לא במקרה מצלמת סווטה בוטקו בעיקר ילדים ולצידם בעלי חיות. מאז שבנה דן, הסובל מליקוי בהתפתחות השפה, החל לדבר בסיום ביקור בחוות סוסים טיפולית, למדה בוטקו את הנושא והיא יודעת את מה שהרגישה הרבה קודם – לבעלי החיים יכולת מופלאה לתקשר עם ילדים, להשרות עליהם רוגע, לעודד אותם להיפתח, להקל עליהם את ההתמודדות עם העולם.
"עד גיל שלוש דן בכלל לא דיבר, היו לו מעט מילים מוזרות משל עצמו, שקשה היה להבין, ואת התסכול העצום שהוא חש, הוא ביטא באלימות", היא מספרת. "רצינו כמובן לקדם אותו, התחלתי לקרוא על הנושא, ובלי שידעתי בוודאות אם סוסים באמת יוכלו לעזור, נסעתי איתו לחוות סוסים, לנסות. הוא כל כך התרגש מהביקור הזה, וקרה דבר שלא האמנתי שיקרה: במשך רבע שעה, בנסיעה חזרה הביתה, הוא דיבר עם סבתא שלו בטלפון ולא הפסיק לספר על מה שראה ואיך זה היה. היו שם רק כמה מילים ברורות, הרוב עדיין היה בשפה משלו, אבל אפשר היה להבין אותו וזה היה וואו גדול".
לצד הרכיבה הטיפולית נהנה דן מהאינטראקציה עם הארנבים באותה חווה, ובעקבות זאת החליטה בוטקו להכניס חיות גם לבית המשפחה בבת חפר. ארנבות, חתולים, דג ובהמשך גם כלב, שכבש במהירות את הלבבות.
בוטקו: "חלמתי לגור בחווה, ואי־אפשר להביא חיות משק לבית, אז אנחנו נהנים מחברתן של החיות האלה. בחרתי להכניס הביתה כלב מגזע לאונברגר, כיוון שהם ידועים בהיותם משפחתיים, שמחים, אנרגטיים אבל לא מאוד שובבים, פרוותיים כך שנעים להתכרבל איתם, ובלי הרוק שנוזל לחלק מהכלבים מהפה ומגעיל ילדים".
השיפור במצבו של דן, האמצעי מבין שלושת ילדיה של בוטקו, היה מיידי. "באמצעות הטיפול בכלב, ששמו ארגו, אני מספרת לדן על החיים, מלמדת אותו איך להתייחס לחיות, מראה לו מהי חמלה. אני מסבירה לו שהכלב אמנם גדול פיזית אבל גם לו צריך לעזור לפעמים, ודן מבין ומקבל את זה בצורה מאוד טבעית. הוא מבין שמה שמשנה זה הנשמה של הכלב, האופי שלו, ולא הגודל. הוא נהנה להתכרבל עם ארגו, עוזר לי לסרק אותו, להכין לו אוכל ולהביא לו מים. אנחנו יוצאים יחד לטיולים עם הכלב, והוא אוהב להוליך אותו ברצועה, ומדהים לראות איך ארגו מתנהג אחרת כשדן מוליך אותו. איתי הוא מרשה לעצמו להשתולל, עם דן הוא מאוד ממושמע. זה עזר לדן לחזק את הביטחון העצמי שלו, פיתח אותו מאוד מבחינה רגשית – ברגע שהוא נחשף לדברים שקורים לכלב הוא פחות נלחץ מהעולם האנושי, הוא נעשה יותר פתוח, יוצר יותר קשר עין, השפה שלו מתפתחת ויש לו פחות פחדים. אנחנו צוחקים לפעמים ואומרים ש'אף מפלצת לא תעז להיכנס לבית כשארגו איתנו'".
בקיץ האחרון נסעה בוטקו עם בעלה וילדיה לבקר את משפחתה ברוסיה. היא החליטה לנצל את הביקור כדי לחשוף את דן לינשופים, שעוררו בו פחדים, במקום ייעודי המאפשר מגע איתם. "הגענו לחוות הינשופים וחששתי שדן לא יסכים להתקרב אליהם, כי הוא תמיד היה בלחץ מהם, אבל הכנתי אותו לכך שיוכל ללטף אותם, שאולי איזה ינשוף יתיישב לו על היד, וכך היה, והיה מקסים. הוא התלהב מהינשופים, איפשר לאחד מהם לטפס לו על הכתף ואז להתיישב לו על הראש. מאז, כשהוא נזכר באיזשהו פחד אני מזכירה לו את הינשוף הזה והוא מחייך", היא מספרת.
בשנים האחרונות מקפידה בוטקו (35) לתעד את ילדיה, יולי (7 וחצי), דן (5 וחצי) ואיתן (שנה ועשרה חודשים) כשלצידם בעלי החיים המשפחתיים. אבל לא רק אותם היא מצלמת. "יש לי תואר שלישי באדריכלות מאוניברסיטת מוסקבה ועד לפני שנתיים גם עסקתי בזה, אבל עם הזמן הרגשתי שאני מוגבלת, שאני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה וליישם את הרעיונות שלי כמו שאני רואה אותם בעיני רוחי", היא מספרת. "בהמשך גיליתי שאין לנו תמונות של הילדים, בטח לא כאלה שראויות להדפסה ולתלייה על הקיר. הוצאתי מהארון את המצלמה של בעלי והתחלתי לצלם את הילדים. מצאה חן בעיניי האפשרות ללכוד רגעים פשוטים, חמקמקים ויפים, לתעד אותם, ואז לחפש עוד רגעים כאלה, לתפוס גם אותם ולהמשיך לחפש. התחלתי ללמוד את הנושא בעצמי, בעיקר מסרטוני הדרכה ברוסית ביוטיוב וממאמרים. במשפחה אמרו שאני מבזבזת את הזמן שלי, שבגלל ההתעסקות בצילום קשה לי לקום בבוקר, אבל לא יכולתי להפסיק".
היא התחילה לשתף ברשתות החברתיות את התמונות, שבזכות עיבודים מתוחכמים שהיא עושה נראות לקוחות מעולם של פנטזיה, ולפני שהבינה מה קורה הוזמנה להרצות בפני צלמים בעלי שם וניסיון. יש לה מעל 16 אלף עוקבים באינסטגרם ויותר מ־4,000 חברים ועוקבים בפייסבוק, והיא עדיין נפעמת מהזכות לטייל בעולם, לצלם וגם להתפרנס מזה. וכן, בעלי החיים הם כמעט תמיד חלק מהסיפור המצולם. גם הילדים המצולמים בסדנאות שהיא מעבירה מתאהבים בבעלי החיים ושואלים אותה מתי יוכלו לפגוש אותם שוב. ככל שזה תלוי בה, בוטקו תשמח ליזום מפגשים כאלה וכמובן לתעד אותם.
"ומאז אני חולמת שנגיע למצב שכמו בארצות־הברית, יהיו כאן אלפי כלבים משפחתיים שעברו עם בעליהם הכשרה מתאימה ויוכלו להתנדב במסגרות שונות שבהן מטופלים ילדים עם קשיים מכל מיני סוגים. הילדים וגם הכלבים ייהנו מזה, יש להם המון מה לתרום זה לזה", מספרת בוטקו. "כשהחיה היא משפחתית, לא מחווה או מכלבייה, לא חלק מ'מפעל', יכול להיווצר קשר משמעותי בינה לבין ילד שזקוק לכך, שיעשה הרבה טוב. לצערי בארץ אסור להיכנס לבתי ספר עם כלבים טיפוליים והאפשרות להיות סייעת בטיפול בבעלי חיים לא קיימת".
וחבל שכך, מסכימה גם אפרת ברנע, פסיכולוגית קלינית מומחית במרפאת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש רמת חן של שירותי בריאות כללית במחוז תל־אביב. ברנע: "לפי תיאוריית ההתקשרות, תינוק כבר בסוף שנת חייו הראשונה, על בסיס אינטראקציות חוזרות ונשנות עם הדמויות המטפלות העיקריות, מפנים מערך של ציפיות והבנות לגבי אותן דמויות, לגבי עצמו, לגבי מערכת היחסים עימן ולגבי העולם. ב־60 אחוז מן המקרים, מתפתחת התקשרות בטוחה שבמסגרתה התינוק המתפתח מבין שהוא ראוי לאהבה ולדאגה, שיש דמויות מטפלות מיטיבות בסביבתו שהקשר עימן טוב ושהעולם ייתן מענה לצרכיו. במקרים האחרים, מסיבות שונות, מתפתחת בקרב האוכלוסייה הנורמלית מערכת של התקשרות לא בטוחה – חרדה־אמביוולנטית או נמנעת. במקרים אלה עלולים ילדים לחוות מגוון קשיים בתחום הרגשי, למשל ביסוסו של דימוי עצמי נמוך, עצמי שאינו ראוי לדאגה ולאהבה, או הפנמה שמערכות יחסים הן מאכזבות ושהעולם אינו מקום מיטיב במיוחד. ילדים אלה מתקשים ללמוד לתת אמון בסיסי, מתקשים לבטא את צורכיהם הרגשיים, מתקשים ליהנות ממגע ומקרבה וחשים לא אחת חוסר תועלת וחוסר מסוגלות. לתחושות אלה השלכות בתחום הלימודי והחברתי, התוך־אישי והבין־אישי. לצד טיפולים ידועים, פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, ניתן באמצעים פשוטים לבנות עבור אותם הילדים יומיום מעצים, שעשוי לחזק אותם במגוון תחומי התפתחות ולרומם את מצבם הרגשי. אחד מאותם אמצעים הוא מפגש עם בעלי חיים. המגע עם בעלי החיים הוא מגוון ויכול להיות מתמשך ולכלול גידול חיית מחמד פרטית או קיום אינטראקציה על בסיס לא מתמשך כמו לקיחת כלב של חבר או מצער בעלי חיים לטיול היומי שלו או מפגש עם בעלי חיים במסגרת טיפולים ייעודיים".
במה עשויים בעלי החיים לסייע?
"ראשית, בחיזוק מערכת של התקשרות בטוחה. בעל חיים נתפס כמי שתלוי בטיפול הטוב של בעליו, שמספק לו את כל צרכיו – הצרכים בהזנה, במקום מחיה, במרחב תנועה. בסיפוק צרכים אלה בעל החיים לרוב מגיב מצידו בהתקשרות עמוקה כלפי מי שמטפל בו ומבטא זאת לפי המנייריזם ההתנהגותי הייחודי לו – כמו הבעת שמחה בעת השגת קרבה לבעלים (כשכוש בזנב, גרגור ועוד), ושמירה עליהם. כך נוצר קשר בין בעל החיים למטפליו, במקרה זה הילד. הקשר שנוצר הוא לרוב חד־ערכי ולא מאכזב, ילדים יודעים לספר על נאמנות שהם חשים מצד בעל החיים ועל האהבה שבעל החיים חש כלפיהם. קשר שכזה לאורך זמן מופנם, נכנס למערך ההתקשרויות בעולם הפנימי המתפתח של הילד ועשוי להטות את הכף לטובת הטוב שבעולם לעומת הרע שבו. בהמשך הדרך, יכולה להתבצע הכללה של ציפייה זו לתחומים אחרים, כמו התחום החברתי וכך נצפה שילדים אלה ימצאו את דרכם טוב יותר בעולם החברתי. שנית, הטיפול בבעלי חיים מפתח את העולם הפנימי של הילד ומעשיר אותו. ילדים מתארים את בעלי החיים שהם באים איתם במגע במונחים אנושיים ויוצרים עבורם עולם פנימי משל עצמם. משפטים כמו: 'הכלב שלי אוהב אותי', 'החתול שלי מחכה רק לי', מתארים ציפיות, עמדות ותחושות בסיסיות מעולם המושגים האנושי. אפילו מושגים פשוטים כמו: 'הכלב שלי רעב', 'האוגר שלי שמח' מלמדים את הילדים לדבר במונחים רגשיים ולהיטיב לבטא צרכים גופניים ורגשיים כאחד. באמצעות תקשורת מסוג זה, שאמורה 'לנחש' את עולמו הפנימי של יצור חי אחר, ילדים מפתחים את היכולת האמפתית שלהם ואת ה־Theory of mind שלהם. זהו מושג בסיסי בתחום התפתחות האמפתיה והיכולת של פרט אחד להבין שהאחר שונה ונפרד ממנו, וחווה צרכים שאינם בהכרח זהים לשלו. ילדים אלה, לפי מחקרים, הם בעלי כישורים חברתיים טובים יותר והבנה רגשית טובה יותר".
נוסף לכך, מציינת המומחית, הטיפול בבעלי חיים מעניק תחושת עצמאות והעצמה לילדים. ברנע: "לצד התקשרות בטוחה והבנה טובה של נפרדותו של האחר, ילדים זקוקים לפתח את תחושת העצמיות והעצמאות שלהם ולחוש מועצמים – כמי שהמבוגרים סביבם סומכים עליהם ומעניקים להם סמכויות – חובות לצד זכויות. הטיפול בבעל חיים או אינטראקציה כלשהי עימם יכולים לבטא את אמונם של המבוגרים ביכולתם של הילדים. יתרון נוסף הוא בתחום הוויסות החושי, שקשור לפי מחקרים לקשיים רגשיים ולנטייה לחרדות בגילאי הילדות. בעלי חיים לא תמיד ריחנים או סטריליים, אבל לרבים מהם יש פרווה, והם נעימים למגע, מאתגרים ומעוררים את מערכת החישה במגוון חושים. חשיפה כזאת עוזרת לוויסות מערכת החישה ומאזנת אותה כך שהבסיס הרגשי שנוצר חזק יותר. להיבטים אלה השלכות ישירות לתחום החברתי ולמגע המותאם בין ילדים, כמו כיבוד המרחב האישי. וישנם ההיבטים של חיזוק מערכת החיסון בחשיפה לבעלי חיים ושחרור הורמונים העומדים בבסיס הקשר בין שני פרטים, וכמובן – המגע עם בעלי חיים עונה על רבים מההיבטים של מגע עם אובייקט מעבר – מגע שיש בו מן הרכות והנעימות עבור הילד הגדל, שמבין שהוא אינו כל־יכול ושהוא חשוף לפגעי העולם".
