזה היה אירוע של גז, עדותך הסתיימה'". יש לציין כי הקצין אינו טוען שיש קשר בין הרכב הגנוב לבין אסון צור, אך לדבריו היחס לו זכתה העדות שלו מצביע על כך שהוועדה קבעה מראש כי מדובר בפיצוץ גז.
לידי "24 שעות" הגיעה גם עדות של ניצול נוסף מהאסון שמספר שלאחר הפיצוץ הריח באוויר ריח של אבק שריפה, ואף סיפר זאת לחוקרי ועדת זורע. ואולם בדו"ח הוועדה מצוין בפירוש שאיש לא העיד על ריח כזה.
גורם נוסף שפנה ל"24 שעות" עם מידע חדש הוא אל"מ במיל' פסח מלובני, איש מודיעין החוקר את צבאות ערב. מלובני סיפר כי במהלך תחקיר לספרו "מצפון תיפתח הרעה" על הצבא הסורי, נתקל במסמך רשמי שבו כותבים הסורים: "במהלך הפלישה (ללבנון) ולאחריה החלו פעולות התנגדות בידי חוליות של פלסטינים. עם התמשכות ימי הכיבוש חשב האויב שתוכניתו הצליחה וחזר לנהל את ענייני השגרה שלו באמצעות מפקדות הממשלה הצבאי שהקים בצור ובצידון. אלה היו נתונים לתצפית מתמשכת של כוחות ההתנגדות, (ש)הוציאו אל הפועל פעולות קטלניות נגד כוחות האויב ופוצצו את מבנה הממשל בצור, והפתיעו בכך את כולנו". מלובני מספר שכאשר נתקל במידע הזו הופתע מאוד. "הסורים פשוט מספרים בדיוק את מה שקרה שם", הוא אומר.
פנייה נוספת שהגיעה אלינו מנסה דווקא לחזק את מסקנות ועדת זורע. לדברי תת־אלוף במיל' אבישי כ"ץ, שהיה קצין הנדסה ראשי בעת האסון וחבר בוועדת זורע, אין ספק כי הפיצוץ בצור נבע מדליפת גז. כ"ץ עמד בראש צוות שחקר עבור זורע את תחום החבלה וההנדסה, ואשר עליו התבסס מרבית דו"ח הוועדה. לדבריו הוא ניהל צוות מגוון של 15 אנשי מקצוע, שעשו עבודה יסודית ומקיפה.
לדברי כ"ץ בתחילת החקירה היו משוכנעים החוקרים כי אכן מדובר בפיגוע של מכונית תופת, אלא שלאחר שלא התגלו בבניין סימנים של חומר נפץ, הבינו החוקרים כי האירוע נגרם כתוצאה מדליפת גז. "הדבר הכי משמעותי היה השומר שעמד בפתח הבניין, שגופתו נמצאה במרחק רב מהבניין כשהיא שלמה. אילו היה חומר נפץ בבניין, הגופה הייתה מתרסקת והיינו מוצאים בה רסיסים. כשחומר נפץ מתפוצץ אתה מוצא שרידים שלו מסביב, ולא מצאנו אפילו שריד אחד של חומר נפץ או ריח של חומר נפץ. אנחנו יודעים שהיה פיצוץ כתוצאה מדליפת גז, כי אם זה היה פיצוץ של חומר נפץ לא היינו מוצאים גופה שלמה במרחק של 40 מטר משם".•
