אחת לכמה זמן מתקיים בארץ פסטיבל שמחבר בין מוזיקאים שאינם מנגנים יחד בדרך כלל. מפגשים שכאלה מעוררים סקרנות: האם יצליחו לייצר חיבור אותנטי, לנגן בלכידות עם טמפרמנט וזרימה את יצירות המופת הקאמריות? בין התאריכים 15־17 במרץ ייערך במלון פסטורל בכפר בלום 'פסטיבל האביב'. מעין קדימון ל'פסטיבל קול המוזיקה', שייערך בחודש יולי באותו מקום. השנה יפגיש הפסטיבל בין נגנים שונים ויתכנס סביב הכלי בעל הרגיסטר הגבוה מבין כלי הקשת - הכינור - בביצוע של יצירות סולו (בעיקר פרטיטות של באך) ויצירות להרכבים קאמריים שונים (ברהמס, קודאי, שוסון, ויוואלדי). שתיים מהן משכו את תשומת ליבי.
הראשונה היא חמישיית הפסנתר במי במול מז'ור, אופוס 44 מאת רוברט שומאן, בוודאי אחת החשובות בז'אנר. שומאן פיתח בה סגנון קאמרי יוצא דופן, עם מרכיבי תזמור סימפוניים — כולל קטעים שבהם כל הכלים מנגנים, או למשל אפקטים של שאלות ותשובות בין הכלים השונים. אלה הופכים את היצירה ליחידה במינה בספרות הקאמרית של המאה ה־19. את החמישייה יבצעו ארנון ארז (פסנתר), חגי, נגה ומיכאל שחם (כינור), וצבי פלסר (צ'לו).
היצירה השנייה היא השמינייה לכלי קשת במי במול מז'ור אופוס 20, מאת פליקס מנדלסון. היא תבוצע בידיהם של כמה סולנים, בהם חגי שחם, אייל קלס, מיכאל שחם וסבטלנה סימנובסקי (כינור), טלי קרביץ ונגה שחם (ויולה), וצבי פלסר ועדיאל שמיט (צ'לו). זו יצירה שתופסת מקום חשוב ביותר במכלול עבודתו של המלחין, ובהיסטוריה של המוזיקה הקאמרית בכלל. היא זכתה להערצתם של גדולי המלחינים במחצית הראשונה של המאה ה־19. שומאן, למשל, הכריז לגביה כי "אין בנמצא רב־אמן מן העבר או מן ההווה אשר יכול לטעון לשלמות עילאית שכזו בגיל כה מוקדם".
חדשנותה באה לידי ביטוי, בין השאר, במבנה המחזורי שבו נושאים משלושת הפרקים הראשונים מופיעים בלבוש חדש בפרק הרביעי. בנוסף, אהדתו של מנדלסון ליצירות העבר (קשה שלא להרגיש בהשפעות מהסימפוניה השלישית של בטהובן), הפכו אותה לסמל עבור ההווה והעבר המוזיקלי גם יחד. השמינייה מהווה את הדוגמה המייצגת לסגנונו הפופולרי של מנדלסון, וגם תרמה רבות לדמותו כילד פלא, אשר כבר בגיל 16 היה למלחין בשל, בעל אמירה מוזיקלית קוהרנטית ומקורית.
