הידיעה על מותו של יקי הלפרין, אחד מבכירי צלמי האופנה בישראל, פשטה אתמול בבוקר דרך הרשתות החברתיות והיכתה בכאב את עולם האופנה.
הלפרין, בן 70 במותו, הלך לישון ולא קם, משאיר אחריו בני משפחה, קולגות ומצולמים המומים, וגם פרויקטים לא גמורים, למשל תערוכה שמסכמת 40 שנות צילום, שכבר הספיק להעמיד בעצמו בלובי של המגדל העגול בעזריאלי, יחד עם האוצרת שלי ורטהיים.
"קראתי לו 'הצלם עם העין המוזהבת', בשל האור שהוא הביא לצילום. זה אולי משהו טכני אבל הוא בא מבפנים. ביום חמישי האחרון עוד בחרנו ביחד פריימים וסידרנו דברים במחשב. מי חשב שזו תהפוך להיות תערוכה לזכרו", אומרת ורטהיים.
גם חלי גולדנברג זוכרת מהלפרין בעיקר את האור: "ליקי היה סוג צילום שנקרא 'טבעת פלש', כלומר שהפלש מונח כטבעת מסביב לעדשה. אז זה היה דבר חדש וסקסי, ובזכותו כולנו נראינו זוהרות", היא מעידה.
מירי בוהדנה מכירה את הלפרין מגיל 20, אבל התוודעה לעבודות שלו עוד כשהייתה ילדה בת 8 "ובהיתי בקטלוג שהוא צילם לטמבור ובו כיכבה חברה של אחי", נזכרת בוהדנה. "בשנים האחרונות אני גרה בארסוף והוא מבני ציון והתראינו לפחות פעם בשבוע בסופר־פארם בשפיים. לפני כמה ימים הוא ראה את הבת שלי, אסתר, והוא אמר 'שלך? רואים, זה דור ההמשך'. כששמעתי היום הייתי בשוק. זה כואב כמו על בן משפחה".
אחד הצילומים האייקוניים של הלפרין צולם ב־1987. זו הייתה פרסומת לבגד ים של גדעון אוברזון, שבה נראתה הדוגמנית פזית כהן כורעת בתנוחת שש. הצילום שנתלה על שלטי חוצות ואוטובוסים משך הרבה אש, בעיקר מהמחנה הדתי. "כשראיתי את זה", נזכרת בטי רוקאוויי, הסוכנת של כהן באותם ימים, "היה שם וואו. זה פריים שתופס את העין, עם כל הצבעוניות. יקי היה מאוד מדויק, עד שלא הגיע לתוצאה שרצה הוא עשה עוד פולארויד ועוד פולארויד".
המעצבת דורין פרנקפורט עבדה עם הלפרין כבר בתחילת שנות ה־80: "היו ליקי מבט מואר ויכולת לבנות סיפור בדימוי, ובעיקר הייתה לו נדיבות גדולה. הוא היה מנטור להמון צלמים שהיו אסיסטנטים שלו ובעצם העמיד את דור הצלמים שהם היום עמוד השדרה של צילום האופנה בישראל כמו עמית גושר, אבי ולדמן, גולי כהן ואחרים שאני בטוחה שהם מרגישים היום יתומים מאב מקצועי".
הלפרין נולד וגדל בתל־אביב. את לימודי התיכון סיים בגימנסיה "שלווה" ולאחר מכן התגייס לצנחנים. כשהיה בן 16 הכיר בצופים את צפרירה (צפי) שהייתה אז בת 14 וחצי, ומאז ועד יומו האחרון היו יחד, הורים לשניים – ערן, פרופסור לפסיכולוגיה פוליטית, ויעל שעובדת בתחום משאבי האנוש, וסבים לשישה. הלפרין למד צילום בטכניון והתמחה בסטודיו הניו־יורקי של אחד הצלמים החשובים בעולם, ריצ'רד אבדון. ב־1969 שב לארץ והחל לעבוד כעוזר צלם בסטודיו הנחשב של גברא מנדיל.
רון מנדיל, בנו של גברא, נזכר: "הסטודיו של יקי ישב בגורדון פינת דיזנגוף, ואני זוכר אותו כמקום תוסס, שבו כל הזמן נכנסו ויצאו אנשים, כשצפי אשתו מנהלת את המקום ביד רמה. יום אחד הגיעו שתי ילדות בנות 15, לאחת קראו שלי גפני ולשנייה סנדרה רינגלר. סנדרה רצתה להיות הדוגמנית ושלי רק התלוותה אליה כחברה, אבל יקי התעקש לעשות טסטים לשתיהן ובעצם גילה את שלי. עמית מכטינגר, שגם אותה הוא גילה, באה רק שנתיים אחר כך".
"הצילום של יקי היה חדשני ומקצועי מאוד", אומר הקולגה הוותיק, הצלם בן לם. ראו שמי שמצלם יודע מה הוא עושה: חשיפות מצוינות לאור, קומפוזיציות, תאורה, תנועה של הדוגמנית. הפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני כמה ימים. הוא שאל אותי אם צריך לבקש רשות מהדוגמניות שאת תמונותיהן יציג בתערוכה בעזריאלי. עניתי שאני חושב שלא, אבל אם יעצרו אותך, צחקתי, אולי כדאי שנשב יחד בכלא".
בימים הקרובים אמור היה הלפרין לטוס עם אשתו צפי לשבועיים ביפן. במקום זאת, היום בשעה 16:00 ילוו אותו בני משפחתו וחבריו למנוחת עולמים בבית העלמין של בני ציון. יהי זכרו ברוך.
