הנשיא טראמפ וחבורתו מפמפמים כבר כמה ימים, בעיקר באמצעות הזרוע התקשורתית שלהם, פוקס ניוז, כי המסמך המסווג שאותו מבקש הנשיא לפרסם ירעיד את אמות הסיפים, ואמריקה סוף־סוף תתפכח ותבין כי האנשים הרעים באף־בי־איי תפרו לו תיק בנושא הרוסי, מסיבות פוליטיות, והנשיא זך כשלג, ידו לא הייתה בקנוניה, והוא לא אחראי לא לטיוח ולא לשיבוש.
אלא שכגודל הציפייה כך היו ממדיה של האכזבה: טראמפ שיחרר לפרסום את המסמך, ואומה שלמה ראתה איך ההר הוליד עכבר. טראמפ יכול להמשיך ולצייץ שהוא "זכאי", ויכול להיות שהוא אכן כזה, אלא שהמסמך לא מנקה אותו, גם לא במעט. ארבעה עמודים מנוסחים בשפה משפטית פתלתלה חושפים שתי עובדות מרכזיות: הראשונה, כאשר אנשי הבולשת ביקשו לעקוב אחרי יועצו הבכיר של טראמפ הם השתמשו בפרטים מדו"ח המרגל הבריטי לשעבר כריסטופר סטיל, האיש שאחראי לסיפורים על מעלליו של טראמפ, שהיו או לא היו, עם זונות רוסיות בחדר במלון במוסקבה ועל ממטרי הזהב על מיטתו. בנוסף טוען המסמך כי מי שמימנו את הדו"ח של סטיל, לפחות בחלקו, הם הדמוקרטים והקמפיין של הילארי קלינטון. אולם הוא לא מציג הוכחות לטענה זו, וגם אם כן, באף־בי־איי טוענים כי המעקב אחר יועצו של טראמפ נשען על נתונים נוספים ומידע שלא קשור לדו"ח סטיל.
ההתנהלות של טראמפ בפרשה חושפת נשיא במצוקה, על סף איבוד עשתונות. את המסמך הוא פירסם כדי ליצור דה־לגיטימציה לא רק לבולשת, אלא גם לצמרת משרד המשפטים. עם התובע הכללי ג'ף סשנס יש לו חשבון מר על כך שהרחיק עצמו מהחקירה של “רוסיה־גייט”. על סגנו של סשנס, רוד רוזנשטיין, הוא זועם משום שמינה את רוברט מולר לנהל חקירה עצמאית. ועל ראש האף־בי־איי כריסטופר ריי, שהוא עצמו מינה וקשר לו כתרים על יושרו ומקצוענותו, טראמפ כועס כי התנגד לפרסום מסמך ה"זיכוי" ועוד גיבה את הבולשת לאחר שזה פורסם.
יותר מכל רוצה טראמפ על המגש את ראשו של מולר: הוא כבר החליט לפטר אותו, וחזר בו, כשהבין שזה יביא לקריסת משרד המשפטים. כרגע, כשהוא עצמו נמצא ערב חקירה, האופציה היחידה שנותרה לו היא לחבוט לכל הכיוונים ולייבב כי מתנהל נגדו ציד מכשפות אלים, ואת זה הוא עושה ברעש גדול שנועד להעלים את הסימנים. יש להניח שהוא ימשיך בכך, עד שתיאמר בנושא הרוסי המילה האחרונה, וזאת תהיה המילה של מולר.
