פספסו את השיא

לא היה כלום | יהודה סתיו

הסרט "חמישים גוונים של שחרור" נפתח במונטאז' מתמשך המתאר הכנות לחתונה של אנה, עורכת הספרים התמה, עם כריסטיאן, הטייקון הצעיר המתגרה ממשחקים סדיסטיים. לאחר החתונה הם טסים לירח דבש וגם עוברים משברים. אל דאגה, לא אעשה כאן ספוילרים. כי בתסריט הרופס לא היה כלום ולא יהיה כלום.

לכאורה, הפרק השלישי אמור להיות יותר מעניין מהשניים שקדמו לו. יש לו פוטנציאל דרמטי בגלל ברית הנישואים של זוג היונים. כיצד כל אחד מהם יתפתח? אולי נבין משהו על מאווייהם? אלא שהפוטנציאל לא מתממש. כך, למשל, כשאנה מגלה לכריסטיאן שהיא בהיריון, הוא מבהיר לה שזה מוקדם מדי. תסריטאי אינטליגנטי היה בודק את הדברים ומשתמש בהם כדי לעורר סקרנות ועניין בדמויות. לא כאן.

בין קטעי הסקס־לייט, הנעים בין ישבנו החטוב לגווה הענוג, מודבקים כטלאים סצנות תפלות. הן עוסקות בוויכוח על הבית שבו הזוג יגור, באדריכלית שתלטנית ובזריקת אדרנלין לדרמה שאיננה – פסיכופט קטלני מהסרט הקודם, החוזר לאיים גם בסרט הנוכחי. סצנת המרדף שבה המו"ל לשעבר של אנה רודף אחרי זוג האוהבים, נעדרת מתח ומעוררת צחוקי גיחוך בקהל, כשאחריה השניים מתנים אהבים במכונית. הבמאי ג'יימס פולי מצלם הרבה פאר והדר, בעיקר כיורים, ארונות, מטבחים, אמבטיות, מקלחות. אבל העיצוב האמנותי הזוהר שלו חלול וריקני כמו שני הדחלילים המשמימים המככבים בו.

הספר

גבר הופך לסמרטוט | רן בן־נון

אפילו קוראות אדוקות של הסדרה לא יבואו על סיפוקן. מבקר הספרות רן בן־נון התבאס

לפני הכל צריך לעשות קצת סדר. זה קצת מסובך, אז נא להתרכז. "אופל (חמישים גוונים של אופל – סיפורו של כריסטיאן)" הוא הספר החמישי בסדרת הלהיט "חמישים גוונים של אפור", וליתר דיוק – הספר השני בטרילוגיה השנייה, שהיא בעצם אותו הסיפור, רק שהפעם הוא מסופר מנקודת מבטו של הגיבור, כריסטיאן גריי האגדי.

אם במקרה חייתם על המאדים בעשור האחרון או סתם העדפתם ספרים מסוג, נגיד בנימוס, אחר, אז ב"אופל" (ידיעות ספרים) גריי ואהובתו אנסטסיה (אנה) סטיל נפרדו וכעת הוא עמל להחזיר אותה לחיקו באמצעות ערימות מזומנים מתובלות בקצת קסם אפל שלא ניתן להתנגד לו. הכניסה לתוך מוחו האפל של גריי פחות מעניינת ממה שניתן היה לצפות וקשה להאמין שאפילו הקוראות האדוקות ביותר של הסדרה יבואו כאן על סיפוקן, סליחה על הביטוי. כי מה שיש בראשו של גריי הוא בעיקר חרדות ופחד, האיש הוא פשוט עלה נידף, וזה כל כך לא סקסי. השליט העריץ שעושה באישה שלו כרצונו חייב ללכת וזה מובן מאליו ואפילו הופך את הספר לאופנתי, בהתאם לגל הפמיניסטי המבורך שמשתלט סוף־סוף על עולמנו. אבל מה שבא במקום השליט הוא במקרה הטוב מעורר חמלה ובמקרה הרע קצת מעצבן. גריי החדש הוא די סמרטוט.

כל עוד כריסטיאן גריי היה מסתורי, אניגמטי ובלתי מפוענח, דמותו הייתה מושכת עד מאוד והסעירה את דמיונן של נשים רבות ברחבי העולם. אבל עכשיו, כשמחשבותיו פרושות בפנינו מילה במילה – ולאורך כמעט 600 עמודים! – מה שנותר הוא גבר קצת חסר ביטחון, שבסך הכל רוצה שיאהבו אותו. חמוד, אבל לא כזה מלהיב.