לאחר ששניאור חשין, בנו של שופט העליון מישאל חשין ז"ל, נהרג בתאונת דרכים, בנו היה מוטרד. אחד הדברים ששאל את סבו היה: "אבל סבא, מי יקריא לי עכשיו תנ"ך?" מדי לילה הקפיד שניאור להקריא לילדיו מסיפורי התנ"ך. זה היה טקס קבוע, הטקס שלהם. גם הסב, מישאל, נהג כך עם ילדיו. מדור לדור, אותו נכס תרבותי עבר באופן הכי פשוט ואינטימי, כסיפור לפני השינה. לכן, עבור משפחת חשין, הבחירה להנציח את מישאל באמצעות "תנ"ך חשין" הייתה מובנת מאליה. "אפשר לחשוב שזו החלטה בלתי צפויה, אבל מי שהכיר אותנו לא הופתע", מספרת רות חשין, רעייתו של מישאל. "מבחינת מישה, התנ"ך הוא ספר הספרים של עם ישראל. ספר הפרוזה וספר השירה שהוא אבן יסוד של התרבות העברית. הוא השתמש בו המון בפסקי הדין שכתב, בשיחות היום־יום, וגם בהנחלה שלו לילדים. אהבה מגיל אפס ממש".
תנ"ך חשין, שיוצא עכשיו בהוצאת "כנרת, זמורה־ביתן", הוא למעשה מארז אלבומים חגיגי, המורכב מספר תנ"ך מהודר ומשלושה כרכים של פרשנות ישראלית מגוונת על כל פרק ופרק לאורך כל ספרי תורה, נביאים וכתובים. התנ"ך הייחודי, שיוצא לכבוד חגיגות ה־70 למדינת ישראל, הוא חלק מפרויקט "929 — תנך ביחד". מטרת הפרויקט היא להשיב את התנ"ך אל הציבוריות הישראלית. כל אחד יכול להצטרף לקריאה ולימוד של הפרק היומי בלחיצת כפתור, וכל פרק כזה מלווה במידע מעניין, פרשנויות מגוונות, סרטונים והדמיות. הלימוד אינו רק פרטני, אלא משגשג בקבוצות למידה בכל רחבי הארץ, ברשתות החברתיות ובבתי הספר. משתתפים בו אנשי ונשות רוח ואמנות וכותבים בו דמויות מכל גוני החברה הישראלית: דתיים וחילונים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. את הפרק הראשון החלו לקרוא יחד בדצמבר 2014, והסבב יסתיים בפרק האחרון של דברי הימים הקיץ. אחרי השלמת 929 פרקים, יחל הסבב מחדש, בדיוק כמו בלימוד הדף היומי בגמרא.
הרב בני לאו, העומד בראש המיזם יחד עם העיתונאית גל גבאי, מסביר: "הבנו שהתנ"ך הוא נוכח־נפקד בכל בית. בכל מקום ראינו שהוא ישנו על המדף, אבל הוא ספר זר; הוא לא נוכח בשפה, בסיפורים, במהות. נוצר סוג של נתק תרבותי. הבנתי שהדבר שהכי הייתי רוצה, זה להכניס את התנ"ך הביתה במובן המנטלי. ככה נולד המיזם של 929, שההוגה שלו הוא אבי וורצמן, וזה הצליח בצורה יוצאת דופן. עכשיו, לקראת סיום הסבב הראשון, הבנו שאנחנו רוצים משהו מסכם. דמיינו ספר שנורא כיף לפתוח אותו, משהו מושך ויפה, כמו תכשיט בבית. במקביל, היה לנו חשוב להביא מוצר רלוונטי. ולכן התנ"ך עצמו והאלבומים המצורפים מגיעים עם אפליקציה מושקעת, שתיתן חוויה דיגיטלית חזקה. מעט פעמים יש קרבה כל כך גדולה בין החלום לבין המימוש. כשחלמנו את כל החלומות הללו בדיוק נפטר השופט חשין. בתום השלושים נסעתי לרותי ואמרתי לה שהוא היה שותף לחלומות של 929 וכאיש חילוני אבל מלא בתנ"ך, זו דרך הנצחה מקסימה בעיניי, ורות נענתה מיד. המשפחה תרמה כסף על מנת שהתנ"ך יימכר במחיר מסובסד, וחשבה יחד איתנו כיצד להנגיש אותו לציבור הרחב".
בימים שבהם המילה הכי אופנתית היא "הדתה", לא חששתם שיאשימו אתכם שאתם בעצם מנסים להחזיר את הציבור בתשובה?
רות צוחקת: "אנחנו רוצים לעשות בדיוק את ההפך. החזון והתקווה של מישה היו שהתנ"ך יהפוך לספר חובה תרבותי. שכל ישראלי ימצא את עצמו שם באופן חופשי, בלי כפייה ובלי היררכיה. מישה ואני חילונים ירושלמים, והחילונים הירושלמים הם קצת אחרים, אנחנו לא מפחדים מתרבות עברית. אין ספק שגם השורשים שלנו הם מאוד משמעותיים. מישה הוא צאצא ישיר של הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, ואני מגיעה משושלת של ליטאים שהתנגדו לחסידות. המקורות התרבותיים שלנו חשובים לנו. ושלא יהיה ספק, אני כן חושבת שיש הדתה במדינת ישראל, במערכת החינוך ובצה"ל. זה לא דבר מדומיין וצריך להיאבק בזה. אבל אנחנו ממש לא סוכנים של הרעיון הזה".
בין קיבוצים להר ברכה
"כשיצאנו לדרך חטפנו בשתי החזיתות. היו מי שטענו שזו הדתה והיו מי שקראו לנו כופרים", אומר הרב לאו. "לנו היה באמת חשוב שיהיה ייצוג אמיתי של החברה הישראלית, ובכל זאת הציבור החרדי־לאומי כנראה לא מוצא את עצמו שם, כי מבחינתם אין לגיטימציה לפרשנות חופשית שמשוחררת מהגמוניה. בעולם הרבני אין לי מענה, והפסקתי להשתדל. אני לא מחזר אחרי הקליינטורה הזו. יותר מעניין אותי הציבור הישראלי הגדול. יש לנו למעלה ממאה חוגים בכל הארץ: בקיבוצים ובהתנחלויות, בפריפריה ובמרכז. יושבים מאה איש בכפר־סבא, רובם המוחלט לא דתיים, וקוראים בפעם הראשונה בחיים את ספר דניאל. באותה מידה השבוע ביקרתי בקבוצת לימוד בהר ברכה. היום שום מורה לתנ"ך לא עובד בלי החומרים שלנו, הדתיים וגם החילונים. אז בסופו של דבר טיעון ההדתה התפוגג. יש מי שבשבילו התנ"ך זה אסון, אבל מדובר במיעוט קולני. המאסה הגדולה של הציבור התרבותי מאוד אוהב את 929. מעמוס עוז ודויד גרוסמן וחיים גורי ז"ל, ההגמוניה של התרבות הישראלית מחבקת אותנו".
אתם לא חוששים שבסופו של דבר המוצר שלכם אליטיסטי מדי?
רות חשין: "אם נתפוס את התנ"ך כספר שמיועד לאליטה, פיספסנו ובגדול. אנחנו רוצים שהוא יהפוך לספר נגיש בכל בית בישראל, ולכן הוא גם נמכר במחיר מאוד מסובסד, 169 שקלים במקום כ־450. לי היה חשוב שהמחיר יהיה שווה לכל נפש, שכל אדם שיפתח את המארז יבין כל פרק באופן פשוט ויתמצא בקלות, ושנצליח למשוך קהלים צעירים וחדשים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת".
הרב לאו: "לאורך הקריאה של הפרקים כל הזמן ניסינו לפענח את הקהל המסורתי, ולא הצלחנו להפוך את המיזם לעממי לגמרי. הקדשנו הרבה מחשבה להבין את הקודים של היהודי המסורתי, שהוא לא איש דתי אבל יש לו כבוד אדיר לספר. עכשיו אנחנו מנסים לכוון יותר לציבור הזה בסבב הקריאה השני, וגם בתנ"ך חשין. האפליקציה שעשינו תשבור את כל הסטיגמות".
כ־250 אלף איש נחשפים לפעילות של 929 מדי חודש, וכ־400 אלף איש גולשים באתר בשנה. לירון מרוז, עורך התוכן של המיזם, שגם ערך את תנ"ך חשין, מכוון גבוה יותר. "יותר מ־600 כותבים הצטרפו אלינו לאורך השנים", הוא אומר, "פוליטיקאים מכל קצוות הקשת, עיתונאים, רבנים, אנשי רוח. רצינו שבתנ"ך חשין הקורא יקבל תמהיל מדויק מתוך כל החומר שנאסף. האפליקציה היא בעצם התנ"ך הדיגיטלי הראשון. לא רצינו שילד ירגיש שהוא בשיעור, אלא במשחק מחשב. במקביל, רצינו לייצר את הקשר בין הדיגיטל לבין הספר עצמו. לכן אפשר גם לסרוק את עמודי התנ"ך והפרשנות מתעוררת לחיים, וגם להישאר רק באפליקציה והכל ניתן לך שם. עוד הערה משמעותית שקיבלנו מרות חשין היא לתת כמה שיותר ביטוי לשפה העברית, ולכן בתחתית כל עמוד בתנ"ך יש ביטויים שנכנסו לתוך העברית, ובסופו יש אינדקס ביטויים תנ"כיים".
כמי שבעצמה כתבה פרשנות עבור 929, קצת צורם שכל אדם מהשורה מוזמן לכתוב את הזווית שלו, אבל ענקי המפרשים כמו רש"י או רד"ק נעדרים לחלוטין.
הרב לאו: "חטפנו על זה הרבה, וזו ביקורת במקום לגמרי. האתר כל כך נקי ואסתטי שאי־אפשר היה להעמיס עליו את כל הפרשנים המסורתיים. חשבנו לעשות פרשן יומי, אבל לא רצינו להפוך אותם לחלק מאיתנו. הם גדולים, הם ברמה אחרת, אנחנו לא באותה שורה. כיום מתחת לכל פרק באתר יש את האות ס', שהיא למעשה לינק מקוצר לאתר ספריא. זה מיזם שנולד בניו־יורק ובעצם מעניק את כל הפרשנים המסורתיים לפי פרקים".
"הפרשנים הללו קיבלו מקום של כבוד לאורך כל ההיסטוריה", מוסיפה חשין. "אנחנו רצינו לפנות לקהל הישראלי של היום בפרשנות שהיא עכשווית ורלוונטית לנו. אחד הדברים שהכי כאבו למישה הוא שהחברה הדתית, שהייתה אמורה לרומם את התנ"ך, הזניחה אותו. מצד אחד שמרה אותו קרוב, כנכס שלה, ומצד שני לא באמת למדו תנ"ך לעומק במסגרות דתיות מלבד פרשת שבוע. כולנו יצאנו מזה נפסדים".
"זו גישה פטרונית"
מיזם 929 ממומן בחציו על ידי תרומות ובחציו על ידי משרד החינוך, ובין היתר זו חלק מהביקורת עליו.
הרב עמיחי אליהו, יושב ראש איגוד רבני קהילות, חושב שתנ"ך חשין מפספס את המטרה. "אני מברך על הרצון לגרום לציבור בישראל להכיר את ספר הספרים, אבל לצערי עשו זאת בדרך הלא־נכונה. בסופו של דבר מדובר במיזם אריסטוקרטי ואליטיסטי שלא מדבר לרוב הציבור בעם ישראל — אנשים דתיים ומסורתיים. הציבור בישראל צריך ללמוד תנ"ך באופן שהכי מדבר אליו, כלומר באופן המסורתי. לא להסתכל על התנ"ך בציניות, בביקורתיות או באופן מתנגח, אלא להמשיך ולשאוב השראה מפרשנות קלאסית שעברה מדור לדור. הטענה של היוזמים שהם הקונצנזוס היא גישה פטרונית, ומייצרת פרשנות פטרונית. זו גישה שבאה מבחוץ, לא מהלב. מיזם 929 ממומן בחלקו על ידי משרד החינוך, וחבל שכספי ציבור לא מתחשבים בצרכים האמיתיים של הציבור. הייתי שמח אם מדינת ישראל הייתה משקיעה במיזמים שאינם רפורמיסטים ומערערים על המסורת העתיקה של עם ישראל מדורי דורות".
הרב לאו, עד כמה לדעתכם התנ"ך באמת רלוונטי לחיים שלנו פה?
"אני חושב על זה המון, על החיבור של התנ"ך לישראל של היום. הדבר הראשון והכי חשוב זו השפה. השפה נהייתה מאוד רזה, ויש משהו בקריאה בתנ"ך שמעבה אותה. הקריאה מעניקה לנו משקעים ומשמעויות. אני גם חושב שזה תופס כל אחד במקום אחר לגמרי; עובדה שפוליטיקאים שונים בתכלית, מדב חנין וזהבה גלאון, ועד יהודה גליק או ראש הממשלה והנשיא, בסופו של דבר מוצאים את ההשראה שלהם בספר הזה".
רות חשין: "לצערי, אנחנו חיים בחברה של קצוות, וכל אחד מחזיק בעמדתו בכזו עיקשות כאילו לעולם לא תהיה אפשרות אחרת. כאדם חילוני אני מאמינה בחיה ותן לחיות. אם כל אדם יחיה על פי דרכו בסוף ניפגש איפשהו, המקורות שלנו משותפים, ולכן חייבים לחזק אותם. הקיצוניים מימין ומשמאל מייצרים נזק אדיר בפירור של כל מכנה משותף. אם יש משהו שמטריד אותי זו התפיסה המשיחית המתחזקת. זו תפיסה שנולדה ב־67', עם כיבוש השטחים. חזרנו לארץ אבותינו, אבל שכחנו שיש שם בני אדם. הרגשנו כאילו קפצנו ישר לימי התנ"ך אבל יש מי שרואה בזה רק התחדשות של ההיסטוריה ויש מי שלא מוכן להתעלם מהאוכלוסייה שחיה שם. השיבה אל התנ"ך יכולה לחזק את האווירה המשיחית, אבל לי חשוב להבהיר שדווקא מתוך חרדה לתרבות היהודית ולעם היהודי, אנחנו חייבים שתי מדינות. אחרת נסיים במדינה אחת עם רוב ערבי. אני לא מוכנה לוותר על החלום של מדינה יהודית בארץ ישראל. אני לא חוששת לעתיד המדינה בגלל הקיצוניים, אלא דווקא בגלל אנשים נאורים ופיקחים שרואים את התמונה העגומה אבל מעדיפים להסיט מבט. בדיוק כפי שמי שמהלל את ארץ ישראל השלמה לא בהכרח דואג לתושבים של אותה ארץ, כך מי שמתהדר בירושלים המאוחדת לא באמת דואג לעיר ותושביה. כשטראמפ הודיע שיעבירו את השגרירות, קיוויתי שמישהו ייזכר בירושלים בשר ודם, לא ירושלים של התנ"ך, לא רק עיר דוד. במשך שנים רבות כיהנתי כנשיאה של קרן ירושלים וזכיתי להכיר אותה על כל צדדיה. הישראלים בורחים מירושלים, הם רואים בה יעד תיירותי, מודל להעלות על נס, אבל לא באמת לחיות בה. אנחנו רואים כמה משרדי ממשלה וחברות ירושלמיות עזבו את העיר. אני מייחלת ליום שבו מדינת ישראל תכיר בירושלים כבירתה הנצחית באופן מעשי, ולא בדיבורים".
