אמיר שוורץ
ל"ארץ נהדרת" יש מערכון נהדר, שבו בדרך להענקת פרס ישראל לסטטיק ובן אל הם שותלים את הצמד בכמה מהתחנות החשובות במוזיקה הישראלית — מ"התרנגולים" דרך אריק איינשטיין ושלום חנוך של "שבלול" ועד לפריצת "החברים של נטאשה" בשלהי האייטיז. השניים אמנם עוד לא קיבלו טלפון שמבשר להם שזכו בפרס על תרומתם לתרבות הישראלית (זה יקרה כנראה בחגיגות ה־71 למדינה), אבל נדמה שמארגני טקס הדלקת המשואות הקרוב פיספסו את הפואנטה של המערכון, כשהחליטו שעדן בן־זקן תשיר את "הללויה", תחילה במקומה של גלי עטרי ואחר־כך לצדה.
בן־זקן היא כוכבת פופ מצליחה ומהזמרות הבודדות שמצליחה להתברג לתוך הפלייליסט הגברי ברדיו הישראלי. אני עדיין לא יודע איך יישמע "הללויה" של בן זקן ועטרי, אבל יכול להניח שעטרי הייתה מבצעת אותו טוב יותר לבד. הבעיה היא בהתעקשות להתחדש בכל מחיר, דווקא ביום שבו אפשר ליהנות מקצת נוסטלגיה תמימה.
שיר הוא לא סמארטפון שחייבים לעדכן אחת לכמה חודשים, והללויה המקורי של "חלב ודבש" — לפחות בפעמיים שהקשבתי לו במהלך כתיבת הטור הזה — עדיין עובד. השיר שהביא לישראל את הזכייה השנייה באירוויזיון והפך ללהיט בינלאומי שנמכר במיליוני עותקים, נשמע טוב כמו שהיה ב־1979. אבל את עורכי טקס הדלקת המשואות זה לא מעניין. מה שהתחיל עם הבקשה המוזרה משמרית אור להוסיף בתים חדשים לשיר, החריף עם החלפת הזמרת שכה מזוהה איתו.
שולי נתן, שבשנה שעברה נאלצה להתבונן בריטה מבצעת את "ירושלים של זהב" שלה, זעמה על ההחלטה. עטרי, באדיבותה, הסכימה לפשרה שניתנה אחרי לחץ ציבורי ותשיר לצד בן־זקן. אבל לא צריך לקרוא מחשבות כדי להבין שהיא בטח מאוכזבת, גם אחרי התיקון. ישראל עדיין לא השכילה להתייחס כיאות לגיבורי התרבות הוותיקים שלה. דווקא בחגיגות ה־70 היה ראוי שמארגני הטקס יקדשו את הפרספקטיבה ההיסטורית על חשבון גימיקים עכשוויים. טוב, לפחות הם נמנעו משימוש בהולוגרמה.
גאיה קורן
הללויה! הזמרת הכי לוהטת בישראל תשיר בחגיגות השבעים את השיר שילידי שנות התשעים לא גדלו עליו, אלא אם ההורים שלהם חובבים מושבעים של האירוויזיון. תחילה זה נשמע לי קצת מוזר שעדן בן־זקן נבחרה לשיר את שיר הזכייה של גלי עטרי, משום שבן־זקן היא ישראל העכשווית, הצעירה, התוססת, שלא מהססת לעלות על אחת הבמות הגדולות בבגד של שלושים שקל. אבל בן־זקן היא סמל לבחורה שלוקחת את החיים באיזי ומודה לאל שמאיר את דרכה. הכי הללויה.
נכון, יש משהו עצוב בלקיחת נכס צאן ברזל שהזמרת שלו עדיין חיה ובועטת, והגשתו ליוצרת צעירה שהרזומה שלה עוד לפניה, אבל אנחנו חיים בעידן אחר. זו תקופה שבה הכל יותר מהיר, זורם, נע קדימה. אם בימיה של גלי עטרי העולם היה שייך לצעירים מדיזנגוף 99, היום הצעירים האלה הם הזקנים של עוד יומיים. בן־זקן, למרות שמה הקשיש, היא הפנים של ארץ ישראל, היא שם מוכר וידוע בכל בית, וכמה שזה קשה לי לכתוב את זה — תשאלו בני נוער מי זאת גלי עטרי ותיפול עטרת ראשכם מהתשובה. אם היא לא משחקת באיזה "קדברא", אין להם מושג.
האם זה טוב? האם זה רע? זה המצב, ולכן במסגרת פשרה גלי עטרי גם תשיר לצד בן־זקן. אבל אי אפשר להילחם בזה וגם אין צורך — מדינת ישראל היא מלכת השושנים בין חוחים של מדינות אויב. מי אם לא עדן בן־זקן יכולה להיות מזוהה עם דור חדש שבא לתת בראש ולהראות שהגענו עד הלום, למרות הכל. וזו מטרתו של הטקס — להראות שהגענו עד הלום.
כבודה של עטרי במקומו מונח. את ההמנון שלה ליום האישה אף אחד לא יוכל לקחת ממנה – "תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב".
יום אישה שמח, הללויה.
