בעיצומו של הערב, כשהעניבה הזהובה והטרנדית של ריי ג'לאטו מאיימת לחנוק את צווארו, מגיע חבל ההצלה מאחת המעריצות. אישה בשנות החמישים לחייה, שיושבת בשורה הראשונה של מועדון הג'אז הלונדוני הנחשב "רוני סקוט", מבקשת מג'לאטו שיעניק לה את העניבה במתנה. ג'לאטו, ג'נטלמן שכמותו, פורם את קשר העניבה ומניף אותה לעבר המעריצה. כשג'לאטו מקדיש לה שיר, היא נמסה.
ג'לאטו (56) רגיל למעריצות. כמעט חמישה עשורים שהוא שר ומנגן בסקסופון שירי ג'אז וסווינג, קריירה ארוכה שהצמידה לו את הכינוי "סנדק הסווינג". בשבוע שעבר השלים 13 הופעות בלונדון, כולן סולד אאוט. האלבומים שלו נמכרים יפה והטיימס הבריטי החמיא לו, כשקבע כי "לג'לאטו יש נוכחות וסטייל שאסור לפספס". מסוף השבוע הוא מביא את הקול המיוחד, יכולת ההגשה המשכנעת וכמה מנגניו להופעות בישראל (13-6 בינואר בכל רחבי הארץ, במסגרת סדרת ג'אז חם). "אני מוחמא מהמעריצות", הוא צוחק במבוכה גלויה. "יש כאלה שהן ליידיז, ויש כאלה שמנסות לפנות אליי אחרי ההופעה. אבל אני נשוי עם שני ילדים, אז יש לי הרבה מה לאבד".
אבל היו ימים אחרים.
“הו, כן. בשנות השמונים הופעתי בקולג'ים ובאוניברסיטאות והיה את עניין הפאן עם מעריצות, אבל השארתי את הימים הללו מאחור. כשאני מסיים הופעה, אני עייף ורוצה לנסוע הביתה".
ג'לאטו, בריטי ממוצא יהודי, התחיל את הקריירה ממש במקרה. "אבי היה חובב רוקנרול אז ספגתי מוזיקה בבית באמצעות תקליטים. רק בגיל 18, מעט מאוחר מדי, התחלתי לנגן על סקסופון. הייתה סצנה מפותחת מאוד של ג'אז וסווינג והתאהבתי בצלילים".
הוא נולד בשם ריי אירווין לאימא יהודייה ואבא אמריקאי. באחת הלהקות שבהן ניגן, אמרו כי הלוק האיטלקי שלו יכול להיות מקדם מכירות לא רע – והוא שינה את שם המשפחה לג'לאטו. “כמו סטאלונה", הוא צוחק. לשירה הוא הגיע בטעות. "ניגנתי עם להקה והיינו צריכים שני קולות, אז הסולן ביקש ממני לשיר ומאז אני שר, למרות שאני מרגיש יותר בנוח לנגן".
ג'לאטו אולי התחיל לשיר בטעות, אבל טעות לעולם חוזרת – וכך גם המעריצים. על מחנה שוחריו נמנים כמה שמות מאוד מפורסמים. פול מקרטני, למשל, שהזמין את ג'לאטו לשיר בחתונתו עם הת'ר מילס, בשנת 2002. "הוא שמע עליי והזמין אותי לשיר ביום הגדול שלו. הנישואים לא החזיקו מעמד, אבל זה לא באשמתי. מצאתי את עצמי מנגן מול אגדות כמו רינגו סטאר, ג'ורג' מרטין וסטיב בושמי, השחקן האהוב עליי, שעלה על הבמה והתחיל לרקוד. מקרטני הפך למעריץ שלי והתחיל להגיע להופעות שלי במועדוני ג'אז. הוא מעולם לא ביקש כרטיס – אלא הגיע בהפתעה, קנה כרטיס והתיישב בקהל. מבחינתי, זו המחמאה הגדולה ביותר".
אולי יש מחמאה גדולה מזו: המלכה אליזבת, מעריצה נוספת של ג'לאטו, שהזמינה אותו לשיר בפניה באירועים סגורים. "הופעתי מולה בשתי הופעות במלון ריץ בלונדון. לא דיברנו איתה, כמובן. ראיתי אותה בקהל ושרתי את השיר 'בואנה סיירה סניוריטה', שהיא אוהבת במיוחד. היא הביטה בי וחייכה חיוך רחב. ואז קיבלתי הזמנה להופיע מולה שוב, במסיבה של 30 אנשים. היא הייתה מרוצה, כנראה".
אילו הופעות אתה מעדיף: פרטיות או ציבוריות?
"האמת? מעדיף את ההופעות הציבוריות, כי הקהל שמגיע עושה זאת מתוך אהבה אמיתית למוזיקה שלי. ואן מוריסון מגיע באופן קבוע להופעות שלי – מתיישב וצופה בהופעות בתענוג אמיתי. בהופעות פרטיות לא כולם אוהבים אותך. אני זוכר הופעה פרטית אחת שלא אהבתי, אצל ריצ'רד ברנסון. הוא הקים אוהל ענק בחצר באחת מהאחוזות שלו וערך בו מסיבה. הצוות שלו לא התייחס אליי יפה והאוכל היה גרוע. זה לא אירוע שהייתי רוצה לזכור".
לפני שנים אחדות הוזמן ג'לאטו לחמם את רובי וויליאמס בהופעה ברויאל אלברט הול הבריטי. "הוא עשה הופעה בסגנון סווינג ורצה ללכת על הסוף, עם המוזיקאים הטובים ביותר. נהניתי להופיע איתו, אם כי אני לא מאזין לשירים הרגילים שלו. הוא פחות הסגנון שלי".
הוא מתרגש מאוד לקראת ההופעות בישראל, גם בגלל השורשים היהודיים מצד אמו. את שני ילדיו הוא לא מגדל על ברכי היהדות, אבל מדי פעם מלמד אותם על החגים היהודיים. מנגד, הוא מודאג מאוד מעליית האנטישמיות באירופה ומהקריאות לחרם על ישראל. "שמעתי שלורד ביטלה את ההופעה שלה בישראל ומאוד לא אהבתי את זה. היא נכנעה ללחץ של רוג'ר ווטרס, שמנסה לאיים על ישראל באמצעות החרם שלו. הם צבועים בעיניי, מתיימרים להיות קדושים יותר מאחרים. אם לורד מחרימה את ישראל, למה היא מופיעה ברוסיה ובסין? אצל ווטרס יש משהו עמוק יותר מהתנגדות לישראל – זו אנטישמיות. למה אתה לא מחרים מדינות אחרות שיש בהן בעיות פוליטיות? זו תמיד רק ישראל. תראה כמה האנטישמיות פורחת באתרי האינטרנט. אנשים כבר לא מתביישים או מסתירים את שנאתם ליהודים".
