בקיץ 2016 פירסם הנשיא ברק אובמה את רשימת הקריאה שלו. יחד עם "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי, היא כללה גם את "מחתרת המסילה", הרומן זוכה הפוליצר של קולסון וייטהד, שמתאר את מסעה של שפחה נמלטת בשם קורה מאחוזת המטעים בג'ורג'יה אל הבטחת החירות של הצפון האמריקאי. בהמשך אותו קיץ אובמה הזמין את וייטהד, לצד סופרים נוספים, לביקור בבית הלבן.
"הביקור בבית הלבן היה חוויה נהדרת עבורי", מספר וייטהד בראיון טלפוני מביתו בניו־יורק. "כמובן שאני בספק גדול לגבי הסיכויים שלי לקבל הזמנה דומה מהנשיא הנוכחי. אני לא חושב שאי פעם הוא קרא טקסט ארוך יותר מעמוד. בעצם, אני יכול לדמיין מצב שבו טראמפ מארגן הוצאה להורג של אינטלקטואלים אמריקאים על המדשאה בחזית הבית הלבן. היו לנו בהיסטוריה נשיאים טיפשים, והיו לנו נשיאים גזענים. אבל אני לא חושב שאי פעם היה לנו נשיא שהוא גם טיפש וגם גזען, כך שבהחלט אפשר להגיד שהתקופה הנוכחית היא חסרת תקדים מבחינת מי שיושב בבית הלבן".
דווקא על רקע זהותו של הדייר הנוכחי בבית הלבן, "מחתרת המסילה", שיוצא עכשיו בעברית (ידיעות ספרים, ספרי חמד), נתפס מהרגע שבו יצא כספר אמריקאי מכונן, שמתכתב עם ההווה האמריקאי לא פחות מאשר עם הרגע ההיסטורי באמצע המאה ה־19 שבו הוא מתרחש. כמו כל ילד אפרו־אמריקאי, גם וייטהד גדל על המיתוס של "מחתרת המסילה" – כינוי מטפורי לרשת של אנשים וארגונים שסייעו לעבדים בורחים להימלט צפונה בשנים שלפני מלחמת האזרחים. וייטהד הפיח חיים בדימוי והפך אותו למציאות ממשית. "זה נראה לי רעיון מאתגר, להפוך את הרעיון התיאורטי למערכת פיזית, אמיתית, של רכבות ותחנות נסתרות בעומק האדמה בכל רחבי הדרום".
הסיפור עוקב אחר מסע הנדודים של קורה ועל הסכנות היומיומיות שאורבות לה במהלכו. הבעלים של האחוזה שממנה ברחה שולח בעקבותיה לוכד עבדים מקצועי. העונש שמצפה לה אם תיתפס: מוות ודאי בעינויים מול אחיה העבדים כדי שיראו וייראו. בכל תחנה בדרך יש מלשינים, שישמחו להסגיר את השפחה הבורחת לרשויות תמורת פרס כספי.
וייטהד מתאר באופן יצירתי את המופעים השונים של גזענות שבהם נתקלת הגיבורה שלו. בדרום קרוליינה היא מוצאת מקלט במעון לעבדים בורחים, ותמורת החדר והמזון שהיא מקבלת היא מועסקת בתפקיד עצמה במוזיאון שמוקדש לתיאור עולם האחוזות — מוצגת לראווה כמו פסל אנושי מול מבקרים לבנים. בצפון קרוליינה היא מבלה שבעה חודשים בעליית גג צפופה. מהחלון שלה היא צופה מדי שבוע באירועי לינץ' שנערכים בפארק שממול לבית.
"במשך שנה קראתי את כל מה שנכתב על העבדות בארה"ב", אומר וייטהד. "בכתיבה נתתי לעצמי חופש יצירתי, אבל הדברים שהמצאתי מתבססים על מציאות. היו שחורים שהוצגו בקרנבלים ובירידים ובגני חיות אנושיים. 4,000 בני אדם נרצחו בלינצ'ים בין מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה באירועים המוניים, כמו מופע בפארק. וגם הרשיתי לעצמי להשאיל באופן חופשי מפרקים אחרים בהיסטוריה. כשקורה מסתתרת בעליית גג, ברור שאתה חושב באופן אוטומטי על אנה פרנק, כך שמה שקרה לה איפשר לי לפתוח את הסיפור לנרטיב שלם של דיכוי ורצח במקומות אחרים, להעניק לטרגדיה של השחורים באמריקה מרכיב אוניברסלי".
וייטהד (49) נולד בניו־יורק למשפחה אפרו־אמריקנית אמידה. הילדות שלו עברה דרך בתי ספר פרטיים וחופשות בהמפטונס, והוא התקבל להרווארד. ועדיין, הוא אומר, הרקע הפריבילגי לא תמיד הצליח לכסות על צבע העור. "לא משנה כמה נוח לך באופן אישי, אמריקה הייתה ונשארה ארץ גזענית, והעובדה שאתה שייך למעמד חברתי מסוים לא משנה את החוויה שלך של גזענות באמריקה. כנער גם אותי עצרה המשטרה כמה פעמים. מעצר סתמי וחסר סיבה הוא חלק הכרחי מחוויית ההתבגרות של שחורים באמריקה".
עוד לפני "מחתרת המסילה", הרומן השביעי של וייטהד, הוא היה סופר מוערך, אבל הספר הזה הפך אותו למיני־סלבריטי. אופרה וינפרי בחרה בו למועדון הספר הטוב שלה, ובקרוב תפיק אמזון מיני־סדרה בת שמונה פרקים בהשראתו. בארי ג'נקינס, הבמאי של זוכה האוסקר "אור ירח", יביים. "קראתי את התסריט לפיילוט ונפגשתי עם ג'נקינס, אבל מעבר לזה אני לא מעורב בהפקה", אומר ווייטהד. "גם ככה אין לי זמן. אני עסוק עכשיו בכתיבת הספר הבא שלי".
