זה קרה באמת. נבחרת ישראל שיחקה פעם במונדיאל. לא בספרים של אבנר כרמלי, גם לא בפלייסטיישן. היינו שם בתוך הקצפת העולמית שהורכבה משכבות יוקרתיות של 16 נבחרות בלבד, במקסיקו 1970. 48 השנים שעברו מאז, שבהן תעה וטעה הכדורגל הישראלי בנתיבים מייאשים, מעצימות את ההישג והופכות אותו לבלתי נתפס, נדיר, אגדי. חגיגות ה־70 למדינה לא יכולות לדלג מעל צומת 70 ההיסטורי ההוא והמאמן המיתולוגי עמנואל שפר ז"ל. לכן, ביוזמת "ידיעות אחרונות" התכנסו במשכן הנשיא גיבורי מקסיקו: מוטל'ה שפיגלר, גיורא שפיגל, איציק ויסוקר, יצחק שום, מיקו בלו, צביקה רוזן, שייע פייגנבוים, שמואל רוזנטל, יוחנן וולך, דוד פרימו, יאיר נוסובסקי ושרגא בר. אחד מהגיבורים של אותה נבחרת, ישעיהו שווגר ז"ל, הלך לעולמו בשנת 2000. הנשיא רובי ריבלין, אז יו"ר בית"ר ירושלים, היה שם במקסיקו כאוהד וזכר לפעמים יותר פרטים מאלה שהיו על המגרש.
רגע לפני שפתחנו במסע, שפיגלר פרץ לרחבה במשכן הנשיא בירושלים, ניער בקלילות את המאבטחים ולקח את המיקרופון. "שלום לכולם, אני סבא מרדכי", הכריז מלך השערים בכל הזמנים של נבחרות ישראל. "כבוד הנשיא, אם מחזירים אותי לאחור ורוצים שאני אספר על האירועים על המגרש, אז לא הכל אני זוכר כי אני כבר איש קשיש, אבל לראות אותך יושב כאן, האזרח מס' 1, זה מרגש, ואני בטוח שאני אומר את זה בשם כל החברים, אז תודה שהזמנתם אותנו".
ריבלין: "בכל זאת, היה שם איזה אירוע במקסיקו".
שפיגלר: "והנשיא גם בין היחידים שראה אותנו שם, והוא יודע שלא היינו כל כך גדולים כמו שאנחנו מספרים. לא חזרו לשם נבחרות ישראל, חבל, אבל זה לא מקטין את ההישג שלנו. בעיקר מה שאני זוכר זה הגאווה לייצג את ישראל בין 16 נבחרות המונדיאל".
אלא שרגע לפני הגאווה שבמקסיקו עמדה בפני ישראל משימה לא פשוטה – אם כי אפשרית - נבחרת אוסטרליה במפגש כפול. האוסטרלים גברו על רודזיה בשלב הקודם והתייצבו בטוחים למשחק הראשון מול ישראל, ב־4 בדצמבר 1969 באצטדיון רמת־גן. "נותרו 15 אלף כרטיסים במחירים של 6 עד 10 לירות", פירסמה ההתאחדות יום לפני. העיתונאי מייק קרנון קיווה ב"ידיעות אחרונות" לשים סוף לאכזבות שידעה ישראל במשך 35 שנה (הנבחרת שיחקה לפני הקמת המדינה), והכותרות הראשיות עסקו בהסכמת ארצות־הברית לדון בעתיד רמת הגולן עם ברית־המועצות ובניסיונות של גולדה מאיר להרכיב ממשלה רחבה (גח"ל סירבה לקבל את תיק הדואר). 45 אלף צופים ראו את גיורא שפיגל מעלה את ישראל ל־0:1 בדקה ה־17 בבעיטה חופשית ומחמיץ פנדל בדקה ה־69. אחרי דפיקות לב, הנבחרת יוצאת עם מקדמה של ניצחון מינימלי לאוסטרליה. "גיורא נתן גול ענק", נזכר פייגנבוים, "האוסטרלים לא עשו הרבה במשחק הזה. יכולנו לצאת עם 0:4 לפחות. שפר התאכזב מההחמצות".
הגומלין נקבע ל־14 בדצמבר בסידני, אוסטרליה. "ההרגשה הייתה טובה, שאפשר לעשות את זה", משחזר הבלם רוזן. "אנחנו היינו ווינרים, אבל זה היה משחק מאוד קשה, והאוסטרלים הרגישו שהם הרבה יותר טובים. איך אני יודע? הם אמרו שכבר הזמינו את האצטדיון למשחק שלישי מכריע בניו־זילנד או בבנגקוק. הם היו בטוחים שהם מנצחים אותנו ועוברים הלאה".
ריבלין: "אני זוכר ששפר התרגז ששייע השמין קצת".
רוזן: "מתחת לאף של שפר היו מזרימים לשייע איזה טוסט או ופלה מתחת לשולחן. בבוקר היו מודדים אותנו, בודקים אחוזי שומן, משקל. לשייע הייתה לפעמים בעיה, אבל זה לא מנע ממנו להבקיע".
ריבלין: "אף פעם. חלוץ תותח, שד, וירטואוז, הכוכב של הפועל תל־אביב".
רוזן: "במשחקים נגד מכבי תל־אביב הוא היה קצת פחות טוב".
יוחנן וולך חושב שהחלק הקשה באמת הייתה הנסיעה. "יצאנו מישראל לדרך בארבע אחר הצהריים, חורף, דצמבר. הגענו לטהרן, ישנו לילה שם, הכל מושלג, המשכנו הלאה לבומביי, 35 מעלות. חזרנו למטוס, נחתנו בקמבודיה, גם כן בערך 35 מעלות. משם המשכנו להונג־קונג, היינו שם איזה ארבע־חמש שעות בחניית ביניים, ובלילה עוד נחתנו בדרווין, אוסטרליה, שם כבר היו 40 מעלות. ואז הגענו לסידני, שפחות או יותר הייתה חורפית. נפלנו מהרגליים, אבל שפר החליט שבאותו אחר צהריים יש אימון.
"בסוף כולם שכבו ואולי רק אחד או שניים התאמנו. האוסטרלים לא היו גדולים, אבל הם היו פייטרים, פיזית יותר חזקים מאיתנו, אבל לוקים קצת טכנית. אני ראיתי את המשחק מבחוץ, שפר יחסית היה רגוע, הוא הבין שזה יהיה שלנו".
רוזן: "מוטל'ה אמר לו, 'יהיה בסדר'".
מה אומרים בחדר ההלבשה לפני המשחק הזה, 90 דקות לפני המונדיאל?
וולך: "הבדיחה הכי גדולה בחדר ההלבשה הייתה עם מאיר ברד. ההתאחדות אומצה על ידי אדידס ופתאום שפר רואה, עשר דקות לפני המשחק, שברד הולך עם פומה. הוא יצא מדעתו, קפץ, התנפל עליו, רצה ממש להרביץ לו. בסוף מצאו משחת נעליים וכיסו את הפומה".
איך היה הקהל באוסטרליה?
שום: "40 אלף איש פנאטים, לא מפסיקים לעודד ולצעוק. אנחנו פחות הסתכלנו על הקהל, מה שעניין אותנו זה איך אנחנו מדרבנים אחד את השני. אבל להגיד את האמת? בפנים פחדנו. בסופו של דבר, כשעשינו את מה שעשינו, השמחה בחדר ההלבשה לא הייתה דומה לשום דבר שראיתי אחר כך. השחקנים הביאו את הגאווה הגדולה ביותר לכדורגל הישראלי, חבל שלא השתמשו בהם להמשך".
ריבלין: "חד־משמעית. לא רק שאני מסכים עם שומי, יש לי הפתעה שאספר עליה בהמשך השיחה כאן. אבל עכשיו תן לשייע, כי אני רואה שהוא מתחיל במונולוג".
קח את זה מפה שייע.
פייגנבוים: "תן לי להיות בתמונה. קודם אני רוצה להחזיר את כולם למשחק הראשון באצטדיון רמת־גן, חוויה מטמטמת. לאוסטרליה נסענו כשאנחנו רגע מהחלום הזה שנקרא מונדיאל. אתה מבין מה זה? רובנו כבר הכרנו בנבחרת הנוער שזכתה בגביע אסיה. עכשיו, אנחנו מגיעים לאוסטרליה, ותשמע, צמרמורות. אנחנו שומעים שלא לומדים בישראל. כולם עם טרנזיסטורים, רק לשמוע את נחמיה בן־אברהם משדר, אני מתרגש גם עכשיו כשאני מספר את זה".
היו לימודים?
ריבלין: "היו לימודים, לא היו תלמידים. המשחק היה בבוקר והמורים לא באו, חבל על הזמן".
שפיגל: "באוסטרליה חלק מהשחקנים היו מקצוענים. אנחנו היינו חובבים אבל היינו קבוצה טובה כי השלמנו אחד את השני והיינו חכמים במשחק, היינו ערמומיים. כנראה שהחיים בארץ לימדו אותנו להיות חכמים כדי לשרוד. ומוטל'ה, כשאתה נותן לו כדור לרגל שמאל, אז שוער צריך להתפלל, אין פה מה לעשות".
זוכר את השער?
"חילצתי כדור במרכז, המגן פיספס אותו משום מה, לא יודע למה, אולי כי היה בתנועה לכיוון אחר. הרמתי בלי להסתכל, ומוטל'ה זה רק להסתכל לעיגול האמצע. השער זה דבר יפה, אבל העניין הוא שהיינו נבחרת מאוד ממוקדת מטרה. לא פחדתי לרגע שלא נעבור את המשחק הזה, שלטנו בו".
מוטל'ה, מה עבר לך בראש אחרי השער?
שפיגלר: "זו ההרגשה שאם אתה מוסר לי עכשיו, מאותו מקום, אני שוב מכניס".
פייגנבוים: "אז מוטל'ה נותן את הגול, ואני שותף. למה אני שותף?"
ריבלין: "אתה רץ לרשת".
פייגנבוים: "בדיוק, לתוך הרשת, באלכסון כזה. ואני רץ ותופס את הכדור, שוכב עם הכדור, לא רוצה לצאת. אני אומר לעצמי, 'שייגמר הזמן'. רגע אחרי זה אני לא שיחקתי יותר חלוץ, הלכתי אחורה להגנה יחד עם כולם, מלחמת עולם".
רוזן: "למעשה, רוב המשחק הם תקפו אותנו ואיציק ויסוקר היה במיטבו".
איציק: "רגיל, מה במיטבו?"
ריבלין: "כן, במיטבו הרגיל. הדקות האחרונות היו די קריטיות. הם הרי כבשו, בדקה ה־88. אני זוכר שהיינו במתח לא נורמלי".
פייגנבוים: "מלחמת עולם. מלחמת קיום זה היה. וכשקיבלנו את השער מהם לא דאגנו, ידענו שהמשחק גמור כבר. תכל'ס? נתנו להם להבקיע. לפחות 40 אלף איש מחכים לנו בחוץ. אם אנחנו מנצחים, הורגים אותנו. אז איפשרנו להם להשוות ל־1:1 ויצאנו כמו גדולים".
שרגא בר, ששיחק כמגן ימני: "לאוסטרליה נסעתי פצוע בקרסול שמאל, שכבתי במטוס על שני כיסאות. אף אימון לא עשיתי לפני המשחק. ביום של המשחק שפר אמר לרופא, 'תן לו זריקות'. לקחתי נעל אחת 42 ונעל אחת מידה 44 בגלל התחבושת. לא הרגשתי בכלל את הרגל".
מה שפר ביקש ממך?
"הוא רצה חצי בונקר בהגנה וביקש ממני לשמור אישית על אחד הקשרים של אוסטרליה, שלא יזוז. לא האמנתי בכלל שאשחק, אבל שפר ביקש — אנחנו מבצעים".
שפיגלר: "כבוד הנשיא, גיורא אמר נבחרת, אבל היינו קבוצה. היכולות של שפר היו להפוך אותנו מבחורים מוכשרים לקבוצה מקצוענית, כשאנחנו עדיין לא מקצוענים של ממש. היה חבר 'אגד', אחד ממכבי אש, אחד עבודות מזדמנות. מתאספים ומתאמנים".
במה שפר היה מיוחד?
"הוא הצליח להחדיר בנו את האמונה שנהיה מסוגלים לעשות את הדברים כקבוצה. איציק מזנק וגיורא מוסר ואני מבקיע, אבל הלחימה שלנו, היכולת להיות ממוקדי מטרה, אלה הדברים שהעלו אותנו. כי אם היינו צריכים להבקיע חמישה שערים, כן, או לזרוק לסל מרחוק, היינו עושים את זה. זה הסיפור".
רוזנטל: "העלייה למקסיקו לא התחילה באוסטרליה. העלייה התחילה כבר בנבחרות הנוער. מוטל'ה דיבר על שפר. הוא הנהיג את המקצוענות, הרי התאמנו פעמיים בשבוע. בא שפר ואמר, 'מתאמנים שלוש פעמים ביום'. זו הייתה הפתעה בשבילנו".
ריבלין: "שמוליק, לפני שפייגנבוים נכנס לנו לרחבה, רק הערה. עד כמה הנבחרת הזו הייתה גדולה? עובדה שאחרי מקסיקו 70' השחקנים ברובם הפכו למקצוענים. שיחקו במנשנגלדבאך, ליון, שטרסבורג, מוטל'ה שיחק בכל העולם. לרוזן בטח כבר היו עסקים בארץ, לא היה לו זמן להתעסק רק בכדורגל. שפר לימד אותי את מעט הכדורגל שאני יודע, והדבר החשוב היה עבודת הצוות. לא היה לנו ולא יהיה לנו הרכב כמו החברים שיושבים כאן, כולל מי שאז היה בחוץ, אבל הכישרון לא האפיל על הקבוצתיות".
לא יהיה מוגזם לקבוע שמדינת ישראל עצרה שוב את נשימתה ב־10 בינואר 1970 בהגרלת הבתים של המונדיאל. אחרי שהעשן התפזר התברר שהוגרלנו לבית 2 המפחיד עם שתי אלופות עולם לשעבר, פעמיים — איטליה ואורוגוואי, ועם שוודיה החזקה. המשחק הראשון נקבע מול אורוגוואי ב־2 ביוני באצטדיון קוואטמוק בעיר פואבלה. ב־7 ביוני נקבע שישראל תפגוש את שוודיה בעיר טולוקה, שתארח גם את המשחק נגד איטליה ב־11 ביוני. "אני מוכרח להיות פסימי", הגיב אז שפר, "אלה נבחרות חזקות, ומטרידה אותי בעיית הגובה (במקסיקו). אבל הכדור הוא עגול ועד שלא ניצחנו לא הפסדנו, ועד שלא הפסדנו לא ניצחנו".
הנשיא ריבלין הגיע למקסיקו בגלל התערבות. "כמה חודשים לפני הייתי חבר בהתאחדות, כחלק מבית"ר ירושלים. הבטחתי לקבוצה, ברגע של חולשה, שאם הם יישארו בליגה, הם ייסעו למקסיקו. והם נשארו בליגה. בכל מקרה, אף אחד לא ציפה מהנבחרת להגיע למשהו אחרי ההגרלה".
פייגנבוים: "בכל הגרלה אני קורא על בתי מוות במונדיאל. אצלנו זה לא היה בית מוות, זה היה בית גיהינום, אסון של הגרלה. אני זוכר שבעיתונים חששו שאנחנו הולכים להתבזות בתבוסות. שתי נבחרות מפלצות ואחת שאירחה את אליפות העולם אצלה ב־1958. היו אפילו שאמרו שעם הגרלה כזו עדיף בכלל לא להגיע".
ישראל הפסידה במשחקי הכנה בבלומפילד לרומניה ולהולנד. בפברואר 1970 הגיעה לרמת־גן קבוצת הפאר בורוסיה מנשנגלדבאך עם שמות כמו גינתר נצר, ברטי פוגטס והרברט לאומן, והכתה את הנבחרת 0:6. "מדאיג אותי כמה רחוקים שחקני המפתח שלנו מכדורגלני העילית בעולם", הודה שפר.
לאחר משחקי הכנה באדיס־אבבה, בניו־יורק ובווייל שבהרי קולורדו, ב־2 ביוני עלתה ישראל, חוששת ומודאגת, למשחק הראשון שלה אי פעם במונדיאל, נגד אורוגוואי. "הרגליים רעדו לנו למרות שהיה לנו פסיכולוג, ד"ר נשר, ששפר הביא מארצות־הברית", נזכר רוזנטל. "הייתה לשפר אמרה קבועה נגד נבחרות חזקות: 'יש לשחקנים שלהן רק ראש אחד ושתי רגליים'. אבל הרגליים בכל זאת רעדו, השחקנים האורוגוואים צבטו אותנו, נשכו, לא היינו רגילים לזה. אחרי טבילת האש הראשונה, בשני המשחקים האחרים כבר ידענו איך לשחק".
בר: "לפני המחצית השנייה שפר ביקש שאני אשמור אישית על הכוכב של אורוגוואי רוצ'ה ואמר לי, 'כנס בו חזק'. שמרתי עליו ולמזלי הוא עיקם את הברך חצי סנטימטר ממני כבר בתחילת המחצית ויצא. האשימו אותי שפצעתי אותו, אבל לא נגעתי בו בכלל".
ישראל הפסידה 2:0 סביר לגמרי בהתחשב בנסיבות. "שפר טען שאם היו נותנים לו לראות את אורוגוואי לפני המשחק כמו שצריך, זה היה נראה אחרת", אומר שפיגלר, "הוא אמר לי, 'מוטק'ה, לא אישרו לי לנסוע. אני נשבע לך, לא היינו מפסידים'".
מצד שני גם את ישראל לא ממש הכירו.
שפיגלר: "נכון, ושפר חשש מאוד מריגול. היינו באים לאימון במקסיקו, ומישהו הגיע לפתוח את השערים. שפר ישר אמר, 'תבדקו לי מי זה'. הוא היה ניצול שואה וחשב שכל הזמן בולשים אחרינו. אבל מי אנחנו היינו בכלל שיבואו לראות אותנו? לא תמיד באו לראות אותנו במשחקים, אז באימון?"
פייגנבוים: "האמת שבאנו כמו טווסים נגד אורוגוואי. לא עיכלנו שאנחנו במונדיאל. זו אחת הסיבות באמת שקיבלנו את הסטירה".
בר: "הייתה לנו הזדמנות גדולה של מוטל'ה שנגמרה בקורה. במחצית השנייה אפילו לחצנו עליהם".
ריבלין: "ובכל זאת, באותו זמן הקשבתי לפרשנים האיטלקים שאמרו שנבחרת ישראל מגובשת ומשחקת כמו יחידה צבאית. הרי כל העולם הסתכל עלינו אחרי ששת הימים. ישראל הפכה להיות מדינה מנצחת, וכולם רצו להבין אם זה יקרה גם בכדורגל".
מיקו בלו: "אני לא שיחקתי נגד אורוגוואי, אבל מהצד זה נראה מאוד קשה. לתחושתי, לצאת במשחק ראשון אי פעם נגד נבחרת כזו בהפסד 2:0 זה לא נורא".
רוזן: "צריך להיות הוגנים, ה־2:0 החמיא לנו, זה יכול היה להיגמר בשישייה. ויסוקר קיבל ציון 9 ועבדכם קיבל 8".
פייגנבוים: "מי זה עבדכם, תגיד לי".
רוזן: "תירגע, פה זה לא 'גולסטאר'. בכל מקרה, זה היה בית ספר בשבילנו, שפר למד והוא היה פרופסור לכדורגל".
ריבלין: "הנבחרת הזו ידעה שבשביל כבוד צריך לעבוד. לימים אמר שפר: 'היינו בגביע העולמי שלוש פעמים, כולן במקסיקו: פעם ראשונה, פעם אחרונה ופעם יחידה'. ותחשוב שזה עוד במתכונת של 16 נבחרות! בלתי נתפס, ישראל הייתה שותפה למיטב הכדורגל שהיה אז בעולם. לראות את פלה מתרומם לגבהים, טוסטאו, איזה כוכבים".
גם שוודיה הגיעה למשחק נגד ישראל אחרי הפסד, מול איטליה, מה שהפך את המפגש בטולוקה לקריטי. "הם הופתעו מאיתנו", משחזר וולך, "לימים פגשתי מישהו מהשוודים והוא אמר לי, 'תראה, ב־68' באנו לבלומפילד, ניצחנו אתכם בהליכה 0:3. אחר כך באתם אלינו, הפסדתם 3:1 אבל הלך כבר יותר קשה. גיורא ומוטל'ה לבד היו יכולים לנצח אותנו. כשבאנו לגביע העולמי, כבר היה לגמרי אחרת, איך זה קרה?' עניתי לו: 'גידלו אותנו כמו יחידה צבאית. היינו שנה וחצי במחנות אימונים, לפעמים ימי ראשון עד חמישי. רק בסוף השבוע הגענו לליגה'. זו הייתה הנבחרת".
טומי טורסון העלה את שוודיה ליתרון בדקה ה־54 ואחרי שתי דקות הגיעה התשובה ההיסטורית. שפיגלר מקבל משפיגל וכובש מ־25 מטר לשער של לארסון. "רגע, רגע, אל תקפוץ לי", צועק פייגנבוים, "רוזן נתן לפייגנבוים, שנתן לגיורא, וגיורא נתן למוטל'ה. אז אל תדלגו ואל תשכחו".
ריבלין: "אם לא היה פייגנבוים, מוטל, אם שייע לא היה, לא היה כל הגול".
מוטל'ה, החגיגה שלך הייתה מינימליסטית. רק יד מורמת.
שפיגלר: "זה לא היה מקרי. ישבתי בבית כשהייתה ההגרלה למונדיאל, ברחוב הנגב 3. אחרי ששמעתי שאנחנו עם איטליה, אורוגוואי ושוודיה, קמתי בסלון, שלא היה כל כך גדול, ואמרתי למשפחה, 'כשאני אבקיע' – לא אמרתי אם אני אבקיע, שכה אני אחיה, אמרתי, 'כשאני אבקיע - אני ארים את היד ואני אלך כך בשקט'. כי אז היו נהוגות כל מיני קפיצות אחרי השערים, כמו של יוזביו. כשגיורא מסר לי, ידעתי שאני אבקיע, והדבר הראשון שחשבתי זה, 'הבטחת, קיימת'. אחרי הגול שום קפץ עליי, תודה לאל הוא היה רזה אז. אם הוא קופץ עליי היום הוא גומר אותי".
זוכר מה אמרו לך?
"שהייתי המום. אז אמרתי, 'חבר'ה, אולי אתם המומים, אני הבטחתי בבית'. בימים ההם, הנשיא יגיד לכם, להבטחה היה ערך. ועד היום, כשמראים לי על מסך גדול את הגול, אני בורח. כי אני פוחד שהשוער יעצור את זה".
יאיר נוסובסקי, השוער השני שישב על הספסל: "אני זוכר שכשמוטל'ה הרים את היד קפצתי מהספסל כאילו עקץ אותי משהו, והרמתי את היד איתו לאיזה שתי דקות. זה מאוד ריגש אותי. למרות שרציתי לשחק, זו הייתה חוויה להיות שם מהצד".
ריבלין: "המשחק נגד שוודיה היה מתוח והתחלק לשניים, אבל באמת מרגע שהשווינו שייע הלך לעזור לכולם בהגנה. השוודים בחרון אף רצו כל כך את הגול. הם ממש נעלבו שספגו מאיתנו. גיורא עשה להם בית ספר שם, יכול היה לנצח".
פייגנבוים: "איך אתה חי את המשחק, כבוד".
אחרי הנקודה ההיסטורית איטליה חיכתה לישראל במשחק האחרון בבית. לבקשת האיטלקים בפיפ"א החליטו להחליף את השופט האמריקאי הנדרי לנדואר בגלל היותו בן לאב יהודי. "אנחנו מתלבשים לפני המשחק ויורדים למטה", מספר רוזן, "יש מגרשון קטן, שם מתחממים, ואנחנו רואים אותם כבר שזופים, כל אחד עם שרירים, עם תחתונים, סליפ שחורים".
פייגנבוים: "עמדנו שתי שורות כדי לעלות לאצטדיון, אני בודק מי הולך לשמור עליי, על מוטל'ה, לא משנה, אני מסתכל, אני רואה את פאקטי עושה ככה על הרצפה עם הנעל, והפקקים שלו אלומיניום, כמו סכינים. וואללה, אמרתי, אני לא בא לפה".
מיקו בלו הועלה נגד איטליה בהרכב כמגן שמאלי. "שפר רצה שמירה אישית", מספר בלו, "נדמה לי שלקחתי את מאצולה, שווגר לקח את ריברה, עם פרימו, רוזן ושרגא בר נעלנו את השער של איציק. הם היו צריכים לתת לנו רביעייה אבל החמיצו ונלחמנו. ראינו את האיטלקים בגמר אחר כך וחשבתי, אם יצאנו תיקו עם אלה, אולי יכולנו להגיע לשלבים הגבוהים? לך תדע".
פרימו: "האיטלקים תקפו כל הזמן, ומי שהחזיק את כל הנבחרת זו ההגנה, עם כל הכבוד לחלוצים, כן? אם לא ההגנה, מה היינו עושים שם? היינו פנטסטים, זה 70 דקות להגן כל משחק מול התקפות בחמת זעם. אם אתה רוצה לקחת משהו מהטורניר הזה באמת, דבר על ההגנה ועל איציק ויסוקר הגדול. שוער ברזל".
רוזן: "כשאיציק היה בשער, לא פחדנו כל כך".
ויסוקר: "אני יכול ללכת? את המחמאות קיבלתי. כשאתה נמצא במשחק כזה, אתה לא רואה אף אחד, לא את מאצולה ולא את פאקטי. כששמעתי את השמות האלה, או קראתי עליהם בעיתון, אתה לא יודע יותר מסיפורים. הייתי מרוכז מאוד".
מה הייתה ההצלה הגדולה שלך במונדיאל?
"מה, רק אחת? היו הרבה".
פייגנבוים: "היה לו סטאז' רציני מאוד בליגה מולנו".
גיורא, איך היה לשחק מול הקישור הקשוח של איטליה?
שפיגל: "תראה, מדברים על העניין של שפר וההכנה למשחק, אבל אצלנו בנבחרת היו הרבה שחקנים שידעו מה לעשות בלי שיגידו להם, כך שלא ממש שמענו תמיד מה שאמרו לנו. לפעמים כשעשינו הפוך יצא יותר טוב. שזה קורה, דרך אגב, גם היום אצל הרבה שחקנים גדולים".
בגלל זה הארכיון מספר ששפר כעס עליך לא פעם.
שפיגל: "אבל הסתדרנו טוב בסופו של דבר, אפילו מול איטליה. הרגשנו את האיטלקים, הרגשנו שהם רוצים קצב מהיר, ושיחקנו יותר לאט מאשר הרכבת תגיע לירושלים מתל־אביב. הכל עשינו לאט־לאט כדי להוציא להם את החשק מהמשחק, והיינו מאוד חכמים ומוכשרים לעשות את זה. שמרנו טוב על הכדור".
ריבלין: "שפיגל היה תמיד פרילנסר. חבל על הזמן. גיורא, אתה היית מטייל במגרש איפה שאתה רק רוצה, שפר היה אומר משהו, אתה היית אומר, 'כן־כן' וממשיך לעשות מה שאתה רוצה".
רוזן: "הוא לא היה עונה לו".
ריבלין: "הוא לא היה מעז על גיורא. על כולם היה צועק, וכשרצה להוציא את כל העצבים זה היה על הישבן של שייע".
פרימו: "עליי שפר לא צעק כי הוא פחד להתעסק איתי. הייתי צועק עליו חזרה חופשי. אבל אהבתי אותו, ברור. הוא היה מקצוען אבל גם היו לו שחקנים גדולים, היינו סחורה־סחורה".
וולך: "צריך להבין שלא הכרנו את השחקנים שמולנו. מול מנשנגלדבאך במשחק האימון הבנו את הפערים האמיתיים".
שפיגלר: "ידענו את מקומנו האמיתי. כשהייתי חוזר ביום ראשון למחנה אימון, נניח אחרי ניצחון 0:4 בשעריים, שפר היה אומר לי, 'מוטק'ה, זה טוב בשעריים, זה טוב נגד מכבי יפו, זה לא יהיה טוב באירופה'. עכשיו, נעלבתי ממנו. אתה מבקיע במשחק ליגה, אתה רוצה שהמאמן יחמיא לך. לימים הבנתי שהוא צדק".
וולך: "שפר הבין שצריך לבנות את הקבוצה סביב גיורא ומוטל'ה. אני אישית, שהיו לי הרבה קרבות בליגה מולם, סמכתי עליהם בעיניים עצומות, ידעתי שאם אני נותן להם את הכדור, אני יכול עכשיו חצי דקה לנוח ויקרה משהו".
רוזן: "הם היו ברמה אירופית גבוהה. הצלע השלישית הייתה שום. המשולש הזה היה חזק מאוד".
ריבלין: "גם שייע".
אחרי איטליה, הבנתם שעשיתם דבר ענק?
שייע: "מה זה משנה? זה לא הספיק".
ריבלין: "הייתה הרגשת החמצה גדולה, כי רק בדיעבד השחקנים הבינו שאם היו מנצחים, הם ברבע הגמר. יכולנו לעשות את זה".
רוזנטל: "אחרי איטליה הבנתי שאנחנו לא נופלים מכל הכוכבים האלה. החלטתי להיות שחקן מקצוען, ובארץ לא אהבו את זה. אמרו, מה פתאום? אתה שחקן של ישראל, של הפועל פתח־תקווה, מה פתאום תקבל שחרור? ואז הלכתי נגד הזרם, נכנסתי להסגר בינלאומי שנה והצלחתי לקבל חוזה במנשנגלדבאך".
בר: "קיבלתי הצעה משאלקה, ויום לפני הטיסה למבחנים החזרתי את הכרטיסים לשגרירות הגרמנית. רציתי להישאר עם המשפחה בנתניה והיה סיפור עם ההסגר הבינלאומי אז התחרטתי".
לא שיחקתם נגד פלה, אבל אני מניח שעקבתם אחריו באותו מונדיאל. הוא באמת היה הגדול בהיסטוריה?
ריבלין: "עכשיו אני אספר לכם סיפור, חברים. אני זוכה להיפגש איתכם, וזה חשוב ביותר, אבל לפעמים אני נפגש עם אנשים כמו האפיפיור. והאפיפיור מקבל אותי בכס הקדוש בותיקן, ואנחנו משוחחים על הבעיות של שיתוף פעולה בין הפלסטינים לישראל. ולפני שאנחנו מסיימים הוא אומר, 'אני מבקש שתישאר איתי לשתי דקות אחרי השיחה לבד'. הוא שולח את כל האנשים החוצה ואומר לי, 'מיסטר פרזידנט, אני יודע שאתה מבין בכדורגל. אני רוצה לשאול אותך דבר שאני כבר מתעניין בו שנים רבות ולא קיבלתי תשובה. מי היה יותר טוב, מראדונה או פלה?'".
סוגיה מדינית לא פשוטה.
"תזכור שהוא ארגנטינאי. אז אני אומר לו, 'תשמע, קודם כל שניהם היו שחקנים גדולים ודגולים, מה עוד שמראדונה נקשר ליד אלוהים במקסיקו, להשגחה העליונה. אבל כדורגל, כמו שאני למדתי, הוא TEAM WORK, ופלה בעניין הזה היה יותר גדול ממראדונה'. ואז הוא ענה, 'זה דבר יפה, מה שאתה אומר'. ואני צחקתי בתוך ליבי, שהנה זה מה שמעניין את האפיפיור בכל השיחה על דברים ברומו של עולם. העיקר שהוא יודע שאני חבר של שייע".
שפיגלר: "אמרתי פעם לפלה, 'תגיד, אתה הכנסת את כל הגולים של הנבחרת שלך במונדיאלים?' והוא אומר לי, 'אתה יודע שלא'. אז עניתי לו, 'אני כן'. אתם יודעים, אגב, מה הסוד הגדול בכל הסיפור כאן?"
מקשיבים.
"הייתי בעשרה מונדיאלים, לאחד מהם לא השגתי כרטיסים - אז שיחקתי".
אז מה צריכה הנבחרת שלנו לעשות כדי לעלות סוף־סוף לטורניר גדול?
שפיגלר: "להזמין כרטיסים למפרע ובתי מלון, לנסוע וליהנות".
ויסוקר: "כדי להסביר את זה נצטרך שנים. למה להפריע לנשיא בזמנו החופשי?"
כבוד הנשיא, הבטחת משהו לסיום.
ריבלין: "אני בהחלט חושב שנבחרת ישראל ומאמנה המנוח עשו דבר שמבחינת 70 שנה למדינת ישראל הוא בעל משמעות מרכזית בהיסטוריה שלנו, להגיע למונדיאל ולשחק באותו בית עם אורוגוואי שסיימה רביעית ואיטליה שסיימה שנייה. הנבחרת הזאת, שנציגיה נמצאים כאן, ראויה לקבל את פרס ישראל. כשיש לנו שרה שהיא מעורה כל כך בספורט, אני חושב שהיא תוביל את העניין הזה. מגיע למדינת ישראל ולה".
שפיגלר: "לדעתי קיבלנו את הפרס ב־1970".
רוזן: "זה שהזמנת אותנו לכאן, זה הפרס שלנו".
ריבלין: "הפרס שלי הוא שבאתם אליי". •
