מאז 'הר ברוקבק' לא נראו במיינסטרים כאלה סצנות אהבה נועזות בין גברים. מאז אותו סרט בכיכובם של הית' לדג'ר וג'ייק ג'ילנהול, לא נראתה אהבת גברים כה כנה, חזקה ונוגעת ללב. הן בגלל הבימוי הרגיש וחד המבט של לוקה גואדאנינו והן בזכות השחקן המצוין טימות'י שאלמה בתפקיד הראשי.
שאלמה מגלם את אליו פרלמן בן ה־17, בן טובים למשפחה יהודית החיה בעושר ואושר בווילה שופעת תרבות בצפון איטליה. אביו היסטוריון המתמחה באמנות יוון העתיקה, אמו קוראת שירה גרמנית ואליו עצמו הוא מוזיקאי קלאסי. בתחילת הסרט מגיע לווילה אוליבר, יהודי אמריקאי (ארמי האמר), חתיך ארוגנטי, שופע ביטחון וגבריות, המשמש כעוזר מחקר לפרלמן האב. אף שההורמונים הסוערים של אליו הצעיר מובילים אותו להתפרק בחיק הנערות השכנות, הוא מתאהב באוליבר. הומופובים לא יאהבו את הרומן הזה.
הבמאי גואדאנינו מביים את הסרט, עיבוד לספרו של אנדרה אסימן, באווירה אידילית, על סף הקיטש, כמו פנטזיה על נושא רומנטי. קיץ אחד של אושר בנופים משכרים, לילות ירח, ארוחות מעוררות תיאבון, גנים פורחים ומי נהר קרירים השוטפים את זיעת הגופות החשופים. כולם משמשים רקע חושני, המגבירים לאט־לאט את המתח הארוטי במשחקי החיזור של שני הגברים הצעירים. גואדאנינו לא מתבייש לגדוש את הסרט בדימויים ובמטאפורות כמו אפרסקים בשלים שהגיע זמן לקטוף אותם, או פסלים מיוון העתיקה, שבה אהבת גברים הייתה מעשה שבשגרה.
ייחודו של הסרט הוא בהחלטה שעושה אליו הצעיר, ההולך אחר ליבו, לא לפני שהוא מתלבט בייסורי אהבה שאינו יכול לגלותה. השנה היא 1983 ובאותם ימים לא היה פשוט לצאת מהארון. הבחירה האמיצה של אליו, המשחק הנפלא של שאלמה והבימוי המדויק, רב־הפרטים והניואנסים, עושים את הדרמה הרומנטית לסרט מצוין.
