בובות שלד, ילדים מבועתים, אנימציות מזוייפות והרבה קוקה קולה: עולם התוכן לילדים ביוטיוב הוא מקור עשיר של סרטונים מוזרים, כאלה שבמבט ראשון אולי לא תופסים את תשומת הלב, אבל כמה דקות של צפייה בהם יגרמו לרוב ההורים לזוז באי נוחות בכיסא.
בשבוע שעבר פורסם, כי יוטיוב הסירה למעלה מ־8 מיליון סרטונים מהפלטפורמה במהלך הרבעון האחרון, אבל במקרה הזה מדובר באלימות, במיניות ובניצול מפורשים, כאלה שאפשר לזהות באמצעות תוכנה אוטומטית, עוד לפני שהסרטון עולה לאוויר. מלבד התכנים המובהקים הללו, הפלטפורמה מוצפת במליוני סרטונים שנוצרים במיוחד עבור פעוטות וילדים, שנחשבים לתוכן לגיטימי. אז מה קורה עם תוכן ייעודי לילדים ביוטיוב, למה הוא נוצר ואיך אפשר למנוע מהילדים מלהיתקל בו?
פעוטות וילדים קטנים הם פלח משמעותי מצרכני התוכן ביוטיוב, עד כדי כך, שהחברה יצרה אפליקציה ייעודית לילדים (שלא זמינה בישראל). הרגלי השימוש הופכים את הילדים לצרכנים האידיאליים: עם טאבלט או טלפון חכם ביד, משיכה לסרטונים צבעוניים שתהליך ההפקה שלהם לא מחייב השקעה, ניגון אוטומטי בלתי נגמר ונטייה לצפייה חוזרת — כולם רוצים "למשוך טראפיק" שמגיע מילדים, שבדרך כלל גם לא מדלגים על פרסומות. באופן הזה, סרטונים ייעודיים לילדים מצליחים לייצר רווחים נאים עבור יוצריהם.
זה בדרך כלל מתחיל מבחירה מודעת של ההורה בסרטון פופולרי מוכר — שיר ילדים או פרק מסדרה מצויירת. אלא שאז מתחילות להגיע הצעות מבוססות אלגוריתם, והילדים נחשפים לתכנים אחרים. סרטוני הילדים מתאפיינים בגרפיקה ברמה ירודה, צלילים מונוטוניים, אנימציה מזוייפת — שמבוססת על דמויות מוכרות כמו מיקי מאוס, אלזה, מואנה וגיבורי־על למיניהם, ומהלך נרטיבי לא עקבי. זה אומר שהסרטונים מתחילים באופן מסויים, אבל לא ברור איך תתקדם העלילה או מה המסר שהם מנסים להעביר.
בסרטון הפופולרי שצבר כבר למעלה מ־14 מיליון צפיות, אפשר לראות שני ילדים משחקים על שפת הבריכה, ללא השגחה כמובן, כשהצעצועים העיקריים שלהם הם בקבוקי קולה בגדלים שונים, אותם הם כמובן שותים לרווייה. הסרטון ממשיך כשהשניים נכנסים למטבח, משחקים בחטיפי שוקולד ו־M&M צבעוניים, משתוללים, אוכלים, הופכים את המטבח ומה לא. היגיון עלילתי אין כאן, גם לא מוסר השכל כלשהו או תוכן לימודי.
שני האחים המופיעים בסרטון מככבים בעוד שורה של סרטונים דומים, שזוכים למליוני צפיות ברשת, ומעמיסים על הילדים המון תוכן פרסומי. אבל זו רק ההתחלה. בסרטון אחר, אפשר לראות פעוט מבועת שמתמודד, לבד בבית, עם בובת שלד שרודפת אחריו. אפשר גם לראות סרטונים בהם מככבות דמויות מוכרות כמו הג'וקר, ספיידרמן ומיני מאוס, בתרחיש סוריאליסטי הכולל רכישת ארוחות במקדונלדס, קרב יריות ליד הבריכה ואלזה מ"פרוזן", כשהיא קשורה בשלשלאות. ישנם גם תרחישים שברור שהם לקוחים לגמרי מעולמם של המבוגרים, כמו סרטון שבו ספיידרמן נדרש לשלם משכנתא, או הולך לקניות בסופרמרקט. במקרי קיצון אחרים, גם רואים ביגוד מינימלי ־ לא רק אצל דמויות מאויירות, נערות קשורות לעץ ואלימות מובהקת. וכן, יש גם סוגות מוכרות. למשל, סרטונים שבהם במשך דקות ארוכות רואים תהליך הרכבה של צעצועי ביצת הפתעה.
הדוגמאות שהובאו כאן נגישות לילדים ולא מוגבלות בגיל, ובמסגרת המשך ניגון אוטומטי — הן ממלאות את רשימות הצפייה. הסרטונים מיוצרים בהתאם להבנת האופן שבו האלגוריתם של יוטיוב עובד. הם משוכפלים ומועלים על פני מאות ערוצי יוטיוב, שנראים במבט ראשון כערוצים ייעודיים לילדים, עם שמות קלילים וגנריים כמו "Toy Kids". לרוב, פרטי מידע בערוצים המפרסמים את הסרטונים יהיו דלים עד לא קיימים בכלל, ושמות המשתמשים לא יסייעו להבין מיהם האחראים על יצירת התוכן. כותרות הסרטונים הן כותרות SEO (אופטימיזציית מנועי חיפוש) קלאסיות, שמשתמשות במילות מפתח שאותן אנשים מרבים לחפש — ללא שום הקשר קוהרנטי, ובשפות שונות. גם הדימויים בסרטים יהיו פופולריים ככל האפשר, כדי לייצר עניין אוניברסלי.
האינפלציה בתכנים מהסוג הזה היא תוצאה ישירה של תהליך הפקה מוכוון אלגוריתם. הסרטונים נראים כל כך מוזרים, תלושים מהקשר ובאיכות ירודה, עד כי אפשר לנסות ולהחיל עליהם מעין סוג של "מבחן טיורינג": האם הסרטון נוצר על ידי מחשב בלבד, או שבהפקתו מעורבים אנשים בשר ודם? העיסוק בשאלת מידת המעורבות של אלגוריתמים ביצירת תוכן אמנותי ובידורי ־ חורג הרבה מעבר לפלטפורמה של יוטיוב ולהפקות המיועדות לילדים. "נטפליקס" היא דוגמה בולטת לאופן שבו אלגוריתם מכתיב, במידה כזו או אחרת, את התכנים עצמם. כך, על בסיס המידע שנאסף ממשתמשים על הרגלי הצפייה שלהם, הז'אנרים והשחקנים המועדפים עליהם, מצליחים ב"נטפליקס" להפיק תכנים שהופכים, ברובם, ללהיטים מידיים.
מה עושים עם זה? יוטיוב ממשיכה לשכלל את הדרכים השונות שבהן אפשר לסנן תכנים מהפלטפורמה, אבל נראה שזה עוד לא לגמרי מספיק. ככלל, הורים צריכים להיות עם האצבע על הדופק, או לפחות על היסטוריית הצפייה של הילדים. סרטונים מהסוג שהובאו כאן ימשיכו להציף את הפלטפורמה כל עוד הם לא מציגים תכנים בלתי ראויים באופן מובהק ־ אלא מהלכים על הגבול. כדי לוודא שגם התכנים האלה לא מוצאים דרכם אל רשימות הצפייה של הילדים, אפשר להקפיד על כמה כללים פשוטים:
1. כדאי לוודא שהילדים צופים תמיד מתוך חשבון משתמש רשום ביוטיוב (אותו חשבון של גוגל). אם לא רוצים לערב בין התכנים, אפשר לפתוח חשבון יוטיוב ייעודי לילדים.
2. כדאי לוודא בהגדרות החשבון, שתכנים למבוגרים חסומים לצפייה.
3. מומלץ להקפיד על צפייה משותפת עם הילדים, ועל הגבלת זמן הצפייה בכלל.
4. כדאי לחזור מאוחר יותר ולוודא, באמצעות היסטוריית הצפייה, שלא עלו תכנים בלתי ראויים.
5. אם אתם נתקלים בסרטונים מוזרים או מטרידים ־ תייגו אותם כבלתי ראויים.
6. מומלץ ליצור רשימות צפייה באופן יזום. להוסיף רק תכנים שאתם מכירים ומעוניינים שילדיכם יצפו בהם, ולעשות אותה מספיק ארוכה כך שתמיד הם ישארו בתוך מסגרת הצפייה בה.
7. היכנסו מדי פעם לפרטי המידע על ערוצים שונים שבהם ילדיכם נוהגים לצפות, וודאו שמדובר בערוצים לגיטימיים.
hagar-b@ynet.co.il
