עניין התקצוב הכפול הוא רק חלק קטן מהבעיה. מחקר מקיף שערכו מיכל צ'רנוביצקי ודבורה פלדמן מתנועת "עיר ואם" לקידום נשים חרדיות, מגלה תמונת מצב שערורייתית בכל מה שנוגע לפיקוח של המדינה על החינוך החרדי. הלנות שכר, רמאויות, רישום פיקטיבי של מורים ותלמידים, העברת תשלומים למקורבים. כחמישית מתלמידי ישראל לומדים במוסדות החרדיים השונים, ולהפקרות הזאת עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת גם על החברה הישראלית בעשורים הבאים.
על פי המחקר, מנהלי בתי הספר החרדיים מתמנים על ידי מוסדות החינוך במקרים רבים ללא דרישות סף, מכרזים או שקיפות לציבור, ועל פי העדויות ישנם מקרים לא מעטים של מינוי מקורבים למנהלי בתי ספר במגזר.
כל עובדי ההוראה החרדים מועסקים כעובדי קבלן, ורק פחות מאחוז מהם מאוגדים, לעומת 70% במגזר הממלכתי. מבדיקה שנערכה בקרב מאה מורות ומורים - מדגם חלקי אמנם - כמעט מחצית מהם דיווחו על הלנת שכר ודחיות שונות בתשלום המשכורות, שבכמה מקרים הגיעו ליותר מחצי שנה. בין המורות, 80% דיווחו שפוטרו והועסקו מחדש כדי למנוע מהן לקבל משכורת בחודשי הקיץ ולצבור ותק.
מסקר שנערך בקרב עובדי ועובדות ההוראה עלתה שורה של הפרות נוספות של זכויות עובדים, בהן פיטורי עובדות בהיריון; אי־תשלום עבור שעות נוספות; מניעת שעות תפילה ועוד. מדיווחי הנשאלים מתברר כי המעסיקים בחינוך החרדי נוקטים דרכים מגוונות על מנת לקצץ בשכרם של עובדי ההוראה, חלקן במסגרת החוק. כך, למשל, מועסקים חלק מהמורים על תקן ממלאי מקום, ואחרים מועסקים במשרה חלקית כדי למנוע מהם הטבות שונות.
נתון מפתיע יחסית במחקר הוא שיעור הנשירה הגבוה מאוד במערכת החינוך החרדית: 3.3%, יותר מפי שלושה מאשר בחינוך החילוני והדתי־לאומי. הנתון הזה אינו כולל כמובן את הדיווחים הפיקטיביים, וגם אינו כולל מה שמכונה "נשירה סמויה" - תלמידים שממעטים להגיע ללימודים אף שהם רשומים לבית הספר. הנתונים הללו גרועים במיוחד כשמדובר בבנים. נכון לשנת הלימודים תשע"ו, עמד אחוז הנושרים מהישיבות ומתלמודי תורה על 4.7%. מדובר בעצם על אלפי תלמידים שמסתובבים ברחובות או נשארים בבית.
הנתונים הבעייתיים שבהם נתקלה במהלך הכנת המחקר, הובילו את צ'רנוביצקי, בת 38 ואמא לשלושה ילדים, לפתוח במאבק עם חברותיה על עתיד החינוך של ילדיהן. צעד שאינו מובן מאליו בחברה שמוקיעה הליכה מחוץ לתלם. אבל צ'רנוביצקי, פעילה במסגרת התא החרדי במפלגת העבודה, רגילה שלא ללכת בתלם. "יש לנו המון שותפים למאבק הזה", היא אומרת. "למשל הנשים החרדיות שמועסקות בתחום החינוך, שהן 44% מהחרדיות העובדות. אין אדם אחד במגזר שלא יסכים למהלך שאנחנו מבקשות לקדם, חוץ מאלה שנהנים מהמצב הנוכחי".
זה לא עניין של מה בכך, משום שהנהנים מהמצב הנוכחי הם הגורמים החזקים ביותר במגזר החרדי כיום – מנהלי עמותות החינוך, שמחזיקים תקציבי עתק ופועלים בשיתוף פעולה עם פוליטיקאים חרדים לשמר את המצב. "ברור שזו שכבה של אנשים מאוד חזקים שלא יוותרו בקלות על הכוח שלהם", היא מודה.
מה הפתרונות?
"קודם כל, הרחבת הפיקוח והדיווח על שכרם של עובדי ההוראה, על תוכניות הלימודים ועל תקציב מוסדות החינוך. נוסף על כך, משרד החינוך צריך ליישם את סמכויות האכיפה שבידיו, כולל הפעלת סנקציות כמו הפסקת תקצוב".
בסופו של דבר, אומרת צ'רנוביצקי, "אין מנוס מהכפפת מערכת החינוך החרדית למערכת החינוך הרשמית בישראל". האם זה בכלל אפשרי? "ברור לי שיהיה מאבק ושזה ייקח המון זמן בגלל הבעיה הפוליטית", היא אומרת, "אבל אני מאמינה באפשרות ליצור שינוי".
צ'רנוביצקי, שפעילה כבר עשר שנים במאבקים הסוציאל־דמוקרטיים גם מחוץ למגזר, גייסה כמה מחברותיה כמו טלי פרקש וברכי דוידוביץ', כדי להניע את השינוי. "מבחינתי זה סוג של לקיחת אחריות לאומית", היא אומרת. "אנחנו כבר לא רק חרדים, אלא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית שמתעניינים במה שקורה במדינה ולא רק בבני־ברק, וגם החברה הישראלית צריכה לשנות את התפישה לגבי החרדים: לא עוד 'תסתדרו לבד ואותנו לא מעניין מה קורה'. יש כאן אחריות הדדית, והמטרה של הדו"ח הזה היא להביא נתונים שלא היו קיימים עד היום באופן מסודר, כדי לשנות דברים ואולי ללכת לחקיקה".
