"הופס אני גומר,
הופס היא לא הספיקה,
עושה עצמי נרדם,
מיטה אחת, הרבה שתיקה".
- "מתי נתנשק", אביתר בנאי
במשך שנים פעל אייל אקרמן על פי אמות המוסר של הרווק הצעיר הנורמטיבי. "בתרבות שבה הגבר נמדד על פי כמות האיקסים שיש לו על החגורה, הייתי באטרף לשכב עם כמה שיותר בחורות", הוא מספר. "ובגלל הכבוד שנתפס במישהו שחוזר הביתה עם מישהי מהפאב, זה נמשך. אבל אצלי הצורך במין היה יותר חברתי מאשר פיזיולוגי. שכבתי עם הרבה בחורות שלא רציתי לעשות איתן סקס". בשלב מסוים אקרמן הבין שהוא מעדיף לחזור הביתה לבד. "סקס זו חוויה אינטימית ואינטנסיבית, ואם יש דינמיקה לא טובה, זו חוויה לא טובה. הרבה פעמים יצאתי ממנה בתחושות רעות. זה היה מאוד מטלטל".
אם הרמתם עכשיו גבה, זה בגלל שאתם עדיין שבויים בקונספציה המסורתית של המיניות הגברית. סקס הוא אחת הדרכים המרכזיות שבהן יכול הגבר לכונן את הגבריות שלו. גבר אמיתי, כך למדנו, לעולם לא יוותר על משגל, יקרוץ לחבריו לפני שהוא נעלם עם בחורה מאחורי הווילון, ולא יגיד "כואב לי הראש" כשבת זוגו מניחה לו יד על הירך.
הבעיה היא שהתפיסה החברתית על פיה גברים הם רק מכונות הרבעה גרמה לגברים להידפק. נכון, תפקידו של הזכר בטבע להפיץ את הזרע שלו בקרב כמה שיותר נקבות, אלא שבמקרה של בני אדם הסיפור קצת שונה. "אנחנו לא חתולים", אומר אריאל כהן־ארקין, מטפל מיני מוסמך המתמחה בגברים ודוקטורנט בעבודה סוציאלית. "חתולים עושים מין מתוך דחף, למטרות רבייה. גבר שעושה סקס כמו חתול לא יחווה אינטימיות, תשוקה או עונג".
בימים בהם תפיסת הגבריות משתנה גברים רבים רוצים סקס אחר. בזמן האחרון יותר ויותר מהם מבינים שהכמות באה על חשבון האיכות. גם הם, כמו הנשים לפניהם, כמו הרווק אקרמן, מתחילים לחפש קשר בריא עם הפרטנרית שלהם והנאה במיטה. מילים כמו "תשוקה" ו"עונג" מרשות לעצמן להסתנן אל בין הסדינים ולהילחש בידי גברים.
הבעיה היא שבשביל מין צריך להרגיש, ובזה רוב הגברים הישראלים עדיין לוקים בחסר. "מין זה מקום שבו אתה מתמסר, מביע את עצמך ואת הפנטזיות שלך, זה מקום שבו אתה מאוד פגיע", אומר כהן־ארקין. "בנאדם שקשה לו לבכות, לבטא רגש, להגיד לבת הזוג שלו 'אני צריך אותך', יתקשה גם במיטה". מה הפלא שעל פי כהן־ארקין ארבעים אחוז מהגברים סובלים או סבלו מבעיות בתפקוד המיני על רקע רגשי.
הרגש הוא לא הדבר היחיד שחוסם את הגברים אחרי שהם מתפשטים. ביחד איתם נכנס למיטה גם האידיאל של הגבר הדומיננטי, היוזם, בעל זקפת הנצח, שעושה עם הגוף שלו כרצונו ויכול לתפקד במיטה במשך שעות. "החברה מחנכת גברים להיות ביצועיסטים, ולכן במיטה הם כל הזמן עסוקים בביצוע, בפרפורמנס, בלהיות 'גבר'", אומר כהן־ארקין. "הציפיות האלה יוצרות חרדה, שהיא האויב הכי גדול של מין. החרדה מנטרלת כל תחושה אחרת, אתה לא יכול להרגיש מיני בתוך חרדה".
מטרתו של כהן־ארקין היא לשבור סטריאוטיפים של מין אליהם הורגלו המטופלים שלו ולגרום לגברים למצוא את המיניות בתוך עצמם, לא בדפוסים שקבעה עבורם החברה. "ברגע שיש אידיאל של גבריות ואף אחד לא מצליח לעמוד בו, חלק מהגברים מאוד מבוישים. אני מנסה להפיג את הבושה הזו ולחבר אותם לרגש, למגע".
הבושה היא חלק בלתי נפרד מחוויית המין הגברית. האוננות הגברית הנערית היא מופע של רגשות אשם, מהירות והסתרת ראיות, והדפוסים האלה משועתקים ליחסי המין. נדבך אחר שהפך לחלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות המיני הגברי הוא הצורך לסמן וי. "כשגבר חוזר מדייט, השאלה הראשונה שהוא נשאל על ידי החברים שלו זה אם היה מין", אומר מיכאל קרן, שמרצה בפני בני נוער בנושא מגדר ומיניות במכללת "אורנים". "יצא לי לדבר עם לא מעט בני נוער שסיפרו איך זה מכניס אותם לסיטואציה שבה הם מודחים לפגיעה מינית: בזמן שהם מתחילים לצאת עם מישהי ומפתחים אליה רגשות, והמין הוא לא הדבר הכי חשוב בשבילם, עבור החברים זה הדבר היחיד שחשוב. בגלל שהם יודעים שאחרי כל מפגש עם הבחורה הם צריכים לעדכן, הם לוחצים עליה".
"לא מזמן דיברתי עם נער שאמר לי שהוא נפרד ממישהי בגלל הלחץ הזה", ממשיך קרן. "הוא אמר לי 'אהבתי אותה, היא לא הייתה מוכנה, והייתי מוכן לתת לה זמן. אבל החברים כל הזמן שיגעו אותי. הם שאלו מה אני עוד עושה איתה אם לא שכבנו'".
הדחף החברתי ממשיך לפעול על הגברים גם אחר כך. בסרט התיעודי "פיתוי בע"מ" מתחקה הקולנוענית ענת וובנובוי אחר תעשיית "אמנות הפיתוי", שמטרתה ללמד גברים צעירים איך להתחיל עם בנות. "כל התעשייה הזאת מבוססת על הלחץ שמופעל על גברים", היא מסבירה. "הם מרגישים שאם לא הולך להם עם בנות, זה מראה שהם לא אנשים מספיק מוצלחים. מעבר לזה, הקורסים מאוד מחזקים את ההנחה שהגבר חייב להיות אקטיבי, לפעמים על גבול התוקפנות. זו האחריות שלו להתחיל, לנהל את הסיטואציה, ליזום, לקדם עניינים".
התפיסה הזו לא מתאימה לכולם. "המקרים שהכי צבטו לי את הלב הם של גברים שהם באמת נורא עדינים ורגישים, מאוד כואבים הרבה פעמים, ובעיקר זקוקים לתמיכה", אומרת וונובוי. "בקורסים האלה הם אמנם זוכים לאוזן קשבת, אבל לא למקום שמאפשר להם להרגיש טוב או חופשי עם עצמם. להפך. זה דוחף אותם כל הזמן לפעולה, מה שהרבה פעמים לא מתיישב עם האופי שלהם".
כדי להתגבר על החסמים הרגשיים במיטה, על הלחצים החברתיים ועל הסטריאוטיפים אליהם הורגלנו, ישנם גברים, רחמנא לצלן, שפונים לנשים כדי שיעזרו להם. "בהווייתי הנשית אני מגשרת עבור הגברים את האפשרות להיות אינטימיים, להתבטא באופן מלא ולראות שהשמיים לא נופלים, ושזה אפילו ממש נעים להם", אומרת דורית בר, יועצת מינית וזוגית המנחה מעגלי גברים בתחום המיניות המודעת. "בשנים האחרונות מתפתחת תנועה של גברים שמרגישים בטוחים לשאול שאלות בכל מה שנוגע למיניות, עונג ותקשורת רגשית. יש קפיצה בכמות המרחבים, הסדנאות וההתכנסויות שעוסקים בהכרה ישירה בצרכים הרגשיים, המיניים והרוחניים של הגבר. זה נפלא שהגענו לשלב הזה, שבו גברים יכולים לחקור מחדש את התפקידים המיניים התרבותיים שהורגלנו לייחס להם".
בסדנאות שלה מעניקה בר לגברים מקום שבו יוכלו להשתחרר מהמסגרות הישנות של סקס, אלו שמגבילות אותם במיטה. "התרבות מלמדת גברים, ובמיוחד גברים ישראלים, להיות חזקים כל הזמן, להוביל, לקחת אחריות, לא להביע כאב, לא לבכות, ולהסתיר, להסתיר, להסתיר את מה שהם באמת מרגישים. מסרים תרבותיים כאלה כולאים בגופו של הגבר את ההיתר להיות חושני ואירוטי".
גברים אחרים מוצאים תשובה במחוזות הרוח. בעשרים השנים האחרונות מעביר סוואמי דווהן סוג'יי (בהודית: התעלות המדיטציה) סדנאות ומשמש כיועץ אישי וזוגי במרכז "דרך הטנטרה והתרפיה". "הדרישה לעמוד ברף מסוים במיטה גורמת לגבר להתנתק מעצמו ומהרצונות האמיתיים שלו", הוא אומר. "הטנטרה מעניקה לנו יכולת להתבונן פנימה. היא עוזרת לנו להפסיק להסתכל החוצה, על מה ש'צריך' לעשות, ולהבין מה אנחנו רוצים לעשות".
הכלי העיקרי של הטנטרה הוא היכולת להפריד בין האורגזמה לשפיכה הגברית, ולשלוט בהן. "הרעיון הוא שתהיה לי בחירה מתי אני עושה את זה ואם אני עושה את זה", אומר סוג'יי. "אנחנו כן רוצים להגיע לאורגזמה, ואורגזמה חזקה וארוכה מאוד, אבל אנחנו יודעים שאם הגבר ישפוך, בזה ייגמר העניין. המטרה היא לעצור את השפיכה ולחוות את האורגזמה. כדי לעשות את זה, הגבר צריך ללמוד איך לוותר על הסוכרייה הזו של שפיכה".
אני חייב לשאול: לכמה אורגזמות אתה יכול להגיע?
"לכמה שאני רוצה".
אם השינוי במיניות הגברית כבר החל, לא בטוח שהוא נקלט בינתיים בצד השני. "אני לא מרגישה את זה", אומרת נטלי להב, שכותבת על מיניות ב־"ynet יחסים" ומדריכה נשים כיצד להגיע לאורגזמה. לדבריה, "עד לא מזמן סקס היה תחום של גברים. כשהייתי צעירה ולמדתי מה עושים, זה תמיד כוון להנאה שלו". המודעות הגוברת לאורגזמה הנשית ולהנאה הנשית מסקס שינתה את הגישה. מרגע שהנשים למדו שהן יכולות לגמור, הפוקוס עבר גם לצד שלהן. "הגברים עדיין נמצאים בשלב של התנגדות לכל השחרור המיני הנשי שקורה סביבם. זה מאיים להם על האגו", אומרת להב. "יש קושי להשתחרר מנורמה ישנה ולעבור למשהו חדש. הגברים נמצאים עכשיו בשלב ההתנגדות, אני רואה את זה על פי התגובות לדברים שאני מפרסמת. לא נראה שמישהו מהם רוצה להקשיב".
איך זה בא לידי ביטוי במיטה?
"אתה רוצה לדעת מה קורה אצל כל אחד במיטה? אני לא יכולה לענות על זה. זה משהו מאוד אינדיבידואלי".
להב שמה את האצבע בדיוק על הנקודה. משום שהמין נעשה בחדרי־חדרים, משום שהוא לא מדובר בראש חוצות, הוא ככל הנראה המקום האחרון שבו הגבריות החדשה באה לידי ביטוי. במקום שהוא כל כך פרטי וקדום קשה ליצור מומנטום שיפתח מודעות חדשה.
לאחרונה זקפו את ראשיהם גורמים אחרים, שמקשים עוד יותר על הגבר העכשווי להתחבר למיניות שלו. הראשון שבהם — תודו שחיכיתם לזה — הוא הפורנו. רבות כבר דובר על הסטנדרטים הבלתי אפשריים שהפורנו מעמיד בפני הצופים בו. כשגבר בשר ודם מרגיש שהוא צריך להתחרות עם מה שקורה בסרטונים של pornhub, ברור שהוא נתקף חרדת ביצוע. וגם אם לא, הרי שהציפיות של נשים, שגם הן צרכניות פורנו פעילות, הפכו לפנטזיה שאין טעם לנסות לממש אותה.
אבל הפורנו הוא לא רק סקס שנעשה על המסך. הוא קודם כל סקס שנעשה מול המסך. "לשבת ולעשות סקס עם עצמך מול פורנו מבטיח לך סקס נהדר", מסבירה גילה ברונר, מנהלת השירות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית בתל השומר. "אתה מרוויח שליטה, הנאה מובטחת, יכולת לגוון כמה שתרצה ואין צורך לעמוד במבחנים. לא צריך לחזר, להגיד מילה טובה, להשקיע בפורפליי. בעצם עשית סקס מאוד מענג בלי הצרות והמחויבויות שהוא מביא איתו. הרבה גברים מתרגלים לסגנון הזה של הסקס. התוצאה היא שבכל העולם המערבי יש לנו יותר ויותר דיווחים על ירידה בחשק המיני בקרב גברים צעירים".
הטכנולוגיה לא רק הפכה את הפורנו לנגיש, היא שינתה לחלוטין את הדרך בה אנחנו מתקשרים. "התקשורת החברתית עוברת למסכים", ממשיכה ברונר. "אבל כשאני יושב מול מישהי אמיתית, הפנים שלה הן לא אימוג'י. הפרצוף שלנו מודיע המון הודעות, ואנחנו רואים שלצעירים יש פחות כישורים לקרוא אותן".
צונאמי המסכים גורם לא רק לקשיים בתקשורת אלא גם להפרעות קשב וריכוז שנובעות מריבוי האפשרויות והיכולת הקלה והמהירה לדלג ביניהן. "שתי התכונות האלה — תקשורת וסבלנות — הן מרכזיות בקיום יחסי מין. סקס זה לא דבר שאתה לוחץ על הכפתור ופתאום משתנה התנוחה. הוא דורש סבלנות, להיות בתוך החוויה, לחוש אותה, להבין אותה. לכן אנחנו רואים שאצל הרבה צעירים הסקס פשוט משתבש".
בעיה נוספת היא הקושי להבדיל בין השוויון בבית, ההולך וגדל בהרבה משפחות בישראל, לאי־השוויון במיטה, שעדיין נפוץ ומושרש. "זוגות צריכים לקחת בחשבון שהתפקידים הגבריים והנשיים במיטה לא השתנו בצורה משמעותית", אומר ד"ר ירון בוקר, רופא ומטפל מיני מוסמך מירושלים. "רוב הנשים, גם אם הן מאוד חזקות בבית או עובדות בעבודה מכניסה, כן אוהבות שמחזרים אחריהן וכן צריכות את הרוך בסקס".
מקום אחד שבו הייתה לאחרונה פריצת דרך יוצאת דופן בכל הנוגע למודעות המינית הגברית בישראל הוא זה של הטרדות מיניות המכוונות כלפי גברים. לדברי ערן האן, רכז קו הסיוע הארצי לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית, מאז תחילת קמפיין MeToo# יש עלייה של כ־15 אחוז בפניות של גברים לקו החם. "הקו שלנו אנונימי, ולכן הם יכולים לשתף אך לא צריכים להזדהות. לגברים, הרבה יותר מנשים, יש רווח בלהחזיק את סוד הפגיעה, כי הוא מאוד מאיים על כל היישות שלהם. מעבר לדברים ה'רגילים' כמו האשמה עצמית, שאלות 'למה זה קרה לי' וכו', גבר שעבר פגיעה מינית לא הצליח לפעול כפי שהוא מצפה מעצמו, או כפי שהחברה מצפה ממנו, והוא מרגיש כישלון מאוד גדול".
גם השיתוף אצל גברים הוא תהליך מורכב יותר. נשים לומדות מגיל מאוד צעיר איך להישמר מפגיעה מינית, כי יוצאים מתוך הנחה שיש סיכוי יותר מסביר שהן ייפגעו. גברים מחונכים אחרת. הם אמורים לסמוך על עצמם ועל הכוח שלהם, ופגיעה מינית זה לא משהו שקשור אליהם. לכן כשזה כן מגיע לפתחם זה פוגע גם בתפיסת המגדר שלהם. הם מרגישים שהם כשלו בלהיות גבר".
בישראל, אל כל סבך התפיסות המגדריות נכנסת גם היהדות, והחיבור שבין מגדר למגזר. לפני תשע שנים הקים עופר בשן, חובש כיפה, את מרכז "מצעדי גבר" למודעות גברית ברוח היהדות. "הגעתי לזה מקריאה פנימית", אומר בשן. "הרגשתי שאף אחד לא לימד אותי לנהל חיים עם אישה, עם עולם של מיניות. כשהתחלתי, במגזר לא הבינו מה הקטע שלי ולמה צריך לדבר על זה. אבל חשבתי שאם אני כזה מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמי אז או שאני סוטה מין או שכולם מרגישים כמוני ואין להם אומץ להגיד את זה".
היום הוא כבר מלמד גברים דתיים איך, למשל, להתכונן למפגש מיני. "משחק מקדים זה לא שבע דקות, זה ללוות אותה במשך היום, לשלוח סמס. מחקרים מראים שכל מה שקורה ב־24 השעות שלפני המפגש המיני משפיע מאוד על מה שקורה במיטה בערב".
במקביל מעביר בשן שיעורים על גבריות ומיניות במכינות קדם־צבאיות, שרבים מהנערים בהן מגיעים מהמגזר הדתי־לאומי. "אצל נער כזה על כתף אחת יושב הגבר הישראלי המאצ'ואיסט ועל הכתף השנייה התלמיד החכם, שאין לו יצר וכולו מסור לעבודת האלוהים. הדיאלוג המורכב בין שני המודלים האלה גורם הרבה פעמים לבעיות בתפקוד המיני".
איך פותרים את הדיסוננס הזה?
"המתח בין הקדושה והטבעיות הוא מתח בריא. מצד אחד אנחנו חיים בעולם של המוסר, ומצד שני רואים בערב 'משחקי הכס' ושם מתממשות כל הפנטזיות שלנו. אני נותן מקום לכל הדברים, לא רק לתלמיד החכם אלא גם לחלק החייתי שלו".
מה אומרת היהדות על מין וגבריות?
"שמיניות זה קודש הקודשים. האלמנט הזה שהיה פעם בבית המקדש לא קיים היום בעולם חוץ מאשר בתוך יחסי מין בין גבר לאישה. זה בית המקדש החדש".
