פנינו אל הופעה, סולד־אאוט כמובן, ב'וונדרבר' בחיפה. עסק רציני: עד השעה ארבע כולם מגיעים למקום האיסוף בדרום תל־אביב. אין התמרחויות, הגעה זריזה למקום. שש, סאונד צ'ק. שמונה, במה נקייה לקראת פתיחת דלתות. עשר, תחילת הופעה. 16־17 קטעים, ליין־אפ גדוש, ואז שניים־שלושה הדרנים. מנוחה קצרה מאחור, ואז צילומים סבלניים עם כל המעריצים בחוץ, ויש המון. רק באחת בלילה חוזרים הביתה. היה מאוד חברי, נעים ויעיל. לא קיא של שיכורים, אין אף מזדנבת שזורקת חזייה. קונספט מהפכני: הרוקנרול של 2018 הוא לעשות כיף חיים, ולחזור הביתה בשלום.
סביב פלוטניק התגבש צוות קבוע, חצי־להקת דרכים. מיכאל שבלב המנהל, שגיא דהן מנהל ההצגה, טל סיוון הסאונדמן. בהרכב המוזיקלי, אלעד נדב בתופים, ניר דנן בגיטרה חשמלית והפקה מוזיקלית, רן רייטן על קלידים, וליהי אשל על הבס. עישון בוואן: מותר, תודה לאל. אוכל: סנדוויצ'ים בדרך, כל מיני פיצות ונקניקיות בבר. פטפוטים בדרך: בקטנה, בעיקר מנצלים את הזמן למנוחות. קצת בדיחות פנימיות, והסלנג "מפחיד" על כל דבר מוצלח ו"טאטע" על אבינו שבשמיים.
ואחד נצ'י נצ', בשליטה מלאה. מתישהו הוא שומע ממני משהו, באמת לא היסטרי, שחלקה איתי קודם הבסיסטית אשל. רביד מגיב: "היא כנראה לא מבינה את המשמעות של כתב בעיתון ודברים שלא אומרים, אבל א־ני כ־ן מ־בין", ומגביה את הקול כדי להעיר אותה במושב האחורי. ליהי רדומה. גם האחרים שקועים בשלהם. רביד ממשיך. "אני מבחינתי יכול לספר על הקקה שאני עושה בבוקר, אם זה יעניין מישהו. כי יש אנשים שעושים לפני השינה".
הכתבה המלאה - ביום שישי ב"7 לילות" ובאפליקציית ידיעות אחרונות
