רון שלנו, הילד הקטן בבית. היית בשבילנו האור הקטן והכנסת שמחת חיים וצחוק לבית הגדול שלנו. אחינו הצעיר, ילד יפה תואר וטהור בעל חיוך כובש, כזה שהקסים את כולם, ילד סקרן ונבון.
רון שלנו, היית בהפרש גילאים גדול מאיתנו, דאגנו לך וגוננו עליך, אך אתה אהבת להיות עצמאי וידעת לעמוד על שלך מולנו בדרך צנועה, ענווה ומכבדת.
אהוב שלנו, אנו נזכרים בהשתובבות שלך כילד וגם כגבר ומתמלאים בחוויות מצחיקות ומשמחות. כבר בגיל שנה, כשהחלטת לטעום חופן אדמה מהגינה בבית ילדותנו בירושלים ועד לחיקויים של ריקודים אפריקאים בטיול המשפחתי שלנו בארצות־הברית לפני שהתגייסת. כמה נהנינו מהצניחה החופשית שעשינו יחד והדאייה לאורך חופי ישראל, משחקי הכדורגל במדשאת החוף, הביחד בארוחת שישי כשאתה עורך את השולחן למופת וצעקות השמחה וההתרגשות הבוקעים מחדרך בזמן שהיית עסוק במחשב.
צפינו בך הולך ומתבגר ומילד קסום הופך לגבר מרשים. שידרת קור רוח ושלווה ברגעי לחץ, כיבדת את הסובבים אותך וידעת לשתף אותנו, כל אחד מאיתנו, בלבטים קטנים של החיים, בנושא האפליקציה שפיתחת (עם אדיר), צבא, לימודים, ועוד. כמה שמחנו עבורך שזכית בתואר הקלע והיית מאושר.
רון שלנו, אח יקר, תמיד היית בוגר לגילך, לקחת מאיתנו דוגמה אך בדרכך שלך סללת לך דרך משלך, עצמאית ואיתנה.
רצינו כל כך לחיות חיים מלאים יחדיו, להיות שותפים יחדיו לחוויות נוספות במהלך החיים שלך ושלנו, רצינו להיות שותפים לשמחות, לאהבות, להתפתחות ולגדילה ביחד ולא דמיינו שכל זה יילקח ממך ומאיתנו בן־רגע, וישאיר אותנו מבולבלים וכואבים, בודדים במסע החיים בלעדיך.
רונצ'וק שלנו, כמעט חמישה חודשים חלפו מאז שאינך, ואי אפשר לתאר את החלל העמוק שנפער בתוכנו. ילד שלנו, אתה חסר לנו מאוד, הגעגוע הולך ומתגבר ותחושת ההחמצה מכרסמת, נוקבת וצורבת. כל כך קשה, הרבה רגעי עצב וריקנות עוטפים את חיינו. נצמדים אל החיים, למשימות היומיות, לעבודה ולשגרה מלאה. עסוקים בכך... במחשבות, בזיכרונות, בהנצחות ובמשפטים, עוברים ערבי שבת וחג ונושאים אותך תמיד איתנו על גופנו ובליבנו לכל המקומות כולם. אחינו הקטן, רון שלנו אהוב ויקר, עבורנו כל יום מאז שנלקחת מאיתנו הוא יום זיכרון, כל יום מטביע בנו עוד זיכרון נשכח שמוצף, כל יום דמעה ועוד דמעה, משפט ועוד אחד נאסף אל מצבור הזיכרונות שהותרת עם לכתך מאיתנו. אנו גאים בכך על התכונות והיכולות שלך להקשיב ולהכיל כפי ששמענו מחבריך, חברים שסיפרו מהלב עליך, על היותך חבר אמת.
בימי הזיכרון היינו אנחנו, ליום אחד, שותפים לכאב של אלפי משפחות במדינת ישראל. ביום זיכרון זה לראשונה המוני ישראל יהיו שותפים לכאב הפרטי שלנו. אין ספק שיש עוצמה בשותפות זו שתומכת ומחבקת את המשפחות ואת הסיפורים האישיים של כל חייל וחייל שאיבדו את חייהם.
רון, בשמך ובאופייך ציווית לנו שמחה, משתדלים למצוא גם רגעים כאלו בחיינו. מקווים שאתה במקום טוב ומקווים שבמקום האחר מצדיעים לך ונותנים לך כבוד ואהבה - לילד, הגבר, המלאך שלנו.
אוהבים אותך בלי סוף - שני, דור ונוי
לוחם הנח"ל סמל רון קוקיא ז"ל נדקר למוות על ידי מחבל ב־30 בנובמבר אשתקד בעת שהמתין בתחנת הסעה לחיילים בערד.
