גדלתי בבית שהייתה בו אווירה מתמדת של: "צריך להיזהר וצריך להישמר". בילדותי שמעתי כל הזמן כמה חשוב להתחתן בתולה. אמא שלי התחתנה בתולה וסבתא שלי, אמו של אבא, תמיד אמרה: "הבתולים הם הכתר שלך". היא כל הזמן אמרה כמה אני יפה ואיך היא דואגת לי ואיך לבת הדודה שלי היא דואגת פחות כי היא לא יפה.
כשהייתי בת 15 נולדה לי אחות. אמא כבר הייתה כמעט בת 40 והייתה עסוקה בעיקר בה. בבת אחת פרצתי החוצה. להתנסויות. בדיעבד אני יכולה להעיד שהייתי כתובת לניצול מיני מידי שכנים נשואים וחיילים מבלי שהבנתי. אבל על הבתולים שמרתי, למרות שעד היום אני לא זוכרת את סיפור "הפעם הראשונה שלי", כי אני לא יודעת מתי בדיוק הוא התרחש. בגיל 16 וחצי היה לי חבר רציני ראשון, אבל אני לא זוכרת אם הוא היה הראשון שלי.
תמיד התאהבתי בדמויות סמכותיות. גברים שמבוגרים ממני בשנים רבות. בבוסים שלי. אני חושבת שזה קשור בעובדה שאמא שלי הייתה קנאית מאוד לאבא והרחיקה ממנו כל מה שיכול היה לאיים על הזוגיות שלהם. כולל את סבתא שלי. אבא היה איש קבע. הוא בקושי יצא הביתה. אהבתי והערצתי אותו מרחוק, אבל עם השנים הבנתי שלא באמת יכולתי להתקרב אליו. שאם רציתי לשתף אותו במשהו ולא את אמא והיא הייתה מגלה, הייתי חוטפת על הראש שאני זונה ושטן שחור. לא הבנתי למה. עד היום אם אני רוצה עזרה ממנו, הכל נעשה תחת מעטה סודיות. שאמא לא תדע.
התחתנתי עם בחור שהכרתי בצבא. הייתה לנו זוגיות מחורבנת. לא הייתה בה הקשבה, הוא היה חסר אחריות, לא עבד, הסתבכנו בחובות ולא היה לי טוב איתו. נמשכתי אליו ואל מה שהמשפחה שלו ייצגה בעיניי. הייתה לו משפחה חמה ואמא שראתה אותי ופינקה אותי, אבל אני לא זוכרת שהיה אכפת לו אם אני נהנית או לא. אני גם לא בטוחה שידעתי אז לומר מה אני רוצה וממה אני נהנית. היום אני מבינה שגם עם החבר הראשון החיבור לא היה מוצלח. הוא היה חתיך, ושמחתי שיש לי חבר חתיך. זה עשה לי את זה. אבל רק אחר כך הבנתי שהוא לא באמת עניין אותי. שלא התגעגעתי אליו כשלא היה איתי. התגרשתי מבעלי חצי שנה אחרי שהתחיל לי רומן עם הבוס שלי. הוא שמע מחברה לעבודה שאני עוברת דברים קשים והתחיל לדבר איתי. פתאום היה שם מישהו שהתעניין. ששאל. ההתנסויות המיניות המשמעותיות שלי היו איתו.
נפגשנו אחרי הרבה שנים של מדבר רגשי ומיני. למי שהיה בעלי היה איבר מין גדול ולו יש איבר קטן ועדין יותר, ואני זוכרת את הפעם הראשונה שבה שכבנו. הבנתי שככה אני רוצה להרגיש. הוא בא עם המון ספקות וחוסר ביטחון. עם הרבה חרדות ביצוע. הוא חשש לגמור מהר וחשש שהזין שלו קטן מכדי לספק אישה. מי שהייתה אהובתו המיתולוגית עזבה אותו למען אחר, והוא תמיד חשב שהיא עזבה כי הוא לא סיפק אותה מינית. עם אשתו הייתה לו מיניות דלה ופתאום, מצד שנינו, הייתה התלהטות. אש. היינו כמו מסוממים. משהו בהקשבה ובחוכמה שלו הטריף אותי. מרגע שהתרחש החיבור היינו כמו מטורפים. ניסינו להיפרד כמה פעמים, יצאתי עם אחרים, אבל זה לא צלח. מרגע שהוא היה בתוכי, כל גוף וכל ריח אחר לא השתוו לו. לגעגוע אליו. לשיחות איתו. נפשי נקשרה בנפשו. בסוף גם הוא התגרש. אנחנו חיים יחד כבר עשור ויש לנו ילדה משותפת.
למרות שלא חסרים קשיים, הוא הבית שתמיד היה חסר לי. יש לנו רצון להתפתח יחד ויש בינינו משיכה. נכון שהאש קצת אחרת ממה שהייתה פעם, אבל עד היום יש לי פרפרים כשאני רואה אותו וכיף לי לגעת בו. אנחנו נהנים יחד. לפעמים אנחנו מותחים גבולות ומנסים דברים חדשים, למרות שהמון דברים מביכים אותו. עד שהכרנו הוא היה מאוד מרובע, ואם זה היה תלוי רק בי כבר היינו בסדנאות טנטרה.
פעם הייתי אדם מרָצה. חשבתי מה יגידו השכנים. פתאום מצאתי את עצמי מתגרשת כדי לחיות עם גבר שאחר כך התגרש בשביל לחיות איתי. חיה איתו ומביאה איתו ילדה לעולם ללא נישואים. והילדים שלו שלא מקבלים אותי. זו בחירה לא קלה. אבל זכיתי לזוגיות שמרחיבה אותי. משהו בנפש שלי כנראה לא יכול היה לחיות עם ההוא מהתיכון ועם החיים המסודרים. זה היה משעמם אותי. בחרתי לחיות עם שאהבה נפשי. מעולם לא חשבתי שזה יהיה הטיפוס, אבל החיים מוכיחים אחרת. אני מרגישה איתו בנוח. ואני יודעת שהוא באמת איתי.
אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:
