מה זה גרנולה / לו הנסיך הארי הג'ינג'י היה רוצה להיות מלך אנגליה, הוא היה צריך להעלים איזה חמישה יורשי עצר לפניו, כי הוא לא הראשון בתור. אבל הוא גם לא נראה הטיפוס שאכפת לו. וגם הסיכוי שהמלכה תפרוש לבית אבות, שצ'רלס אביו המזדקן יירש אותה, שאחיו המתקרח וילדיו יוותרו על הכתר, נראה קלוש. ולכן הארי שיחק אותה קוּל בטקס, ורק לפעמים, בין המבטים המאוהבים ששלח לעבר מייגן והיא לעברו, גירד מלחץ וממבוכה בעיניים ובאף.
אבל הסיפור שלי מתחיל שלושה ימים לפני החתונה המדוברת, כשהמתנתי בסבלנות שהבית שלנו ברמת־גן סיטי יתרוקן מאנשים ואוכל להיכנס למטבחנו הקטן ולעשות בו ככל העולה על רוחי ובעיקר להכין גרנולה שאני כל כך אוהב להכין בימים אלה. וכשכולם עזבו ת'בית, התחלתי לעבוד במהירות על מתכון של גרנולה מיוחדת לחתונה. לא. איש לא ביקש ממני. זה בא מתוכי.
ולמה דווקא גרנולה, אתם שואלים? כי לאוסף הגרגירים המוזהב והקריספי הזה יש עומק כמו לצורות שעל אדמת הירח ובעיקר כי בעיניי, מכל המזונות הקיימים בטבע, גרנולה היא המזון היחיד שיכול להכיל בתוכו את פגעי העולם, את עצבותו ושמחתו, את ילדיו, מבוגריו ואת נסיכיו ונסיכותיו.
קראון (כתר) / פעם היו משדכים נסיכים מארץ אחת לנסיכות מארץ אחרת כדי לסדר פוליטיקה בין עמים, אבל הפעם השידוך בין הארי למייגן נראה נקי וקריסטלי כמו בדולח.
אז תגיד, אתה אוהב את בית המלוכה האנגלי? שאלה אותי מישהי השבוע. עניתי שמה שבטוח שאני אוהב אותם יותר מאשר את בית המלוכה שלנו. והפניתי אותה לנטפליקס, שם יש סדרה על בית המלוכה שנקראת קראון ("הכתר"). ראיתי פרק אחד ולא המשכתי.
אז למרות שלא הזמינו אותי לטקס ואת ג'ורג' (קלוני) כן, החלטתי למחול על כבודי ולהכין להארי ומייגן גרנולת חתונה, כי הבנתי ששניהם מכורים לאוכל אורגני, וגם כי שמעתי רכילות שהקונדיטורים של הארמון אפו עבורם עוגת לימון אורגנית בת ארבע קומות.
אבל אני מודה שבעיקר רציתי לשמח את הארי. כי מאז השתרך הנסיך הג'ינג'י מוכה צער כילד אחרי ארונה של אמו דיאנה שמתה במרדף פפראצי ברחובות פריז, ליבי יצא אליו. ואחר כך, כשגדל ונהיה טייס אפאצ'י באפגניסטן, אז בכלל. ותגידו, כמה נסיכים שאתם מכירים אישית לא הלכו לחשפניות עם חברים? (למרות שגם הוא נתפס פעם עם התחת בחוץ באיזה מלון).
אז שמתי להשראה את תמונת מייגן והארי על השיש במטבח, אחר כך ריסקתי אגוזי מלך וקשיו שאותם צירפתי לתוך בלילה סמיכה של שיבולת שועל וסירופ מייפל, עם מעט מלח ורסק תפוחים, והכנסתי לתנור ב־250 מעלות צלזיוס. וכשחיכיתי לגרנולה זימזמתי את "סטנד ביי מי" ששר ג'ון לנון ובטקס החתונה הייתה אמורה לשיר מקהלת גוספל אמריקאית.
מה אתה עושה? / מ' הפתיעה אותי ושבה שלא כצפוי הביתה, וחטפה עליי ג'אננה קלה כשקלטה את הבלגן הגברי והפירורים שהשארתי ליד הכיור.
"שוב אתה מייצר קציצות בצ'ילי רומני נוסח אמך? כי דע לך שאנחנו מוזמנים לארוחה בחג ואין צורך", אמרה.
"לא, לא, אני מכין גרנולת חתונה לנסיך ולנסיכה", אמרתי בשמחה (חרוז).
"אבל איך הגעת לייצור גרנולה, ועוד לנסיך ולנסיכה? שהרי הם בריטים בכלל ולא משלנו", שאלה מ', הציתה מרלבורו־לייט וחיכתה בשקט לתשובתי.
עניי אפריקה מסודרים / כמו כל גבר מותקף, חשתי צורך להתגונן. אז גייסתי את כל הארגומנטים שלי כדי לספר למ' כמה הארי הוא לא הארי המזוהם מהסרט ואיך כשמייגן הייתה בת 11 היא כבר התבלטה בחוש הצדק החברתי שלה. וכשראתה בטלוויזיה פרסומת שנראתה כמזלזלת בנשים, כתבה לחברת המוצרים שתשנה את הפרסומת. והחברה אכן שינתה.
אחר כך הוספתי שמייגן והארי הג'ינג'י עוזרים לעניי אפריקה ותיבלתי את כל המידע הזה בתמונות מרצדות מהאייפון שלי. למשל, הראתי למ' את קפלת סנט ג'ורג' שליד ארמון וינדזור ואת הכרכרה שהייתה מיועדת להוביל את הזוג המאושר לעבר האופק. וכל זה הביא את מ' (שמעריצה אנשים שעוזרים לאנשים, כי גם היא כזאת) להשתכנע מהרצון הכן שלי לפנק את הזוג הנסיכותי.
מכורה שלי / ועכשיו, הרשו לי לרגע לעצור על חוויה שחוויתי יום קודם, שעה שחלפתי ליד בית הספר שליד ביתי ברמת־גן ולפתע שמעתי שירה אדירה של שיר ביכורים ישן מימי ילדותי האבודה "מלאו אסמינו בר, יקבינו יין..."
וכך, ככל שהתקרבתי לסקול יארד (חצר בית הספר) התגלו לנגד עיניי סימני חיים מפעם. כלומר, תלמידים לבושים בכחול־לבן, בדיוק כמו שאנחנו לבשנו פעם מכנסי אתא שלוכיים וחולצות בר־מצווה. וזה מה שגרם לי לשאול בעיקר את עצמי: ראבק, באיזה שנה אני?
אז כל השעונים והטיימרים התעקשו על 2018. כלומר, עומר אדם, נועה קירל, סטטיק ובן־אל, החמאס, החיזבאללה, ביבי ונטע־לפתע. אבל כשהילדים מבית הספר התעקשו לשיר את "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין ואין עדיין?" הידהדה בי במיוחד המילה מכורה. וכשלמחרת, לפני הופעה, כשבדקתי עם כמה מחבריי הטובים, אם הם יודעים מה פירוש המילה הזאת, הם לא ידעו. ורק מזל שמאיפשהו הגיח ליאור טבת, הסאונדמן שלי, והציל את המצב כשאמר: מכורה זו ארץ מולדת – בייביס.
ושוב הצטערתי על זה שהעברית הנפלאה שלנו פינתה את מקומה לביטויים באנגלית כמו "ווין־ווין" או "לוז־לוז סיטואיישן". ואגב, אם אתם שואלים אותי אז שִכחת המילה "מכורה" היא לגמרי לוז־לוז סיטואיישן.
הצ'ק / בלב הסיפור שאני מספר על הנסיך, הנסיכה והגרנולה שלי, מונחת תחושה שבאלצהיימר הכללי שלוקה בו העולם, הוא יישכח כבר בסוף השבוע הזה (כמו שחבריי שכחו את המילה מכורה) את החתונה, כולל את הרגע האמפתי שבו הציע הנסיך צ'רלס את זרועו הלבנבנה לאמא השחורה והבודדה של מייגן להליכת אנגז'ה.
אבל כשהגרנולה יצאה מהתנור שזופה וזהובה, צעקתי למ': "בואי ותגידי בעצמך אם הנסיך והנסיכה לא ראויים לה". ואחר כך ארזנו אותה בקופסת פלסטיק עם צלופן וסרט ואני כתבתי ברכה באנגלית: "טו הארי אנד מייגן, דונט וורי בי גרנולי".
רשמת גם צ'ק על שמם? שאלה מ', תוך שהיא מזכירה לי שלא שולחים היום מתנה בלי צ'ק נדיב. אז רשמתי להם צ'ק בינוני בסך אלף שקלים, כי לא רציתי להתלקק עליהם מדי (להתחנף) ומצד שני קיוויתי שהצ'ק הקטן הזה יעזור להם לרכוש מכונית פיאט קטנה כשיימאס להם מהכרכרה העלובה שהובילה אותם באיטיות מזוויעה ברחובות וינדזור העולזים.
ההבנה / אפשר לראות את העולם כשהוא בשלמותו, אבל כשהוא לא כזה, מזדקרים ישר לעין כל קלקוליו.
אז בזמן טקס החתונה הסנובית והאימפרסיוניסטית, כשמיליארדי אנשים זעירים ופשוטים כמוני וכמוכם צפו בה, הבנתי לפתע שאנחנו לעולם לא נהיה הם. כלומר, מה שהם עשו בשביל להיות נסיכים זה רק להיוולד במקום הנכון ובארמון הנכון. ואילו אנחנו נישאר כל חיינו רעבים למלכות. אבל כבר היה מאוחר מדי לקלקל את המסיבה במחשבות. כי כשהארי לחש למייגן בלילה במיטה, "יו אר מכורתי שלי", והיא ענתה לו, "מכור שלי, בחור שלי", הגרנולה והצ'ק כבר יצאו בטיסת אל על לעבר ארמונם שבאנגליה.
ובהמשך השבוע, כשהכל נרגע, התחלתי שוב באיסוף שיבולת שועל כדי לייצר את הגרנולה הבאה שלי. וחשבתי שאולי הפעם אייצר גרנולה מיוחדת לחתונתם של אברי וגרישה, שני הומואים חביבים שהודיעו לכולם שבגלל שכבר יש להם ילד מחוץ לנישואים, הם החליטו לממש את אהבתם ולהתחתן. גם בשביל עצמם, ובעיקר בשביל ההורים.
