ב־1986 הוסגר איוון דמיאניוק על ידי ארה"ב לישראל. האוקראיני שהיגר לארה"ב אחרי המלחמה עבד כמכונאי במפעל בקליבלנד, וכעבור שנים התברר לשלטונות האמריקאים כי שיקר בנוגע לעברו כאשר ביקש ויזה של מהגר. דמיאניוק, מתברר, ביקש להתנדב לאס־אס אחרי שהיה שבוי של גרמניה הנאצית. הוא פעל במחנות ההשמדה, בהם טרבלינקה. ישראל ביקשה את הסגרתו כדי להעמידו לדין, וכעבור שנים מספר דמיאניוק הוסגר.
אני, כמובן, הייתי בנמל התעופה כאשר הובא דמיאניוק על ידי שוטרים אמריקאים לישראל. חיכיתי שם כדי לראות את פניו. מהמטוס ירד גבר קשיש, בריא גוף ובעל הופעה דוחה, אשר חשש להביט לעיתונאים הרבים שהגיעו עד למטוס בעיניים.
המשפט נערך ארבעה ימים מדי שבוע בבנייני האומה בירושלים. הייתי כתב "ידיעות אחרונות", ודיווחתי על אירועי היום. העיתון החזיק לי חדר במלון הסמוך לבנייני האומה.
המשפט נערך במשך כ־13 חודשים, ואחד האנשים שישבו עמי לעתים קרובות היה פרופ' שבח וייס, שעמו נשארתי בידידות עד היום. דמיאניוק נידון למוות בבית המשפט המחוזי בישראל ב־1988. הנשיא דב לוין ז"ל והשופטים, גברת דליה דורנר וצבי טל, קבעו כי הוא אכן "איוואן האיום". הקביעה התבססה על עדויות של 11 ניצולי השואה ושל סמל אס־אס גרמני שאותר בברלין, וששירת יחד איתו בסוביבור. אך היה זה רק ראשיתו של תהליך משפטי ארוך.
על הרוצח האוקראיני הגן יורם שפטל, הסנגור הישראלי היחיד שהסכים להופיע בתיק הזה. אחרי הערעור, שנמשך שנים מספר, החליט בית המשפט העליון בראשותו של הנשיא מאיר שמגר, סגנו מנחם אלון, השופט אהרון ברק, השופט יעקב מלץ והשופט אליעזר גולדברג, שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. היה זה גזר הדין השערורייתי בתולדות המשפט בישראל. "אנו יודעים שהוא פעל גם בסוביבור", כתבו חמשת שופטי העליון, "אך ספק רב אם אפשר יהיה למצוא חומר להרשעתו".
ב־2009, הורשע דמיאניוק על ידי בית משפט במינכן בשיתוף ברצח של אלפי אסירים במחנה ההשמדה סוביבור. אך בתקופה שבה נמשך הערעור, מת דמיאניוק במוסד סיעודי.
