בשבוע הספר שנפתח אתמול לא תוכלו לקנות את הסיפור הבלשי הראשון שנכתב בעברית בארץ ישראל: “הרצח המסתורי”. הסיפור נכתב על ידי שלמה בן־ישראל ופורסם ב־1931, ואלמלא כונס עשרות שנים אחר כך בידי ההיסטוריונים זהר ויעקב שביט בספר “הבלש העברי חוזר” (שגם אותו לא יהיה לכם קל למצוא בדוכנים), אפשר שגם אני לא הייתי קורא אותו.
מאחר שלא תוכלו לקנות את “הרצח המסתורי” אספר לכם בקיצור מה קורה בו: למשרד החקירות של דוד תדהר, הבלש הפרטי הראשון בתל־אביב (המכונה לפעמים “שרלוק הולמס של המזרח הקרוב”), נכנסת חנה שמעוני. תדהר כבר יודע מקריאה בעיתונים כי גופת בעלה של האישה הצעירה, חיים שמעוני, התגלתה ליד בני־ברק, עם חבלות קשות בראש. הוא גם יודע שלפי השמועה נהג הנרצח להכות את אשתו וסירב לתת לה גט, ושבלשי משטרת המנדט עצרו את המאהב שלה, יוסף ארמון, בחשד שהוא הרוצח. חנה נשבעת לתדהר שאף שכל הסימנים מצביעים על כך שהמאהב הוא הרוצח, ארמון חף מפשע, ומבקשת מתדהר להצילו.
אהבתה של חנה לארמון נוגעת לליבו של תדהר, והוא לוקח את התיק. לאחר חקירה קצרה, שכוללת בחינה של בדלי הסיגריות בזירת הרצח ודוח נתיחת הגופה, הוא מגיע למסקנה שהמאהב אמנם אינו הרוצח. את הפתרון המפתיע של התעלומה, את “הרוצח הראשון” בתולדות הסיפור הבלשי בעברית, חושף תדהר בפני בלש בריטי נדהם: שמעוני נרצח על ידי מטאוריט שנפל מהשמיים. “חודש אוגוסט”, הוא מסביר לו, “עשיר הוא במטאורים נופלים. ויש שחתיכת מטאור נפרדת מהגוף... האבן שנפלה במהירות פגעה בפינת 45 מעלות בקרקפתו של שמעוני, אשר מת במקום”.
למה אני מביא כאן את הסיפור הזה? מפני שלמרות יושנו יש בו כדי להעיד על אופייה ומצבה של ספרות המתח שנכתבת בישראל, ומצד שני להצביע על מה יכולה לעשות ספרות בלשים טובה. חשבו לרגע כמה מרגיז היה הסיפור הזה בזמן שנכתב ופורסם: במקום בבניית המולדת ובמאבק בשלטון הבריטי, הוא נוגע במתחים שבפנים, מציג אלימות יומיומית מהסוג שאנחנו מכירים גם היום - גבר מכה את אשתו, מונע ממנה גירושין, אלימות מהסוג שלעיתים מסתיימת במוות.
מי רוצה לקרוא סיפורים על האלימות שבתוכנו, על אלימות שנובעת ממתחים מעמדיים, אתניים ומגדריים ופוצעת אותנו מבפנים? קל יותר לקרוא על אלימות שבאה מבחוץ ואין לה קשר אלינו ולחיינו - שתוקפת אותנו מכוכבי לכת אחרים או ממדינות רחוקות. זאת הסיבה שספרות פשע ובלשים מובהקת, כמו שאנחנו מכירים ממדינות אחרות, נכתבה אצלנו יחסית מעט. ישראל העדיפה את גיבורי ספרות המתח שלה נאבקים באיומים חיצוניים, בנאצים שמסתתרים בדרום אמריקה, בטרוריסטים, במדעני גרעין מאיראן. היא העדיפה אותם חיילים, ובעיקר סוכני מוסד ושב”כ, ובשנים האחרונות היא אוהבת אותם יוצאי 8200.
נהוג לומר על ספרות מתח שהיא אסקפיסטית, כלומר מאפשרת לנו לברוח מהמציאות. אבל סיפור בלשי טוב, כזה שלא מתמודד עם מטאוריטים אלא עם האלימות שנובעת מתוכנו, עושה את ההפך: הוא לא מאפשר לנו להסיט את המבט מהמקומות שבהם אנחנו אלימים. אז את “הרצח המסתורי”, כאמור, לא תוכלו להשיג בשבוע הספר, וממילא עכשיו אתם כבר יודעים את הפתרון. אבל עשו לעצמכם טובה, ובשבוע הזה, עם ספר לילדים וספר ביכורים וספר שירה, קחו גם ספרות לא אסקפיסטית, שבעזרתה תוכלו להתבונן בבעיות האמיתיות שלנו.
ספרו של דרור משעני, “האיש שרצה לדעת הכל”, השלישי בסדרת הבלש אברהם אברהם, ראה אור בהוצאת אחוזת בית
