קיץ 2011 יקושר תמיד בתודעה הישראלית עם המחאה החברתית הגדולה, עם סיסמאות כמו "העם דורש צדק חברתי", שימשיכו להדהד שנים רבות אחרי הצעידות ברחובות. באותם ימים סוערים ח"כ איציק שמולי היה יושב ראש התאחדות הסטודנטים. הוא הוביל אחריו את כלל אגודות הסטודנטים והפך במהרה לאחד ממנהיגיה הבולטים של המחאה. שבע שנים אחרי שדפני ליף וחבריה הקימו את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, שמולי עדיין זוכר את הרגע ההוא שבו הצליחו להוציא כחצי מיליון ישראלים לרחובות ולכנס אותם למחאה בכיכר המדינה בתל־אביב.
"זה רגע כזה שהולך איתך כל החיים", הוא מספר היום. "אני עדיין זוכר איך עמדתי עם דגל ישראל, קורא יחד עם כולם לצדק חברתי. זה היה הזמן של הישראלים החדשים, של מאות אלפים שהיו חלק מהרגע ההיסטורי הזה. כבר בדרך לכיכר באותו מוצאי שבת היה ברור לנו שזה משהו אחר. הייתה הרגשה באוויר של רגע היסטורי". היום, כשאתה חבר כנסת ורואה איך הנושאים העיקריים מאותה מחאה התמסמסו, יש תחושת החמצה?
"על אירוע בסדר גודל כזה אי אפשר לדבר במושגים של החמצה. זאת הייתה קריאת השכמה מטלטלת לציבור בישראל, שהבין מאז שחוסר היכולת להסתדר מבחינה כלכלית הוא לא רק הבעיה הפרטית של מישהו אחד אלא שיש משהו דפוק בשיטה, שפוגע במעמד הביניים ובשכבות החלשות. ומאז באמת אם משהו כואב או מפריע כבר לא מסתפקים בפוסט בפייסבוק או בלייק. קמים ועושים מעשה. זה היה קו פרשת המים במחאות בישראל. מצד שני, אני לא מתכחש לזה שהתרגום הפוליטי של המחאה עדיין לא הגיע. נכון, יש אכזבה. רק שאת האכזבה יש להפנות לממשלה. מהרגע הראשון ההתייחסות של נתניהו והממשלה שלו למחאה הייתה מלגלגת, חשדנית, צינית. לא ניסו להקשיב למצוקות האמיתיות של הדור שעושה את המסלול הנכון, שהולך לצבא ומשלם מסים".
המחאה החברתית הייתה סימן דרך חשוב בתולדות המדינה. מעבר לעובדה שהייתה זו ההפגנה הגדולה ביותר בתולדותיה, היא היוותה גם מקפצה לצעירים דוגמת שמולי וסתיו שפיר לכנסת, שנתפסה עד אז כמקום שממנו צעירים מעדיפים להתרחק.
"אי אפשר לצפות שהמדיניות תשתנה אם לא מחליפים את מי שקובע אותה. אם בשנת ה־70 למדינה, שהושתתה על סולידריות, הגענו למקום הראשון של שיעורי העוני הגבוהים במערב ושוק עבודה שרומס את כל מי שנכנס אליו, אני חושב שצריך לחשוב לא רק להכניס תיקונים קוסמטיים אלא לחשוב על הנחות יסוד מחדש".
מה תאחל למדינה לרגל חגיגות ה־70?
"שעד השנה ה־71 נהיה בתהליך ריפוי חברתי, של התמודדות רצינית יותר עם סוגיית העוני והפערים החברתיים. יש פה מאות אלפי אנשים שרעבים לצדק וכמהים להזדמנות מחודשת, ואני מאוד מקווה שהכנסת והממשלה ידעו לענות על הכמיהה הזאת. וגם הפסקת ההסתה והפילוג, בעיקר של השלטון נגד קבוצות וגורמי אכיפת החוק במדינת ישראל. והלוואי שגם נגיע לשלום. לא ייתכן שוויון וצדק מלא בלי שלום".
