עדי אשכנזי הייתה אומרת, "מה זה השטויות האלה?" אבל אלה החומרים שמהם נוצר הקולנוע כבידור עממי. וכשהוא עשוי כהלכה, הוא גם מהנה ומשעשע. הפעם זה הבימוי של בראד פייטון, שלמד את הלקח מהתפיסה החמורה והמגוחכת שבה התייחס לסרט האסונות 'סן אנדראס'. את מקום הרצינות התהומית תופס עכשיו סגנון קליל, מלווה בקריצת עין.
'פרא' מבוסס על משחק מחשב שהיה פופולרי בשנות ה־80. דוויין ג'ונסון, כמו יצא היישר מסרט ההרפתקאות 'ג'ומנג'י, שורדים בג'ונגל', מגלם פרימטולוג שובב, שהציל את ג'ורג', גורילה לבקן, מידי ציידים ברואנדה. הוא מגדל את ג'ורג' בשמורה בסן־דייגו, השניים מסתלבטים ביחד ומוכיחים שהקוף הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. עד שיום אחד נופלות משמיים קופסאות משרידי תחנת חלל ובהן חומרי ניסוי גנטי שהשתבש. ג'ורג' וחיות אחרות באמריקה נחשפים לחומר, גדלים לממדי ענק ומשתוללים על האדם ששיבש את סדרי הטבע.
כמו 'צורת המים' שהתכתב עם סרטי מדע בדיוני של שנות ה־50, גם 'פרא' ניזון מסרטי אותה תקופה. נמלים, נשרים, טרנטולות, אפילו אישה שופעת סקס, נפלו קורבן לנפולת רדיואקטיבית מניסויים אטומיים, שהאיצו את גדילתם והפכו אותם למפלצות מחריבות ערים. היה הרבה פאן בסרטי סוג ב' כאלה ובראד פייטון משחזר אותם במינון נכון. כמובן שגם מיתוס קינג־קונג מתגלגל בדמותו של ג'ורג' הלבקן, כמו גם גודזילה היפנית, שהפכה כאן ללטאת ענק.
אין טיפת היגיון בסרט. גם אל תחפשו עלילה, או דמויות מפותחות. מה שחשוב זה שהוא מספק את היצר האינפנטילי שלנו לצפות בחזיונות הרס וחורבן, כמו שעשינו בגיל שלוש עם מגדלי קוביות שבנינו והרסנו בהנאה עצומה. אשפי האפקטים מספקים פעלולים למכביר וקלילות הבימוי עושים את השעשועון ראוי לאוהבי סרטי מפלצות.
