שמש ונהיגה לא הולכים טוב ביחד. וכשמדובר במדינה מוארת כמו ישראל, תמיד הוצעו כאן פתרונות שניסו להקטין את התחממות תא הנוסעים ואת סנוור הנהג. אחת המצחיקות שבהן הייתה הסוכך החיצוני שמוקם מעל השמשה הקדמית, כמו מצחייה של כובע קסקט.
אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים הוא לא בדיוק סיפק, ולא מעט אנשים נאלצו לפתוח חלון בגלל כאב הראש המיידי שהוא עורר אצלם, אבל בעליו היה משוכנע שהרכב שלו מריח הכי טוב בשכונה ושריח הסיגריות שהוא נוהג לעשן באוטו, נעלם.
בשנות ה־90 הספיק מבט באחורי הרכב שלפניכם כדי למקם את בעליו על הציר שנע בין "שלום חבר" ל"העם עם הגולן". דווקא אחרי שדויד גרוסמן והדג נחש הנציחו את התופעה ב"שירת הסטיקר", המדבקות החלו להיעלם, עם המעבר לרכבי חברה ולוויכוחים פוליטיים בפייסבוק.
ב־1986 כשראשוני הטלפונים הניידים - אז עוד לא קראו לזה סלולרי - הגיעו לארץ, קמפיין ההחדרה לווה בסלוגן "הופכים שעה אבודה לשעת עבודה". הם היו עצומים והפכו במהירות לסמל סטטוס. על הסחת דעת והסיכונים בנהיגה עוד לא חשבו אז. וגם על מסרונים, שהגיעו רק עשור אחר־כך.
הרבה לפני מזרימי המידע, הדיסקים והקסטות, ככה שמעו מוזיקה (וחדשות) בכבישי ישראל. לא כל יצרני הרכב סיפקו מכשירי רדיו במכוניותיהם, והרוכשים התקינו בארץ את הרדיו הכסוף של תדיראן. האיכות הייתה רחוקה מלהרשים (גם הרמקולים נשמעו די רע), אבל לפחות הייתה מוזיקה יותר טובה ברדיו.
בעידן שלפני מזגני הרכב, עד לפני כ־30 שנה, מאוורר חשמלי קטן התיימר להבטיח שלא נמות מחום בקיץ. הוא לא באמת קירר ובעליו דאג בעיקר שלא ייפול ממקומו לפני שישלים סיבוב. אבל כשקירבתם אליו את הפנים ביום קיצי לא היה מאושר מכם.
מה עשה צעיר ישראלי באייטיז שחלם על מכונית ספורט אבל נתקע באוטוביאנקי? מדביק את הלוגו JPS על הדלתות הקדמיות. רבים אפילו לא הכירו את חברת הסיגריות הבריטית שמאחוריו, ונהגה לעניק חסות לקבוצות מרוצי מכוניות. עד כך שרבים בכלל הדביקו את אותיות הפוך.
בימים שמושבי מסאז' חשמליים היו פריט מדע בדיוני, כבר היה לנו מושב מסאז' משלנו. כיסוי מקומי מחרוזי עץ, אביזר שאף יצרן רכב סירב לקחת עליו אחריות, כיכב על משענות גב רבות כאן . מילא איך שזה נראה, זה לא באמת היה נוח.
מופת של טעם רע, שהגיע בדרך כלל בתחתית של דגמי ב־מ־וו והונדה, בהתקנות של מיטב חנויות אביזרי הרכב המקומיות. מערכת תאורת אולטרה סגולית למכוניות שלרוב הגיעו בצבע שחור ועם מוזיקה בפול ווליום וחלונות פתוחים.
כשלכל תדלוק מתלווה מעבר במנהרת שטיפה, קשה להאמין שפעם המקלחת (בדלי, לא בצינור) שלה זכה הרכב הייתה חלק בלתי נפרד מסוף השבוע של רובנו, שלאחריה הוא כוסה בקפדנות בכיסוי ייעודי שחיכה בתא המטען. ככה זה כשליסינג עוד היה מילה שרק רואי חשבון הכירו.
