הגיע הזמן לדבר על הבעיה שלנו עם אייל גולן.
כלומר, הזמן לדבר עליה הגיע לפני כשבועיים, כש"הקאמרי" הודיע על מחזמר משיריו, אבל טוב שחיכינו, כי הזמן, אתם יודעים, נותן פרספקטיבה, וממרחק הזמן הכל נראה קטן וחשוב פחות. קצת כמו גולן.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
אז עכשיו, מפרספקטיבת הזמן, בואו נדבר על הבעיה שלנו עם אייל גולן.
איך אני יודע שיש בעיה? כי נדמה לי שכולנו, בשלב זה, יכולים להסכים לפחות על דבר אחד: שאייל גולן הוא לא מישהו שהייתם שמחים לשמוע שאחייניתכם האהובה (והבגירה!), נאמר, יוצאת איתו, בעיקר אם אתם זוכרים שגולן נוטה לראות גם בנשים החוקיות שלו נתח בקר, אם להתרשם מהאופן המחמיא שבו השווה בעבר בין זוגתו המיתולוגית אילנית לאנטרקוט.
נדמה לי גם שכולנו יכולים להסכים שאייל גולן הוא לא גבר שמתייחס בג'נטלמניות גמורה לנשים. אנחנו יכולים, למשל, להיזכר בעדותו של גולן עצמו, שלפיה, בעודו זוכה לטיפול אוראלי מסור מנערה, "הרגשתי משהו לא בסדר... משהו בהתלהבות שלה לא נראה לי. עצרתי ושאלתי אותה שוב לגילה".
נו, ואני עוד ניסיתי לטעון שהבן אדם לא ג'נטלמן. האיש אפילו הביע גועל ממשי – בראיון לעיתון זה – מ"הקטע שהבחורות היו אצלי בדירה עם אבא שלי". קטע באמת דוחה; מעניין מי נתן לזה לקרות.
עכשיו; באמת שאין לי עניין להתעכב שוב על החידוש הלשוני – ומי היה חושב שדווקא גולן יתברר כאיש של מילים? – “פות־מוביל”, ומה בכלל אני רוצה מגולן; הרי בסוף התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות והוא חזר להיות מלך ישראל, ותכף ימלוך גם בפריים־טיים של "קשת", ותכף יעלה מחזמר על פי שיריו ב"קאמרי", ותכף אופירה אסייג תארח אותו לראיון שממנו ייצא לח ודביק כמעטפה אחרי ליקוק.
אני רק רוצה לציין שיש לנו בעיה עם איילן גולן.
והבעיה היא שסביר להניח שאתם לא רוצים שאף אישה שאתם מכירים ואוהבים תסתובב איתו. כי אתם יודעים היטב שגולן עשה דברים. אתם יודעים את זה כפי שאמריקאים, להבדיל, יודעים היטב שאו. ג'יי סימפסון עשה דברים, גם אם בית משפט לא הצליח להרשיע אותו, כי "הכפפה לא התאימה". זו הסיבה שסימפסון מוקצה בארה"ב, ואף אחד לא ינסה ללהק אותו כשופט ריאליטי בפריים־טיים.
אבל לא זה המקרה עם גולן. כי גולן חזר לחיינו ולפסגה כאילו כלום. כאילו אפשר להתייחס לנשים כאל חטיף בשרי (או חלבי, הבן אדם דיבר עליהן גם בהקשר של "פיתה עם שוקולד"), כאל מצרך, מוצר מדף, משהו לחלוק עם אהוביך – רצוי מקרבה משפחתית ראשונה – ולא לשלם שום מחיר.
איך זה מתאפשר לו? איך זה שהתנהלותו לא ממשיכה לרדוף אותו בכל אשר יפנה ולהתייצב כתמרור אין־כניסה מול כל גוף שיבחר לעבוד איתו? איך זה שאנשים שנטען כלפיהם הרבה פחות מהדברים שנקשרו בשמו של גולן – למשל חיים רמון – נרדפים ונחסמים עד היום (רמון ממש לאחרונה, כשביקש להרצות באוניברסיטת תל־אביב), אבל לגולן הכל נסלח, והדרך לפריים־טיים, לקאמרי ולקיסריה שוב סלולה?
ובכן, הנה אפשרות אחת: לגולן זה מותר כי אם רק תעזו להגיד ולו מילה אחת בעניינו – נניח, תנסו לתהות אם הוא הליהוק האידיאלי להופעה בפסטיבל נשים באילת – מיד יאשימו אתכם בגזענות על בסיס עדתי. בעוינות למזרחים. באשכנזיות.
הנה, רק התעוררה מחאה לגיטימית נגד הבחירה להעלות מחזמר דווקא משיריו, ומיד קפץ לנו הגן המזרחי – או בשמו הנוכחי, אבי שושן – וכתב ל־ynet שמדובר בלא פחות מגזענות. "מחכים לו בפינה ורודפים אותו", קבע שושן. "זו התרבות שהוא מוביל, המזיקה המזרחית שהוא נושא הדגל שלה, המוצא. קוראים לזה גזענות".
אתם מבינים? גולן מעוכב ביציאה – כלומר בכניסה לקאמרי – לא משום שהתנהלות כמו זו שהואשם בה עם נשים היא משהו שבמקומות מתוקנים מחסל סופית קריירה של אמן (לואי סי. קיי, זוכרים?) אלא משום שהאשכנזים נגדו. ולמה? כי הוא מזרחי.
בואו נשים לרגע בצד את האנכרוניזם המוחלט של שושן ("מוזיקה מזרחית", נו באמת. כאילו לא מדובר כרגע במוזיקה הכל־ישראלית המוחלטת) ונסתכל על הטיעון עצמו: שושן למעשה קובע שמשום שגולן הוא מזרחי, הוא איננו זוכה למחילה הכלל־נשית והארצית המגיעה לו. באותה מידה, יכול היה לטעון שגם לאופק בוכריס ומשה איבגי מגיעה מחילה לנוכח מזרחיותם.
זה טיעון כל כך מופרך, עד שברגע שאנחנו – ושידורי קשת ותיאטרון הקאמרי – מוכנים לקבל אותו, אנחנו נוקטים למעשה גזענות הפוכה, גזענות מתקנת; אנחנו סולחים ושוכחים לגולן דברים שעל פחותים מהם לא נסלח ונשכח לעולם לחיים רמון, רק משום שרמון הוא, ובכן, אשכנזי. נראה לכם הגיוני?
בואו נעבור, לפיכך, לאפשרות השנייה: שלגולן כולם רוצים לסלוח. הוא אמן אהוב, והוא בעיקר שווה מספיק הכנסות עתידיות לאמרגניו, לשידורי קשת ולתיאטרון הקאמרי מכדי שיתעקשו להמשיך להעמיד אותו בפינה. וכאן כבר מדובר בדו־פרצופיות; נאמנים למאבק הנשים? בוודאי. לחשבון הבנק? אפילו יותר.
עכשיו תראו; אין לי אישית שום דבר נגד גולן – מלבד, כמובן, חוסר עניין כרוני בשיריו (בעיה שלי. אני מטופל) – ואני חושב שזו לגמרי זכותו להמשיך בחייו ולהצליח. מאידך, כל מחאה נגד הבחירה בו להובלת אירוע תרבותי היא בעיניי ראויה ולגיטימית. התנהגות כמו של גולן מרוויחה לך מקום טוב בהיכל התהילה המפוקפקת של גברים עם מוניטין מסוים, ואנשים שכאלה, נכון להיום, מסומנים – ובצדק – להמשך חייהם המקצועיים. אין שום סיבה לפטור את גולן מהסימון, ממחאת נשים, מביקורת. עידן MeToo אמור לחול על כולם באופן שווה, ללא הבדלי עדה, גזע או פוטנציאל הכנסות עתידיות.
ואל תדאגו לגולן – הוא בכל מקרה מסודר. שרת התרבות כבר קראה למחזמר המתוכנן על פי שיריו "צדק תרבותי" (כי תיאטרון זה של אשכנזים, אתם מבינים. עד כדי כך שרת התרבות מעודכנת בנעשה בישראל העכשווית), ויופי לה; אבל יש גם צדק חברתי וצדק מיני וצדק אנושי; והצדק הזה אומר שגולן צריך להיתקל, בכל מקום, בכמה נשים וגברים שיניפו נגדו שלט מחאה. לאו דווקא כדי למנוע ממנו עבודה; רק לתזכורת. רק למען הצדק.
