בהליכה מהוססת, כשהיא נתמכת במקל, פסעה שולה פרץ (60) בשביל המוביל לביתו של פנחס גלעד (65) בקריית־אתא. גלעד יצא לקראתה כשהוא ישוב בכיסא הגלגלים שלו ופרץ הנרגשת נפלה על צווארו ופרצה בבכי. שניות ספורות לאחר מכן היא התעלפה.
44 שנה לאחר הטבח במעלות, שבו נרצחו 27 בני אדם, בהם 21 תלמידים, ועשרות נפצעו, פגשה שולה לראשונה, פנים אל פנים, את הלוחם שהציל את חייה כשנשא אותה ותלמיד נוסף תחת הירי הבלתי פוסק של המחבלים. "כאן את סוגרת את המעגל הזה", אמר גלעד לפרץ, שהשיבה בקול רועד: "תודה רבה על הכל. רק בזכותך אני חיה".
בזכות התמונה שבה נראה גלעד מחלץ את פרץ השניים נפגשו: לפני יותר משנה פרסמה בתה של פרץ, ורדית (28), את התמונה בפייסבוק ושאלה מי מכיר את החייל שהציל את אמה. בתו של גלעד, מור (27), ראתה את ההודעה והשיבה לורדית: "האדם הזה הוא אבא שלי". השתיים החלו להתכתב ביניהן, ובהמשך נוצר קשר בין ההורים.
"בהתחלה לא רציתי להיפגש ונתתי לזמן לעשות את שלו", שיחזר גלעד. "היה לי קשה לחזור למצב המטורף הזה של לפני 45 שנה, למראות הילדים ההרוגים בכיתה. אבל אז סיפרו לי שורדית מתחתנת ושאני מוזמן כאורח כבוד, והחלטתי להזמין את שולה לביתי".
כשהמחבלים הפלסטינים לקחו את בני הערובה בבית־הספר במעלות, ב־15 במאי 1974, היה פנחס גלעד סמל מחלקה בגדוד 51 של גולני. "בדיוק הייתי אחרי חופשה בבית, עשיתי את דרכי חזרה לבסיס ברמת הגולן ובאוטובוס שמעתי משהו ברדיו על מחבלים במעלות. שאלתי את הנהג איך מגיעים למעלות ונסעתי לשם במקום לבסיס. כשהגעתי היו שם כבר שר הביטחון משה דיין, אנשי שב"כ, חיילים ושוטרים. המחבלים דרשו את שגריר צרפת ושגריר רומניה ואת שחרורה של מחבלת בשם פאטמה. השגריר הצרפתי היה בדרך, אבל דיין לחץ להביא מישהו דובר צרפתית והוא התחזה לשגריר. המחבלים קלטו שמשקרים אותם והחלו לצרוח ולירות בתלמידים".
באותו זמן לוחמי סיירת מטכ"ל חיכו בתחתית הבניין מוכנים לפעולה. "מישהו צעק 'מי שיכול שיקפוץ מהחלון למטה'", מתערבת פרץ בסיפור. "זה היה גובה של 4־5 מטרים. חברה שלי, אביבה סעדה ז"ל ממושב אליפלט, קפצה ראשונה אבל המחבלים ריססו אותה מול העיניים שלי. לקחתי את האומץ וקפצתי עם עוד תלמיד מכיתה ט'".
גלעד: "פתאום ראיתי שני תלמידים עפים מהחלון. עד לרגע זה לא ידעתי אם הם קפצו או שזרקו אותם. הרבצתי ריצה, הרמתי את שני הילדים, ידעתי שאנחנו יכולים להיפגע אבל לא היה אכפת לי, ורצתי איתם לכיוון האמבולנסים".
פרץ: "אני זוכרת שהגעת אליי והרמת אותי. ברור לי שהצלת אותי. ירו עלינו בלי הפסקה. זאת טראומה שאני הולכת איתה עד היום".
גלעד המשיך ותיאר את מראות הזוועה שניגלו לעיניו אחרי ההשתלטות על המחבלים. "היו שם תלמידים ותלמידות זרוקים על הרצפה ללא רוח חיים. איברים קטועים. אלה מראות שלא יוצאים לי מהראש. בגלל הדבר הזה שמתי את האירוע הזה מאחור. אני זוכר כשחזרתי הביתה אמא שלי ראתה את המדים שלי מלאים בדם וצרחה מבהלה. אבל אמרתי לעצמי שהחיים ממשיכים קדימה, המשכתי בחיים, נישאתי ונולדו לי חמישה ילדים ושלושה נכדים".
"אני רואה את פנחס ואין לי מילים", סיכמה בהתרגשות פרץ שגם לה חמישה ילדים ושבעה נכדים. "אני רוצה לומר לו ולמשפחתו תודה. לא האמנתי שהיום הזה יגיע".
ואילו גלעד אמר: "מאוד קשה לי. סגרתי את הדבר הזה לפני הרבה מאוד שנים, אבל כשאני רואה את שולה כאן לידי אינני מצטער שזה נפתח. בעזרת השם ניפגש בחתונה של ורדית".
