קידוש עם שרימפס בצד

ואתה עדיין מניח תפילין?

"אני מקיים מצוות בדרכי: עושה קידוש כל שישי ואוכל שרימפס ובייקון. יש ביהדות דברים מקסימים. חברים שלי גילגלו עיניים. הייתי שמח שאנשים לרגע אחד יורידו את התוויות. גם חרדים שואלים אם תל־אביב זה הכל בלגנים וסמים ופריצות ושלא נדע. די עם הטייטלים האלו, זה כזה אייטיז".

גדל בראשון־לציון כבן זקונים לזוג עולים חדשים מפולין ומרוסיה, לצד שלוש אחיות גדולות "שבעצם גידלו אותי ואבא ואמא היו כמו סבא וסבתא". בגיל 11 איבד את חברו הטוב ביותר, שנהרג בתאונת דרכים. "הוא גר בית ממולי. קראו לו גלעד. הוא היה גדול ממני בשלוש שנים ומבחינתי הוא היה כל הביטחון שלי - כשהייתי בכיתה ד' הייתי מסתובב עם ילדים בכיתה ז'. הייתי ילד מאוד בוגר לגילי. הנשמה שלי בת 904. אני נשמה עתיקה. לא הייתה לי בעיה של דימוי עצמי, קיבלתי הרבה אהבה בבית. אבל הייתי מעין זאב בודד - היה לי אותי ואת גלעד וזה הספיק לי. אף פעם לא הייתי חלק מחבר'ה. וכשהוא נהרג זה היה בשבילי הרגע שבו התחלתי להיות לבד. היה לי בראש שלא צריך חברים כי הם ממילא ימותו וחבל".

הכתבה המלאה - ביום שישי ב"7 לילות" ובאפליקציית ידיעות אחרונות