"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם ... כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ" - כך ניבא ישעיהו לפני 2,500 שנה, ואני שמח לבשר שהנבואה התגשמה. לא סתם התגשמה, אלא אף התעלתה על עצמה, כי לא רק פלא יועץ אחד נולד לנו אלא פלאים יועצים רבים, עד שכל ישראל שוב אינם ערבים זה לזה אלא יועצים זה לזה. הם קופצים עלינו מכל מסך וצג, משפיעים עלינו מטובם ממכשירי הרדיו ומעל דפי העיתון, מרעיפים את ייעוציהם ואת עצותיהם, מספרים את תהילתם ומסבירים מה צריך לעשות כל מי ששכר את שירותיהם וגם מי שלא.
לא מדובר בסתם יועצים, של השקעות, של מס, של נישואים. לא! מדובר בעידית שבעידית, ביועצי התקשורת, ומעליהם היועצים לניהול משברים, ובתוך כל הערב־רב הזה פרים ורבים גם המאכערים, שכשמם כן הם - לא רק מייעצים אלא גם עושים, ומעל לכל עליון מרחפים היועצים האסטרטגיים, שש כנפיים ושישה פיות לאחד. כשלעצמי, די לי ביועץ טקטי, אבל יועץ אסטרטגי, כמו מפציץ אסטרטגי, נשמע הרבה יותר טוב.
יהודים תמיד אהבו לתת עצות, אבל היועץ הראשון בתולדותינו שגם נשא את התואר המפורש "יועץ", היה אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד המלך, שבגד בו והצטרף אל בנו המורד אבשלום. דוד ברח אז מירושלים, ואחיתופל יעץ למהר ולהוציא כוח שירדוף אחריו ויהרגו לפני שיספיק להתאושש ולהתארגן. לו היה אבשלום מקבל את עצת אחיתופל היה גובר על אביו ומולך במקומו, שלמה לא היה עולה למלוכה, המקדש לא היה נבנה, וההיסטוריה שלנו הייתה משתנה עד עצם היום הזה. אבל אבשלום העדיף את עצתו של יועץ אחר והדבר עלה לו בחייו. מעניין שבניגוד למה שמסופר בתנ"ך, המונח "עצת אחיתופל" נשאר בשפה העברית כעצה גרועה דוקא, וחבל.
עיון בספר הספרים מגלה עוד ועוד יועצים, ואף שלא כונו "יועצי תקשורת" ו"מנהלי משברים", השליטים נועצו בהם ושילמו להם, וכמו היום, לא כולם יעצו עצות טובות. אחאב נהרג אחרי שקיבל את עצת נביאי השקר ולא את עצת נביא האמת שאמר לו שייפול בקרב. רחבעם העדיף את העצה הגרועה של יועציו הצעירים מעצתם הטובה של היועצים הזקנים, וכך התפלגה מלכות שלמה אביו למלכות יהודה ולמלכות ישראל.
במאמרו של ברטראנד ראסל "שבחי הבטלה" - In Praise of Idleness – המומלץ מאוד לקריאה – הוא מלגלג על התפיסה שהעבודה היא כל חיינו ומהלל את הבטלה ואת העצלנות. הוא מתאר בו שני סוגים של עבודה. האחד הוא "שינוי מצבו של חומר בגובה פני הקרקע או סמוך אליהם" - הניסוח המשעשע הזה מכסה כל עבודת כפיים שהיא, מכריית פחם ועד תיקון אנטנות - ומגדיר אותו כעבודה לא נעימה ששכרה אינו בצידה. והשני הוא לחלק הוראות לעובדים בעבודה מהסוג הראשון, שהוא עבודה נעימה, רווחית, ואפשר להרחיבה ללא גבול, כי בצד המנהלים שנותנים הוראות לעובדים, הוא מטעים, יש גם יועצים שמייעצים אילו הוראות לתת להם.
נזכרתי בהתייחסות הזאת ליועצים בזכות ידידי מנוער בנימין בר־יוסף, שאחת בכמה זמן אני מצטט כאן מהגיגיו ומעלה על נס את פועלו. היום הוא דוקטור וגם אינג'ינר אך בימי נעורינו השפיע עליו "שבחי הבטלה" של ברטראנד ראסל כל כך, עד שהחליט להיעשות יועץ. שאלתי אותו היכן לומדים את המקצוע הזה, והוא אמר: לא לומדים את זה בשום מקום וכל מה שצריך הוא זוג מכנסיים רחבים. שאלתי מדוע, והוא אמר: "כדי שיהיה לי נוח לעמוד עם הידיים בכיסים כשאנשים אחרים עובדים".
לא כל היועצים שווים זה לזה. ודאי שיועץ תקשורת אסטרטגי נעלה על כל יועץ ממין אחר, אבל גם בקרב אלה קיימת היררכיה, שנובעת ממעמדם של הקליינטים שלהם. יועץ משפחת נתניהו לענייני עיצוב פנים, למשל, נעלה בהרבה מהיועץ האסטרטגי של עיריית גדרה. באופן ספרותי מתואר הדבר בספר "נפשות מתות" של גוגול, שגיבורו היה "יועץ קוליגי", ונזכר בו גם "יועץ טיטולארי".
אינני יודע מה הפירוש המדויק של התארים האלה, אבל ברור שהם נחותי דרגה, כי גוגול כותב שם בפירוש: "המחבר אף חושש לגורל הגיבור שלו עצמו שאינו אלא יועץ קוליגי... יועצים מן המניין אפשר ויתוודעו אליו, אך אלה שכבר נתקרבו לתוארי גנראליות - הללו אפשר שייתנו בו עין של בוז". (תרגום - יצחק שנהר).
אשר לי, עד היום לא הכרתי מקרוב יועץ רם דרגה או נמוך דרגה, אבל היה לי פעם חתול, שבכל חורף, בעונת האהבים של החתולים, היה נלחם בחתולים זכרים אחרים והיה נפצע כל כך, עד שלילה אחד כמעט מת ואני לקחתי אותו אל הווטרינר לריפוי ולסירוס. וראה זה פלא, כשהגיעה עונת הייחום הבאה, שב חתולי ויצא אל הרחוב בלילות.
"לשם מה אתה יוצא לשם?" שאלתי אותו. "הרי שוב אינך נלחם עם הזכרים ולא מתעלס עם הנקבות".
"עזוב אותך מאהבה וממלחמות", הוא חייך, "זה כל כך מעייף. עכשיו אני יועץ".
הקורא ז'ול ורן שלח אלינו שאלה: מה עם הצוללות? ובכן, גם אני מוטרד מאוד בשאלה הזאת. רק לפני כמה שבועות הן שטו בגאון על גלי החדשות, ולפתע נעלמו כלא היו. נכון הדבר שדרכן של צוללות להיעלם, אבל אפילו אתה, ז'ול היקר, לא העלית בדמיונך צוללת ששוקעת באוקיינוס של שמפניה, למשל. על כן נשוב ונשאל: מה עם הצוללות? ונמתין לתשובות.
